פס"ד בבקשה לקיום צוואה והתנגדות - פסקדין

 

 

1. מר ז.ע ז"ל (להלן: "המנוח") הלך לבית עולמו ביום 10.10.2018 כשהוא כבן 97 שנים (יליד שנת 1921). בעת פטירתו היה המנוח נשוי לגב' י.ע ז"ל (אשר נפטרה במהלך ניהול ההליך, להלן: "גב' ע'"). למנוח ולגב' ע' נולדו 10 ילדים, כאשר אחד מהם ר.ע ז"ל, נפטר לפני שנים רבות.

 

הצדדים בהליכים שלפניי הם ילדיהם של המנוח וגב' ע'. 

 

2. לפניי שני הליכים משפטיים:

 

• בקשה למתן צו לקיום צוואה בעדים מיום 30.11.2014 אחר המנוח, אשר הוגשה לקיום על ידי בנו, מר י.ע (להלן: "התובע") (ת"ע 39225-02-20).

 

• התנגדות לבקשה האמורה, שהוגשה על ידי חלק מילדיו של המנוח: גב' א.מ (להלן: "המתנגדת א'"), גב' ש.פ (להלן: "המתנגדת שו'"), מר א.ע (להלן: "המתנגד אב'"), גב' ש.ד (להלן: "המתנגדת שר'"), ומר ע.ע (להלן: "המתנגד ע'"). בהמשך ההליך המשפטי הצטרפו להתנגדות גם גב' נ.ג (להלן: "המתנגדת נ'") ומר מ.ע (להלן: "המתנגד מ'"). (להלן ביחד: "המתנגדים", ת"ע 39250-02-20).

 

רקע עובדתי רלוונטי

 

3. למנוח היו זכויות בשתי חלקות ברחוב ** בשכונת ** בראשון לציון. חלקה אחת, הידועה כחלקה ... בשטח 4,477 מ"ר, עליה בנוי בית המגורים, בו התגורר המנוח יחד עם הגב' ע' (להלן: "בית המגורים");

וכן מגרש נוסף הידוע כחלקה ... בשטח 4,385 מ"ר בראשון לציון (להלן: "המגרש" או "החלקה");

בנוסף, היו בבעלותו של המנוח חנות בעיר ראשון לציון (להלן: "החנות") וכספים.

 

4. המנוח ערך במהלך חייו מספר צוואות. במסגרת ההליך שלפניי צורפו שלוש צוואות שנערכו:

 

5. ביום 8.2.2013 חתמו המנוח וגב' ע' על צוואה הדדית, בפני העדים עו"ד י.ד ועו"ד מ.מ. (למען הנוחות, צוואה זו תיקרא: "הצוואה הראשונה").

 

במסגרת הצוואה הראשונה ציווה המנוח את כל רכושו לאשתו הגב' ע' (ואילו הגב' ע' ציוותה את כל רכושה למנוח).

 

צוין בצוואה הראשונה, כי לאחר פטירת שניהם, זכויותיהם בבית המגורים (המצוי בחלקה ...) יחולקו 1/3 למתנגדת שר', 1/3 לבן יג' ו-1/3 לתובע. לבן יג' תעמוד הזכות להתגורר בבית המצוי בקומה א' ללא כל תמורה כל ימי חייו, אך יהיה עליו לשאת בתשלום הוצאות המדור. ככל ולבן יג' יהיו צאצאים, הם יבואו כיורשים במקומו. ככל ולא יהיו לבן יג' צאצאים, יבוא התובע כיורש במקומו.

 

למתנגדת שר' תהא זכות לבנות דירה בקומת הקרקע על חשבונה, ככל שהרשויות יתירו לבנות וכפוף למגבלות שטח החצר.

 

לתובע הזכות לבנות דירת מגורים בקומה ב' על חשבונו, ככל שהרשויות יתירו לבנות וכפוף למגבלות שטח החצר.

 

את הזכויות במגרש (חלקה ...) ציוו למתנגד ע', לבן יג', לתובע ולמתנגדת שר' בחלקים שווים. עוד נקבע כי המתנגד ע' יטפל בכל הנוגע להסדרת הזכויות בחלקה מול עיריית ראשון לציון ורמ"י.

 

את זכויותיהם בחנות, בכספים, במיטלטלין וביתרת הרכוש ציוו למתנגד ע', לבן יג', לתובע ולמתנגדת שר' בחלקים שווים.

 

את זכויותיהם בספר תורה על שם הבן המנוח ר.ע ז"ל - ציוו לבן יג'.

 

המנוח והגב' ע' ציינו במסגרת הצוואה הראשונה כי ילדיהם האחרים אינם זוכים על פי הצוואה לאחר שקיבלו מהם כספים וסיוע כספי, כפי שפירטו בצוואה (ראו: סעיף 7 לצוואה הראשונה מיום 8.2.2013).

 

6. ביום 1.1.2014 ערך המנוח צוואה נוספת, אף היא צוואה הדדית, עליה חתמו המנוח והגב' ע' בפני העדות עו"ד ל.ל.ק ועו"ד ש.ב.ש.ד (למען הנוחות, תיקרא צוואה זו "הצוואה השנייה").

 

גם במסגרת צוואה זו ציוו המנוח והגב' ע' את מלוא הרכוש זה לזו באופן הדדי. צוין כי לאחר פטירת  שניהם, הזכויות בבית המגורים יחולקו בין הבן יג' לתובע באופן שווה. לבן יג' תעמוד הזכות לגור בבית בקומה א' ללא כל תמורה כל ימי חייו אך יהיה עליו לשאת בתשלום הוצאות המדור. ככל ויהיו לו צאצאים, הם יבואו כיורשים במקומו, וככל ולא יהיו לבן יג' צאצאים, יבוא התובע כיורש במקומו. צוין כי כל זמן שהבן יג' אינו נשוי ואין לו ילדים, התובע יהיה אחראי עליו ויטפל בו באופן תומך אוהב ומסור. צוין כי לתובע הזכות לבנות דירה בקומת קרקע על חשבונו בלבד, ככל שהרשויות ירשו לו וכפוף למגבלות שטח החצר. כמו כן, לתובע הזכות לבנות דירת מגורים בקומה ב' על חשבונו בלבד מעל הבית הקים, ככל שהרשויות יתירו וכפוף למגבלות שטח החצר.

