פס"ד בבקשת רשות ערעור בעניין פסיקת מזונות זמניים לבת בגירה מהעדה הקתולית

1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת גילה ספרא ברנע) בתלה"מ 37827-07-20 מיום 28.8.2020, במסגרתה נפסקו לזכות המשיבה מזונות אישה זמניים וכן מזונות זמניים עבור בת בגירה (להלן: "ההחלטה קמא").

רקע בזעיר אנפין

2. המבקש והמשיבה הינם נוצרים קתולים, נישאו זה לזה בשנת 1996 ומנישואים אלו נולדו הבן ה', יליד 1998 והבת מ', ילידת 2001 (להלן: "הילדים"; "ה"; "מ" בהתאמה).
3. הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות שהובילו לפרידה. המשיבה טענה כי המבקש הפעיל כלפיה אלימות, גירש אותה ביום 23.1.20 מדירת המגורים המשותפת ומנע ממנה לשוב אליה. המבקש מצדו טוען כי המשיבה בחזקת "מורדת" היות שיצאה מהבית ביוזמתה, בנוכחות עדים ומסרבת לשוב אל הבית.
4. בין הצדדים מתנהלים הליכים שונים בבית משפט קמא: התובענה קמא (המשיבה הגישה, למזונות אישה והוצאות מדור); תובענה לפירוק שיתוף ולאיזון משאבים (המשיבה הגישה, תיק 37833-07-20); תביעה לביטול הסכם שלום בית מיום 1.8.2019 (המבקש הגיש, תיק 36478-06-20) – (להלן: "הסכם שלום הבית").
5. כאמור, המשיבה (כאן) הגישה ביום 16.7.20 את התובענה בבית משפט קמא, למזונות אישה והוצאות מדור. המשיבה טענה כי עד לחודש פברואר 2020 קיבלה דמי אבטלה אשר הופסקו. המבקש טען כי למשיבה פוטנציאל השתכרות בסך 5,000 ₪, אין כל מניעה שתצא לעבוד וכי עד חודש יולי 2019 עבדה והשתכרה בסכום זה.
6. לטענת המשיבה, הכנסת המבקש מסתכמת בסך של 35,000 ₪ לחודש לכל הפחות, כאשר מסכום זה כמעט ואין לו הוצאות. יצוין כי המשיבה שינתה גרסתה במסגרת כתב התשובה קמא, אז טענה כי הכנסותיו עולות על 23,000 ₪ לחודש.
7. המשיבה מכחישה טענות המשיב כי אינה ממצה את כושר השתכרותה, וטוענת כי ניסתה להתקבל למספר משרות אך ללא הצלחה; כן טענה המשיבה שהמבקש הוא זה שניסה למנוע ממנה מללמוד ולצאת לעבוד.
8. בבקשתה קמא, דרשה המשיבה מזונות, בין היתר על מנת לתמוך בלימודי הילדים, בסך 8,000 ₪ לא כולל מדור. בתצהירה קמא הוסיפה המשיבה דרישה לסך של 3,000 ₪ דמי מדור והוצאות מחיה קבועות בסך 3,000 ₪.
9. המשיבה טענה בתצהירה קמא כי עד לחודש יוני, העביר המבקש לבן ה' 2,000 ₪ וחדל מלעשות כן; הבן זקוק לכסף על מנת לשלם הוצאות לימודיו. לטענת המשיבה, הבן נושא בהוצאות מעונות סטודנטים בסך 1,500 ₪ ובשכר לימוד שנתי בסך 11,000 ₪ ואילו היא נושאת בהוצאות המחיה שלו ונסיעות, כך שהוצאותיה עומדות על 3,000 ₪. נוסף על כן טענה כי הבן נזקק לדיקור סיני שעלותו אינה ידועה לה כרגע והיא נושאת בדמי ביטוח הבריאות שלו בסך 124 ₪.
10. אשר לבת מ', טענה המשיבה כי הבת זקוקה למחשב ללימודיה בסך 4,000 ₪ וצופה כי יהיו לה הוצאות לימודים של כ-2,000 ₪ לחודש מעבר להוצאות מחיה, וכי גם היא סובלת מבעיה רפואית ונדרשת לטיפולים בסך 250 ₪ לחודש.
11. מנגד טען המבקש כי הילדים הבגירים אינם צד להליך זה ולכן המשיבה נעדרת זכות עמידה ואינה יכולה לתבוע בשמם הוצאות או צרכים שהם בעצמם לא תבעו. יתרה מכך טען המבקש כי על המשיבה לשאת במחצית התשלומים שהוא שילם ומשלם בעבור הבגירים.
12. בתשובה לכך טענה המשיבה כי למרות היותם בגירים, היא מחויבת לעזור לילדיה ואילו המשיב התחייב, במסגרת הסכם שלום הבית, שיפרנס את הבית.
13. לטענת המבקש, הוא זה הנושא בשכר הלימוד של הבן ה' ובהוצאות המעונות שלו ועושה כך מרצונו הטוב. אשר לבת מ', טוען המשיב כי הוא זה שנשא בתשלום מקדמת הלימודים עבורה ב... אך לטענתו מ' שינתה את מקום לימודיה ל... והבטיחה למשיב כי תשיב לו דמי המקדמה. כמו כן טוען כי רכש עבורה מחשב נייד וכן הוא זה שהתלווה אל הבת בטיפוליה הרפואיים בגין בעיותיה, ואף שילם על חמישה טיפולים.
14. ביום 28.8.20 ניתנה ההחלטה קמא, בבקשה לפסיקת מזונות זמניים לאישה ולילדים בגירים ומדור. להלן חלקה האופרטיבי של ההחלטה (ההדגשות במקור):

"נוכח המידע שהוצג בפניי בשלב זה, בהתאם לפסיקה הרווחת וגילם של הילדים אני קובעת כי המשיב יעביר למשיבה סך של 1,200 ₪ בחודש בעבור מזונות אישה, שכן כאמור טרם הוכרעה שאלת עזיבת המשיבה את הבית. מאותה סיבה איני פוסקת למשיבה הוצאות מדור ואחזקתו בבית אמה. בנוסף לכך המשיב ישלם למשיבה סך של 1,300 ₪ בעבור מזונות הבת מ', שכן נחזה כי על פי הדין החל על הצדדים, האב חייב במזונות בתו עד לנישואיה (ראו ס' 164(א) לחוק לענייני משפחה של העדות המזרחיות קתוליות)".