פס"ד בבקשת תובעים לפסק דין הצהרתי אשר יקבע כי הוריהם הם בבחינת שניים השותפים בכל זכות או חיוב שנוצרו להם במהלך שנות נישואיהם

בפניי תובענה, אשר הוגשה ביום 10/7/2017 למתן פסק דין הצהרתי, שמטרתו להכריז כי המנוחה צ. ס. ז"ל ובעלה, הוא הנתבע, אשר נישאו בשנת 1971 הם בבחינת שניים השותפים בכל זכות או חיוב שנוצרו להם במהלך שנות נישואיהם ועד ליום בו הלכה המנוחה לבית עולמה, ביום 29 בינואר 2015, מתוקף הלכת השיתוף, כנובע מכך עולה השאלה, והאם יכולים יורשיה להיכנס בנעליה ולתבוע הכרה בזכויותייה על פי חזקת השיתוף בנכסים, הנטענת לקום בינה לבין בעלה, הוא אביהם של היורשים.

העובדות הצריכות לעניין

המנוחה צ. ס. ז"ל אשר הלכה לבית עולמה ביום 29/1/2015 (להלן: "המנוחה") נישאה כדמו"י למר י. ס. (להלן: "הנתבע" וביחד "בני הזוג"), בשנת 1971.

מנישואים אלו נולדו לבני הזוג 3 ילדים, שניים מהם הינם התובעים (להלן: "התובעים").

במהלך שנות נישואיי בני הזוג התגוררו הם, בין היתר, בדירה ברחוב ...... (להלן: "......" או "דירת בני הזוג"), בבניין בן שלוש קומות (להלן: "הבניין"), בו קומת הקרקע שימשה לצרכי מסחר כגון מסעדה ופאב, בקומה הראשונה התגוררו הוריו של הנתבע והקומה השנייה בבניין שימשה את בני הזוג, עם שלושת ילדיהם ובתקופה מאוחרת יותר לבדם.

בני הזוג התגוררו בדירה לערך כ – 16 שנים, במצטבר.

ככל הנראה, בשל מחלוקות כאלו או אחרות בין הנתבע להוריו, אלו האחרונים הגישו כנגד הנתבע תובענה הדורשת את סילוקו מהדירה בה התגוררו בני הזוג, בשנת 1994 לערך.

לאחר עזיבת בני הזוג את דירת ..... בשנת 1996 לערך, התגוררו הם בדירות שכורות, עד אשר שבו הם בשנית, בשנת 2008 לערך, להתגורר בדירת ......

לאחר נישואי בני הזוג, רכשו הם דירה ב..... (להלן: "דירת ......"), במסגרת של "זוגות צעירים", אשר נרשמה על שם שניהם בחלקים שווים.

בשנת 1999 הלכו הורי הנתבע לבית עולמם (להלן: "הורי הנתבע"), ובצוואתם הורישו את עיזבונם לנכדתם, אחייניתו של הנתבע (להלן: "היורשת").