 

את כל הזכויות בחלקה ציוו למתנגד ע', לבן יג', לתובע ולמתנגדת שר' בחלקים שווים. המתנגד ע' יסדיר את הזכויות מול הרשויות.

 

את הזכויות בחנות ציוו למתנגדת שר' בשלמות.

 

את הזכויות בכספים ובמיטלטלין ציוו למתנגד ע', לבן יג', לתובע ולמתנגדת שר' בחלקים שווים.

 

את הזכויות בספר התורה ציוו לבן יג'.

 

עוד צוין בצוואה השנייה, כי "אנו החלטנו להתחשב במצבם האישי והכלכלי של כל אחד מילדנו, ולפיכך, זה רצוננו וכן אנו רוצים שהם ישמרו על יחסי רעות טובים ביניהם".

 

כמו כן צוין, כי נתנו למתנגד ע' בלא תמורה 3723/4477 חלקים מהחלקה עליה בנוי בית המגורים בראשון לציון "ואנו מבקשים מכל ילדנו לכבד רצוננו זה". (ראו: סעיף 9 לצוואה השנייה).

 

כמו כן נכתב כי "אנו מציינים בזאת כי כל יתר ילדנו הנוספים אינם זוכים ע"פ הצוואה לאחר שקיבלו מאיתנו כספים וסיוע כספי כמפורט להלן..." (ראו: סעיף 12 לצוואה השנייה).

 

7. ביום 30.11.2014 ערך המנוח את הצוואה האחרונה, היא הצוואה שבנדון.

 

הצוואה נחתמה על ידי המנוח בפני שני עדים: עו"ד ו' וגב' ל.ל (להלן: "הצוואה המאוחרת" או "הצוואה").

 

בכותרת הצוואה המאוחרת נכתב 'צוואה הדדית', ועל גבה חתמו המנוח ורעייתו הגב' ע'. אך בשונה מהצוואות הקודמות, לא נקבע כי המנוח והגב' ע' יורישו את רכושם זה לזו, אלא כי יורישו את מלוא הרכוש בשלמות לתובע, עם זכות מגורים למנוח ולגב' ע', וכן זכות מגורים לבן  יג'.

 

במסגרת הצוואה המאוחרת נכתב בין היתר, כדלקמן:

 

• "הננו מצהירים בזאת, כי ערכנו מסמכי מתנה לבננו המתנגד ע' ת.ז. ** (להלן: "הבן המתנגד ע'") באשר לחלק מזכויותינו (3723 חלקים כחוכרים בגוש ** וכל הבנוי המצויים ברח' ** ראשון לציון בחלק המזרחי (להלן: "המקרקעין בגודל של 3723 מ"ר) אצל עו"ד י.ד וכי ביטלנו מתנה זו ופתחנו בהליכים משפטיים בעניין הביטול.
• הננו מצהירים מצווים ומבקשים, כי צוואתנו זו תגבר על כל מסמך מתנה ו/או התחייבות למתנה שנתנו לבן המתנגד ע'.

 

הננו מצהירים בזאת, כי נתנו לבננו התובע ת.ז. ** (להלן: "הבן התובע") במתנה שטח של 754 מ"ר, המצוי בחלק במערבי של המקרקעין הידועים כגוש** והכוללים גם את המבנה הקיים על המקרקעין הנ"ל, מבנה בן 2 קומות + גג ברח' ** ראשון לציון (להלן: "המקרקעין בגודל של 754 מ"ר) ומתנה זו בתוקפה עומדת.

 

• להסרת ספק, הננו מצווים בזאת את כל זכויותינו, דהיינו את כל החלקים (4477/4477) בגוש ** ואת כל הבנוי עליהם בשלמות לבן התובע.
• הננו מצווים בזאת כי זכויות הירושה של הבן התובע במקרקעין בגודל של 754 מ"ר יהיו כפופות לזכות המגורים שיש לכל אחד מאיתנו להתגורר בקומת הביניים של בית המגורים המצוי במקרקעין בגודל של 754 מ"ר, ובכל אחד מחדרי המגורים לפי בחירתנו וכן להשתמש במשותף עם הבן התובע והבן יג' בכל חלקי הרכוש המשותף והמתקנים המשותפים של הקומה (סלון, מטבח, חדרי אמבטיה, שירותים וכדומה), וזאת עד הגיע כל אחד מאיתנו ל-120 שנה.
• כמו"כ הננו מצווים בזאת כי זכויות הירושה של הבן התובע יהיו כפופות לזכות מגורים של בנינו הבן יג' ת.ז. .... (להלן: "הבן יג'"), להתגורר בקומת הביניים של בית המגורים המצוי במקרקעין בגודל של 754 מ"ר, ובכל אחד מחדרי המגורים לפי בחירתו אחרי בחירת כל אחד מאיתנו וכן להשתמש במשותף עם הבן התובע ואיתנו בכל חלקי הרכוש המשותף והמתקנים המשותפים של הקומה (סלון, מטבח, חדרי אמבטיה, שירותים וכדומה).

הננו מצווים כי הבן יג' יהא רשאי להתגורר בקומת הקרקע של המבנה במקום בקומת הביניים ככל שיבקש זאת, בכפוף לקבלת היתרי בניה ואישורים מהרשות המקומית ככל שיש צורך בכך, והדבר יהיה באחריותו של הבן יג' מכל בחינה.

