פס"ד בבקשת רשות ערעור של אלמנה שעניינו כתובת תשלום כתובתה- קופת העזבון או ילדיו של המנוח

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת סגנית הנשיא מירה דהן, בתמ"ש 24656-07-20), מיום 9.8.20, לפיה הושהו הליכי גבייה בתיק הוצל"פ שנפתח על ידי המבקשת לביצוע פס"ד חלוט שניתן בעמ"ש 31306-01-19.

העובדות הצריכות לעניין

המבקשת היא אלמנת מר ד.א שהלך לבית עולמו ביום 10.6.14 (להלן: "המנוח").

המשיבים הם ילדיו מנישואיו הראשוניים.

לאחר פטירת המנוח הגישה המבקשת לביהמ"ש קמא מספר תביעות נגד המשיבים. אחת מאותן התביעות היא תביעה לתשלום כתובתה (תמ"ש 21419-12-15. להלן: "תביעת הכתובה").

ביום 29.11.18 נתן ביהמ"ש קמא את פסק-דינו בתביעת הכתובה. ביהמ"ש קמא קבע שלמרות שעקרונית זכאית המבקשת, כאלמנה, לקבל את כתובתה ולא חל פטור מחובה זו (כטענת המשיבים) "נוכח העובדה שבהמשך לפטירת המנוח, מקבלת התובעת סכומים ניכרים מידי חודש ונוכח ההלכה שבדין כאמור ומטרת הכתובה, אין מקום ל"כפל זכויות" והתובעת תוכל לקבל את הסכום הגבוה מבין השניים".

על פסה"ד בתביעת הכתובה הגישו שני הצדדים ערעורים. המשיבים טענו בערעורם כי היה על ביהמ"ש קמא לדחות את תביעת הכתובה (עמ"ש 37824-01-19) ואלו המבקשת טענה בערעורה כי מאחר והיא נושלה כליל בצוואת המנוח, לא ניתן לנכות את מה שקיבלה בתוצאה מהסכם הממון, מתוך חובו של העיזבון לשלם לה את כתובתה. המבקשת עתרה בערעורה לקבל את הערעור ולקבוע כי היא זכאית בנוסף לזכויותיה בהסכם הממון גם לכתובתה כשהיא משוערכת כפי שקבע ביהמ"ש קמא ( עמ"ש 31306-01-19).

ביום 5.2.20 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי פס"ד בערעורי הצדדים. נקבע במסגרת פסה"ד כי "ערעור האלמנה בנושא הכתובה מתקבל ועל הילדים כיורשי המנוח, לשלם לה את מלוא כתובתה בתוספת הצמדה כדין" (ר' סעיף 9(ג) לפסה"ד של כב' השופט שילה אליו הצטרפו יתר חברי ההרכב, אנוכי וכב' השופטת רביד. פסה"ד נחתם במילים "הוחלט בהתאם לפסק דינו של כבוד השופט נפתלי שילה".

ביום 24.2.20 הגישו המשיבים בקשה לתיקון טעויות בפסק הדין על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984. בין השאר נטען בבקשה כי במסגרת פסה"ד בערעור חויבו באופן אישי בתשלום הכתובה, ומדובר בחיוב שלא הושת עליהם במסגרת פסה"ד של ביהמ"ש קמא בתביעת הכתובה וגם לא התבקש במסגרת ערעור המבקשת על פסה"ד. המבקשת בתגובתה לבקשה לתיקון טעות טענה כי ביהמ"ש קמא בפס"ד בתביעת הכתובה התכוון גם התכוון לחייב את המשיבים בתשלום דמי הכתובה, מכאן שגם ערכאת הערעור לא טעתה, ובכל מקרה, גם אם מדובר בטעות -  לא מדובר בטעות שניתנת לתיקון לפי הוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984.