• מוסכם בזאת, כי במידה ולבן יג' יהיו ילדים בע"ה מחצית הזכויות במקרקעין בגודל של 754 מ"ר יעברו ע"ש הבן יג' ללא תמורה וירשמו על שם הבן יג'....".
• בכל מקרה, הננו מצווים כי הן לבן התובע והן לבן יג' זכות מגורים להתגורר עד 120 בכל אחד מחלקי המבנה הקיים במקרקעין בגודל של 754 מ"ר, גם אם הזכויות יעברו בירושה ליורשי הבן התובע ו/או יורשי הבן יג', בהתאמה, ורק לאחר מותם של הן התובע ו/או הבן יג' תעבור החזקה ליורשים בהתאמה.
• הננו מצווים בזאת, כי הבן התובע מתחייב לעזור לבן יג' ולדאוג לו ולצרכיו ככל יכולתו ובמידת הצורך, כפי שעשה עד היום ועד הגיע הבן יג' ל-120 שנים.
• הננו מצווים בזאת, כי הבן התובע לא יהא רשאי למכור את המקרקעין בגודל של 745 מ"ר לצד שלישי, כל עוד מי מאיתנו ו/או הבן יג' עדיין בין החיים אלא בהסכמה מפורשת.

 

• הננו מצווים, כי הבן התובע יהא זכאי לנהוג מנהג בעלים בכל המקרקעין לצורך פעולות עפ"י חוק התכנון והבניה, לרבות הרחבת המבנה הקיים ו/או הוספת מבנים, בכפוף לזכות המגורים שלנו ושל הבן יג'."

 

כמו כן צוין בצוואה המאוחרת, כי המנוח והגב' ע' מצווים את כל זכויותיהם במגרש, בחנות, כספים, וכן כל זכות, לרבות ספר התורה, "הקיימים כיום ו/או אשר יהיו בעתיד בכל מקום ומקום", הכל בשלמות – לבן התובע.

בנוסף צוין כי לבת המתנגדת א', לבן המתנגד מ', לבן המתנגד אב', לבת המתנגדת שר', לבת המתנגדת שו', לבן המתנגד ע' ולבת המתנגדת נ', "ולכל יורש אחר באשר הוא, הננו מורישים שקל אחד". (ראו: סעיף 9 לצוואה המאוחרת).

 

התביעה לביטול מתנה ופסק הדין

 

8. להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי ביום 11.2014 (לאחר עריכת הצוואה השנייה ובסמוך לפני עריכת הצוואה האחרונה), הגישו המנוח והגב' ע' תביעה כנגד המתנגד ע' ורעייתו, במסגרתה עתרו למתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטול התחייבותם למתן מתנה למתנגד ע', הכוללת חלק מהמגרש עליו בנוי בית המגורים (חלק מחלקה ...), וכן לסילוק יד. הליך זה התנהל בפני ס. נשיא כב' השופטת חגית מטלין (תמ"ש 16831-11-14).

 

בשנת 2018, במהלך ניהול התביעה לביטול המתנה, נפטר המנוח, ומנהל עיזבונו המשיך בניהול ההליך בשמו. כמו כן, באותה שנה מונה לגב' ע' אפוטרופוס, נוכח ההידרדרות במצבה הרפואי והקוגניטיבי (להלן: "האפוטרופוס"). האפוטרופוס המשיך את ייצוגה של הגב' ע' בהליך לביטול המתנה, וכן ייצג אותה במסגרת ההליך שלפניי.

 

9. ביום 4.4.2022 ניתן פסק דין על ידי ס. נשיא כב' השופטת חגית מטלין בתביעה לביטול המתנה. התביעה נדחתה, ונקבע בין היתר, כי זכויותיהם של המנוח והגב' ע' כפופות להתחייבות למתן המתנה (להלן: "פסק הדין" או "פסק הדין בתביעה לביטול מתנה").

 

יצוין, כי פסק הדין הוגש לתיק בית המשפט, כחלק מהראיות בהליך שלפניי.

 

במסגרת ניהול ההליך בתביעת המתנה נחקרו בין היתר המנוח, הבנים התובע והמתנגד ע', והבנות המתנגדת שו' והמתנגדת שר'.

 

בפסק הדין נקבע בין היתר, על ידי בית המשפט (ס. נשיא כב' השופטת ח' מטלין), כדלקמן:

 

"... התרשמתי מכלל העדויות שהובאו בפני, אשר לא נסתרו, ולהלן יובאו בתמצית, כי התביעה אמנם הוגשה ע"י התובעים (דהיינו, המנוח והגב' ע', מ.ס) ואולם הם פעלו בעיקר בהשפעתו של בנם התובע, אשר יזם והניע אותם להגשת ולניהול ההליך:

• העדויות אשר יפורטו להלן מעידות כי הנתבע (הבן המתנגד ע', מ.ס) הוא שטיפל בכל ענייניו השונים של התובע ז"ל, היה יד ימינו, והוא סמך על טיפולו ונתן בו אמונו.
• האחות המתנגדת שר' (בתם של התובעים ואחות הנתבע) העידה כי התובע הוא שלקח את אמו בידו למשטרה להתלונן על הנתבע (ראה עמ' 92 לפרוטוקול הדיון מיום 29.11.21, שורות 1-2).
• ...
• בחקירתן הצביעו האחיות המתנגדת שו' והמתנגדת שר', על התובע כעל זה כמי שהסית את ההורים כנגד כל האחים ובפרט כנגד הנתבע, וככזה שבגללו הוגש ההליך שלפני.

-מעדותה של אחות הנתבע, בתם של התובעים, המתנגדת שר', עולה, כי רצון הבן התובע היה לקבל את כל הרכוש, אך ההורים לא הסכימו לכך לטענתה. "אחרי כן השפיע עליהם בצורה שלילית. גרם לכך שמנע מאיתנו להיכנס לבית. ההורים התחילו לדבר בצורה לא יפה. הכל בא ממנו".

ובהמשך העידה:"...כל מה שכתוב בכתב התביעה לגב האלימות-שקר. מי שכתב את זה שיקר. מי שכתב את כתב התביעה זה רק התובע, ההורים רק חתמו. אבא מעולם לא היה מדבר דברים כאלה על הילדים שלו, בטח לא אבא" (ראה: עמ' 90 לפרוטוקול הדיון מיום 29.11.21, שורות 14-16, 30-33).

גם האחות המתנגדת שו' (בתם של התובעים ואחות הנתבע) העידה כי היו יחסים מאוד טובים בין הוריה לבין הנתבעים. "המתנגד ע' תמיד היה יד ימינם עד שקרה סכסוך ומי שלדעתי בחש בצלחת זה התובע. הסית אותם והלך למשטרה להגיש תלונה".

עוד העידה בחקירתה: "אותי מרגיז דבר אחד – בן אחד קטן, התובע, עשה בלגן בכל המשפחה, הכניס להורים רעל, רעל רעל למוח כדי לזכות בלא יודעת מה. בכל הירושה שלו. מסכסך במשפחה... התובע, הוא סכסך..." (ראה: עמ' 98 לפרוטוקול הדיון מיום 29.11.21, שורות 1-3, עמ' 99, שורות 4-5, 12).

 

העדויות הנ"ל היו מהימנות בעיני. 

 

• לתובע הייתה הכרות מוקדמת עם עורך הדין שהגיש את התביעה לביטול המתנה.

הוא העיד בחקירתו כי עו"ד ק' אליו פנו ההורים בבקשה להגשת תביעה לביטול המתנה, ייצג אותו במשפט הגירושין שלו, וכן בתביעה נזיקית, ועו"ד ו' אליו פנו ההורים בעניין הצוואות היה עו"ד מגשר בתיק הגירושין שלו (ראה: עמ' 55 לפרוטוקול הדיון מיום 1.11.21, שורות 14-17, עמ' 56 שורות 19-20).

כמו כן העיד התובע כי התלווה להוריו למשטרה כששמעו שהבן יג' זומן למשטרה לחקירה בצו ההגנה שהגיש כנגדו הנתבע, ישב עימם מחוץ לחדר החקירה, והסיע את ההורים לאחר מכן לעו"ד ק' מאחר ורצו לבטל את המתנה לנתבע, כשלטענתו ישב מחוץ למשרד בלובי, אף הסיע אותם לעו"ד ו' בעניין צוואותיהם, עזר להם לעלות אליו וחיכה לטענתו למטה (ראה: עמ' 46 לפרוטוקול הדיון מיום 1.11.21, שורות 21-27, עמ' 48, שורה 20, עמ' 56, שורות 15-17, 21-22)".

 

10. יצוין כי מנהל עיזבון המנוח הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. הערעור נדחה ביום 19.4.2023 (עמ"ש 65139-05-22), לאחר שמנהל העיזבון חזר בו מהערעור, בהתאם להמלצת בית המשפט. לפיכך, אין חולק כי פסק הדין בתביעת המתנה הוא חלוט.

 

תמצית טענות המתנגדים

 

11. לטענת המתנגדים, במועד עריכת הצוואה המאוחרת המנוח לא היה כשיר בשל היעדר גמירות דעת ונוכח מצבו הרפואי והנפשי. המנוח היה בן למעלה מ-90 שנה ולא ידע על מה הוא חותם.

 

12. עוד נטען, כי המנוח היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצד התובע.

 

המתנגדים פירטו את הרקע לכך, כדלקמן:

 

לטענתם, מאז גירושיו מתגורר התובע בבית ההורים, יחד עם הבן יג' שהינו הלום קרב. המתנגד ע' מתגורר בסמיכות לבית הוריו, והוא תמך וליווה את ההורים לאורך השנים, וכן פעל מול הרשויות לשמירה על רכושם, לאחר שרמ"י - שהינו הבעלים בפועל של הקרקע עליה הוקם ביתם, איים לשלול למנוח ולגב' ע' את זכות החכירה. כאות תודה על פועלו, העניקו ההורים למתנגד ע' במתנה חלק מהחלקה עליה בנוי בית המגורים, והמתנגד ע' בנה על חלק זה את ביתו (נטען כי חלקת ההורים היא בשטח של כ-10 דונם, ומתוכם נתנו ההורים למתנגד ע' במתנה שטח בגודל של כ-3.7 דונם).

 

לטענת המתנגדים, בין המתנגד ע' לבין התובע התגלע סכסוך עמוק, לאחר שהמתנגד ע' חשף כי התובע מנצל לרעה את ההורים ומבצע משיכות כספים גבוהות מחשבונם. כאשר המתנגד ע' התעמת עמו על כך, התובע איים על המתנגד ע' באקדח, ולכן המתנגד ע' הגיש כנגדו תלונה למשטרת ישראל. אז החל התובע לתכנן פעולת נקם כנגד המתנגד ע', תוך ניצול ההורים והסתתם נגד המתנגד ע' וכנגד שאר האחים באופן קיצוני.

 

13. בעקבות השפעתו של התובע, הגישו המנוח והגב' ע' את התביעה לביטול המתנה שהעניקו למתנגד ע'. מספר ימים לאחר מכן נערכה הצוואה המאוחרת, במסגרתה המנוח והגב' ע' ציוו את כל רכושם לבן התובע בלבד, והדירו את שאר ילדיהם. בסמוך לאחר הגשת תביעת המתנה, נערכה הצוואה, כאשר אף הצוואה נערכה בהשפעתו הישירה של התובע.

 

14. לטענת המתנגדים, המנוח שהיה מרותק לכיסא גלגלים, היה נתון לחסדיו של התובע. התובע הרחיק את האחים מבית ההורים ומנע מהאחים קשר עם המנוח, לרבות קבלת מידע רפואי בעניינו. התובע שלט בכספם של ההורים באופן מלא. התובע שלט בהורים, מידר והרחיק אותם משאר בני המשפחה, והכל על מנת להשתלט על רכושם.

 

15. נטען, כי התובע היה מעורב בעריכת הצוואה, יזם ותכנן אותה – אם באמצעות השפעה על המנוח והגב' ע', יצירת הקשר עם עורך הדין אשר ערך את הצוואה באמצעות עורך דין שייצג אותו בהליכים משפטיים אחרים, ולקיחת ההורים לעורך דין לצורך עריכת הצוואה.

 

16. בסיכומיהם, הפנו המתנגדים לפסק הדין שניתן בתביעת המתנה, במסגרתו התרשם בית המשפט כי המנוח והגב' ע' פעלו בהשפעתו של התובע, אשר יזם והניע אותם להגשת וניהול ההליך.

 

תמצית טענות האפוטרופוס שמונה לגב' ע'

 

17. האפוטרופוס שמונה לגב' ע' הגיש תצהיר מטעמה של הגב' ע', במסגרתו נטען כי בניגוד לצוואות קודמות, בהן הוריש המנוח את רכושו לגב' ע', הרי שבצוואה האחרונה המנוח הוריש את כל רכושו ללא יוצא מהכלל – כולל מגרשים, בית מגורים, חנות וכספים – לתובע בלבד. לפי צוואה זו, הגב' ע' אינה יורשת דבר ואף לא נקבע כי זכות המגורים בביתה היא ללא תמורה. כמו כן, לא נקבע בצוואה כי התובע – שהוא היורש היחיד, מתחייב לדאוג לצרכיה השוטפים של הגב' ע' ולאפשר לה קיום בכבוד. נטען כי הכנסותיה של הגב' ע' מצומצמות, מצבה הכלכלי אינו טוב והיא אף נאלצה להגיש תביעה למזונות מן העיזבון, ולהיעזר במזונות זמניים שנפסקו ושולמו באופן חלקי על ידי ילדיה, בהתאם להחלטות בית המשפט (ראו: החלטות מיום 9.9.2020 ומיום 25.11.2021 במסגרת ת"ע 53062-12-19).

 

האפוטרופוס טען כי ספק אם המנוח היה בעל גמירות דעת בעת החתימה על הצוואה האחרונה והבין את השפעותיה על חייה של אשתו ויכולתה להתקיים בכבוד באחרית ימיה.

 

כמו כן נטען, כי במהלך חקירתו של המנוח בדיון שהתקיים בתביעה לביטול המתנה ביום 19.4.2017, נשאל המנוח לגבי הצוואה האחרונה האם חתם על צוואה שמנשלת את המתנגדת שר' והמתנגד ע', ענה: "לא. זה שקר מוחלט".

 

האפוטרופוס טען כי כפי שעלה במהלך העדויות, הצוואה האחרונה נחתמה בביקור אחד, כאשר התובע לקח את הוריו לעו"ד על מנת להחתים אותם על הצוואה האחרונה, כאשר שני הוריו היו בכיסאות גלגלים.

 

 

תמצית טענותיו של התובע – מבקש קיום הצוואה

 

18. לטענת התובע, בסמוך לפני עריכת הצוואה המאוחרת, כתבה עו"ס מטעם המועדון בו נטלה הגב' ע' חלק מכתב בהול המופנה לפקידת הסעד, לפיו הגב' ע' שיתפה אותה כי 4 בנותיה באו ואיימו עליה כי ישברו לה את העצמות, וכי היא מפחדת מהן ומבקשת להרחיקן. כמו כן, קיים תסקיר עו"ס משנת 2014 במסגרתו צוין כי "לאחרונה ישנן מלחמות ירושה קשות, שגורמות לסכסוכים מרים בין הילדים לבין עצמם, וגם בין חלק מהילדים לבין הוריהם" וכי בשל כך ניתן לראות שינוי התנהגותי משמעותי אצל הגב' ע' – היא הפכה לאדם עצוב ועצבני וכל טלפון מהילדים מקפיץ אותה. צוין כי 'הקרבות' הגיעו לשיא כאשר התובע הביא את אמו למרכז היום בשעה 6:20 בבוקר ודרש מהצוות ששהה במקום לפתוח ולהסתיר את אמו מפני אחותו. הגב' ע' הדגישה כי אינה מעוניינת להיפגש עם הבת. לטענתו, על פי גורמים אובייקטיביים ניתן לראות התנהגות קשה ומחפירה של הבנות אל המנוח והגב' ע', אשר הסבה להורים צער ועוגמת נפש רבה. כמו כן, בעקבות ההתנהגות של הבנים, החליטו המנוח והגב' ע' להגיש כנגד המתנגד ע' תביעה לביטול התחייבות לתת לו מתנה ולסילוק ידו, וזאת בעקבות התנהגות משפילה ומחפירה של המתנגד ע' כלפי ההורים והבן יג' שהנו הלום קרב.

 

19. לטענתו, עד לפטירת המנוח הוא לא סלח למתנגד ע' על התנהגותו המחפירה כלפי ההורים והבן יג'.

 

20. לעניין הטענה כי המנוח לא היה כשיר, טען התובע כי בסמוך למועד עריכת הצוואה ולבקשת עורך הצוואה המנוח נבדק על ידי פסיכיאטרית – דר' א.א, והיא התרשמה כי כל התפקודים הקוגניטיביים שלו תקינים לחלוטין, ומסוגל לקרוא ולשקול נכון את מעשיו ולחתום על כל מסמך, כולל צוואה. חוות הדעת מדברת בעד עצמה. כמו כן, המתנגדים לא זימנו את הפסיכיאטרית לחקירה.

 

בנוסף, נטען כי המתנגדים צירפו לכתב ההתנגדות את פרוטוקול עדותו של המנוח מיום 19.4.2017 – כשנתיים וחצי לאחר עריכת הצוואה, בדיון בפני ס. נשיא כב' השופטת ח' מטלין, והמנוח היה כשיר לחלוטין להעיד בפני בית המשפט. המנוח אף התייצב לדיון שהתקיים ביום 23.1.2018 בפני כב' השופט נחשון פישר. המתנגדים לא טענו בעת ניהול ההליך המשפטי מול המנוח כי המנוח אינו כשיר ולפיכך חל השתק שיפוטי. מכל מקום, הוכח כי המנוח היה כשיר גם שנים לאחר עריכת הצוואה.

 

21. עוד נטען, כי הצוואה נערכה מתוך רצונו החופשי של המנוח. המנוח הוא שיזם את עריכת הצוואה, נפגש עם עורך הדין והביע את רצונו באופן חד משמעי. המנוח היה עצמאי וצלול, בלתי תלוי, ומי שסייעה לו הייתה המטפלת שהתגוררה בביתו. כל אחד יכול היה להגיע למנוח כדי לבקרו בביתו. המנוח החליט להדיר מצוואתו את המתנגדים בשל התנהגותם המחפירה, ובמיוחד המתנגד ע' אשר לא היסס לנהל הליכים משפטיים כנגד ההורים.

 

22. נטען כי הצוואה נערכה ללא נוכחותו של התובע והוא לא היה מעורב בעשייתה.

 

23. בסיכומיו טען התובע, כי המנוח ערך את הצוואה תוך דאגה לבן יג' שהנו הלום קרב, ולפיכך הורה המנוח כי לבן יג' זכות מגורים בבית לכל ימי חייו. כמו כן, גם בצוואה קודמת שנערכה, המנוח נישל את מרבית ילדיו וציווה את עזבונו רק ל-4 מהם בלבד. בצוואה האחרונה החליט המנוח להדיר את כל ילדיו זולת התובע, נוכח התנהגותם המחפירה של המתנגדים, וזאת בתנאי שהבן יג' יקבל זכות מגורים בבית לכל חייו.

 

24. עוד טען התובע, כי עורך הצוואה נפגש עם המנוח ביחידות ב-2 פגישות, הקריא לו את הצוואה פעמיים והתרשם מרצונו של המנוח. עורך הצוואה הדגיש במיוחד את רצון המנוח לדאוג לבן יג'. לטענת התובע, המתנגדים לא הוכיחו את טענתם להשפעה בלתי הוגנת ויש לדחות את טענותיהם.

 

דיון והכרעה

 

25. למען הסר ספק יובהר, כי הצוואה שבנדון היא הצוואה המאוחרת בלבד, מיום 11.2014. כמו כן יובהר, כי פסק דין זה עוסק בצוואתו של המנוח בלבד, ולא בצוואתה של הגב' ע' ז"ל.

 

26. בבוא בית המשפט לבחון צוואה, עליו לכבד את רצון המת ולהימנע ככל האפשר מלפגוע בחופש הציווי (ע"א 724/87 ורדה כלפה (גולד) נ' תמר גולד, מח(1)22 (1993), בע"מ 11116/08 פלוני נ' אלמוני (05.07.2012). בית המשפט, ככלל, ימעט לבטל או לשנות צוואת אדם ועל המבקש לעשות כן להרים נטל כבד ביותר.

 

27. הנה כי כן, מצווים אנחנו לכבד את רצונו של המת, אך כלל לא פחות גדול הוא גם לבטל את הצוואה כאשר ישנו פגם מהותי בכושר השיפוט של המצווה, או כאשר מוכח שהיא לא נערכה מתוך רצון חופשי אמתי (ע"א 5185/93 היועץ המשפט לממשלה נ' רינה מרום, פ"ד מט(1) 318 (1995)).

 

28. בענייננו, ההתנגדות לקיום הצוואה האחרונה נשענת בעיקר על 3 טענות:

 

• טענה לאי כשרות המנוח לערוך צוואה.
• טענה למעורבות - הוראות הצוואה מזכות את מי שערך אותה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה.
• טענה להשפעה בלתי הוגנת על המנוח.

 

29. לאחר עיון בכלל הראיות שהונחו לפניי, מצאתי לקבל את ההתנגדות ולקבוע כי עלה בידי המתנגדים להוכיח מעורבות של התובע בעריכת הצוואה, וכן להוכיח השפעה בלתי הוגנת, ולפיכך יש לבטל את הצוואה האחרונה.

 

להלן אדון בטענות ההתנגדות לפי הסדר:

 

כשרות המנוח לערוך צוואה

 

30. סעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה -1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע כדלקמן:

 

"צוואה שנערכה על ידי קטין או מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה - בטלה".

 

31. בפסיקה נקבע, כי יש לבחון האם מצווה ידע "להבחין בטיבה של צוואה", על פי שלושה רכיבים עיקריים: האחד, מודעות המצווה לעובדה שהוא עורך צוואה. השני, ידיעתו בדבר היקף רכושו. והשלישי, מודעותו באשר לתוצאות עשיית הצוואה על יורשיו. (ראו: ע"א 851/79 שולמית בנדל נ' דורון בנדל, פ"ד לה(3) 101 (1981); ע"א 15/85 רחל מזרחי נ' מנשה רז, פ"ד מא(4) 454 (1987).

 

עוד נקבע בפסיקה, כי על המצווה להיות בדעה צלולה ולפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו, כאשר דעתו משוחררת מלחצים חולניים, תעתועי דמיון ומחשבות שווא. (דנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה [60 עמ'], נב(2) 813 ((1998). נטל השכנוע להעדר כשירותו של המנוח לערוך צוואה מוטל על שכמו של הטוען לכך. (ע"א 7506/95 מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, נד(2) 215 (/(2000)

 

נקודת הזמן הרלוונטית הינה מועד חתימתה של הצוואה, וחומר הראיות צריך שיתייחס למועד זה. (ע"א 3411/92 אברהם רובינשטיין נ' לאה  ברזבסקי (13.06.1995); ע"א 1099/90 שילה שרוני נ' שאול שרוני, פ"ד מז(4) 785 (1993), עא 851/79 שולמית בנדל נ' דורון בנדל, פ"ד לה(3) 101, 105 (1981)).

 

32. בענייננו, לא מצאתי כי עלה בידי המתנגדים להוכיח כי המנוח לא היה כשיר במועד עריכת הצוואה.

 

33. ראשית, המתנגדים שעליהם מוטל הנטל להוכיח טענתם, לא ביקשו כי בית המשפט ימנה מומחה רפואי לצורך בדיקת הטענה.

 

יתרה מכך, בסמוך לאחר עריכת הצוואה נערכה למנוח בדיקה רפואית על ידי פסיכיאטרית דר' א.א. בחוות הדעת נקבע כי "כל התפקודים הקוגנטיביים תקינים לחלוטין, בהחלט מסוגל לקרוא ולשקול נכון את מעשיו, לחתום על כל מסמך, כולל צוואה, וכו'" (הדגש במקור, מ.ס). (ראו: נספח ח' לתגובת התובע להתנגדות).

 

חוות דעתה של דר' א.א לא נסתרה, והמתנגדים שנטל ההוכחה מוטל עליהם, לא ביקשו לזמנה לחקירה.

 

34. שנית, המתנגדים לא פעלו להמצאת מסמכים רפואיים ו/או אסמכתאות מתאימות בתמיכה לטענותיהם (ראו: חקירתו של המתנגד ע' בעמ' 28 שורה 18 לפרוטוקול, חקירתה של המתנגדת שר' בעמ' 34 שורות 18-20 לפרוטוקול).

 

מעורבותו של התובע בעריכת הצוואה

 

35. סעיף 35 לחוק הירושה קובע כדלקמן:

 

"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה — בטלה."

 

36. בפסיקה נקבע, כי תכליתו של סעיף 35 לחוק הירושה היא לשמור על האוטונומיה של המנוח. על כן, במקרה שבו הוראות צוואה מזכות את העד לעשיית הצוואה או את הלוקח באופן אחר חלק בעריכתה – דין הצוואה להתבטל. מצוות המחוקק אינה דורשת הוכחת קשר סיבתי בין פעולות הלוקח חלק ובין ההוראה המיטיבה עמו. התוצאה היא כי על הנהנה להתרחק מפעולת עשיית או עריכת הצוואה. עוד נקבע, כי תוצאה זו מגנה על המצווה ומהווה הרתעה ראויה כנגד מעורבות במלאכת עריכת הצוואה על ידי גורם העשוי להרוויח מכך (בע"מ 384/19, פלוני נ' פלונית (5.6.2019)).

 

לפי סעיף 35 לחוק הירושה, אין צורך להרים את נטל הראייה לעניין קיומה של השפעה פסולה, אלא מגולם בו הרעיון כי כל יוזמה של מי שנהנה מהצוואה והיה מעורב בה מעוררת חשד בדבר גנבת דעתו של המצווה. לפיכך, גם אם ישתכנע בית המשפט כי המעורבות בצוואה לא השפיעה באופן פסול על המצווה, לא יהיה בכך כדי להועיל (עמ"ש 69434-11-17 מ.נ' מ. (27.12.2018), ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל (1981)).  

 

עוד נקבע בפסיקה, כי הפרשנות של המונח "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" מאפשרת לבית המשפט מרחב פרשנות רב יותר משתי העילות הראשונות המתייחסות למי שערך את הצוואה או היה עד לעריכתה, ומאפשר גמישות ומילוי תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה (ע"א 6496/98 מופק בוטו נ' סאמי בוטו, פ"ד נד(1) 19 (2000)). כמו כן, יש לבחון את הצטברות האירועים והזיקות לצוואה, שכן אולי כל אחד מהם כשלעצמו אינו מספק כדי להציב תווית של "נטילת חלק בעריכת הצוואה", אולם קציבתם יחד, במבט על, יוצרים השתתפות בעריכה שמובילה לפסילת הצוואה (ע"א 586/03 חרמון נ' גולוב, פ"ד נט(3)1). 

 

37. בעניינינו, כלל הראיות שהונחו לפניי מצביעות ב'מבט על' על מעורבותו של התובע, באופן בו יש לקבוע כי לקח חלק בעריכתה של הצוואה. התרשמתי כי מעורבותו של התובע, אשר נהנה

 

 

מהצוואה, מגעת עד כדי מעורבות אשר יש בה כדי להיכנס לגדרו של סעיף 35 לחוק הירושה, ולהביא לפסילתה של הצוואה.

 

ואסביר.

 

38. הצוואה נערכה מספר ימים לאחר שהמנוח הגיש את התביעה כנגד המתנגד ע' לביטול המתנה. התביעה הוגשה ביום 16.11.2014, ואילו הצוואה המאוחרת נערכה ביום 30.11.2014.

 

כפי שנקבע במסגרת פסק הדין בעניין המתנה, מי שעמד מאחורי הגשת התביעה לביטול מתנה – היה התובע:

 

"... התרשמתי מכלל העדויות שהובאו בפני, אשר לא נסתרו, ולהלן יובאו בתמצית, כי התביעה אמנם הוגשה ע"י התובעים (דהיינו, המנוח והגב' ע', מ.ס) ואולם הם פעלו בעיקר בהשפעתו של בנם התובע, אשר יזם והניע אותם להגשת ולניהול ההליך..." (ראו: בעמ' 21 לפסק הדין).

 

מהעדויות שלפניי עולה, כי הסיבה לשינוי הצוואה מספר ימים לאחר הגשת התביעה לביטול המתנה, נעוצה בין היתר בנימוקים שעמדו בבסיס הגשת התביעה לביטול המתנה. התרשמתי כי לצד פעילותו והשפעתו של התובע על המנוח והגב' ע' להגשת התביעה לביטול המתנה, התובע הוא שעמד מאחורי שינוי צוואתו של המנוח והדרתם של האחים, כך שכל רכושו של המנוח יועבר אל התובע בלבד.

 

להלן נימוקיי:

 

39. ראשית, לתובע הייתה היכרות מוקדמת עם עורך הדין שייצג את המנוח בתביעת המתנה, ועם עורך הדין שערך את צוואת המנוח האחרונה.

 

עו"ד ק' - עורך הדין שהגיש עבור המנוח את תביעת המתנה, ייצג את התובע בהליך הגירושין שניהל, וכן ייצג אותו בתביעה נזיקית שהגיש (ראו: בעמ' 64 שורות 13-14 לפרוטוקול). כמו כן, לתובע הייתה היכרות מוקדמת עם  עו"ד ו' - עורך הדין שערך את הצוואה, שכן הוא היה מגשר בהליך הגירושין של התובע (ראו: בעמ' 48 שורה 9 לפרוטוקול).

 

40. שנית, התובע סתר עצמו בגרסה אותה הציג בפני בית המשפט, לעניין היכרותו עם עורך דין ו', עורך הצוואה המאוחרת, באופן הפוגע במהימנותו:

 

במסגרת ההליך שלפניי העיד התובע כי הסיע את ההורים למשרד עורך הדין שערך את הצוואה, וטען: "אין לי מושג איך הם הגיעו לעו"ד הזה". (ראו: בעמ' 18 שורות 22-26 לפרוטוקול מיום 25.6.23).

 

ואולם, במסגרת ההליך שהתנהל בתביעה לביטול המתנה, הודה התובע בחקירתו, כי עו"ד ו', אליו פנו ההורים בעניין הצוואות, היה מגשר בתיק הגירושין שלו, וכי עו"ד ק' הפנה את המנוח לעו"ד ו'. (ראו: בעמ' 22 לפסק הדין בתביעה לביטול המתנה, לרבות ההפניות שם). אף בהמשך חקירתו, הודה התובע כי הייתה לו היכרות מוקדמת עם עורך דין ו' (ראו: הודאת התובע בחקירתו בעמ' 48 שורה 9 לפרוטוקול).

 

כאשר התובע עומת בחקירתו לגבי הסיבה לסתירה זו, הוא לא ידע להסבירה (ראו: חקירת התובע בעמ' 48 שורות 20-22 לפרוטוקול).

 

התרשמתי כי התובע ניסה להרחיק עצמו מעורך הדין שערך את הצוואה, אליו הסיע את המנוח (והגב' ע'), והסתירה בעדותו של התובע פוגעת באמינותו.

 

41. שלישית, התובע הסיע את המנוח (והגב' ע') לעורך הדין ו' לצורך עריכת הצוואה.

 

המנוח והגב' ע' היו מרותקים לכיסאות גלגלים, והתובע העלה אותם למשרדו של עורך דין ו', המתין להם והסיע אותם בחזור.

 

ראו עדותו של התובע:

 

"לשאלת בית המשפט האם ליווית את ההורים שלך למשרד של עורכי הדין ששם נעשתה הצוואה – אני משיב שהסעתי אותם, אבל לא הייתי איתם בפנים. חיכיתי למטה בחניון וכאשר סיימו, אספתי אותם.

לשאלת בית המשפט כמה זמן זה לקח – אני משיב בסביבות שעה וחצי. אין לי מושג איך הם הגיעו לעו"ד הזה.

ש. מי העלה אותם עם כסאות הגלגלים?

ת. עזרתי להם להגיע למשרד וירדתי למטה. לא נכנסתי פנימה. לא נכחתי במשרד, שום דבר". (ראו: בעמ' 18-19 לפרוטוקול מיום 20.4.21).

 

גם במסגרת פסק הדין שניתן בתביעה המתנה נקבע כי התובע "הסיע את ההורים לאחר מכן לעו"ד ק' מאחר ורצו לבטל את המתנה לנתבע (הבן המתנגד ע', מ.ס), כשלטענתו ישב מחוץ למשרד בלובי, אף הסיע אותם לעו"ד ו' בעניין צוואותיהם, עזר להם לעלות אליו וחיכה לטענתו למטה". (ראו: בעמ' 23 לפסק הדין וההפניות שם). עו"ד ו' העיד בחקירתו כי התובע הגיע למשרדו יחד עם המנוח והגב' ע', אולם לא זכר כי המנוח והגב' ע' התניידו בכיסאות גלגלים (ראו: בעמ' 66-67 לפרוטוקול).

 

42. התובע אף הסיע את המנוח לבדיקה הרפואית שנערכה לו על ידי דר' א.א לצורך בחינת כשירותו לערוך את הצוואה, וכן ליווה את המנוח לפגישה זו, הגם שלטענתו לא נכח בפגישה עצמה (ראו: בעמ' 45 שורות 18-23 לפרוטוקול).

 

43. רביעית, מצאתי סתירה בטענותיו של התובע לעניין מספר הפעמים בהם הגיע המנוח לעו"ד ו'.

 

עו"ד ו' העיד כי המנוח והגב' ע' הגיעו למשרדו פעמיים. גם בחקירתו בהליך שלפניי טען התובע כי לקח את הוריו לעו"ד ו' פעמיים. (ראו: בעמ' 42 שורות 12-14 לפרוטוקול). ואולם, כאשר התובע העיד במסגרת ההליך בתביעה לביטול המתנה, תיאר רק פגישה אחת עם עו"ד ו' אליה לקח את המנוח והגב' ע' (ראו: בעמ' 56 לפרוטוקול מיום 1.11.21, צורף כנספח ח' לתצהיר האפוטרופוס). גם כשנשאל התובע בתחילת ההליך שלפניי לגבי המפגש של המנוח עם עו"ד ו', תיאר פגישה אחת בלבד אליה הסיע את המנוח ואת הגב' ע'. (ראו: בעמ'  18-19 לפרוטוקול מיום 20.4.21).

 

44. חמישית, במסגרת הצוואה האחרונה המנוח הדיר את אשתו – הגב' ע', ולא הוריש לה דבר מרכושו, אלא ציווה את כל רכושו בשלמות להתובע. זאת בשונה מצוואות קודמות, בהן המנוח ציווה את כל רכושו לגב' ע', ולאחר אחרית ימיה – ליורשים אחרים (והגב' ע' ציוותה את רכושה למנוח).

 

45. בצוואה הראשונה והשנייה ציווה המנוח את כל רכושו לרעייתו – הגב' ע': את מלוא זכויותיו בדירת המגורים, בחלקה, בחנות, בכספים, במיטלטלין, בספר התורה ובכל זכות ו/או רכוש אחר (ראו: סעיף 1 לצוואה הראשונה, סעיף 5 לצוואה השנייה). ואולם, לפתע בצוואה האחרונה, המנוח הדיר את הגב' ע' לחלוטין מכל רכושו, לרבות בית המגורים בו התגוררו, ולמעט זכות מגורים בלבד, וזאת ללא כל הסבר מניח את הדעת, ועל אף שלמנוח היו מספר נכסים ובני הזוג חיו יחדיו שנים רבות, והנכסים נצברו במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג. המנוח ציווה את כל רכושו במסגרת הצוואה האחרונה בשלמות לתובע.

 

46. לא נטען וממילא לא הוכח כי הייתה סיבה כלשהי להדרתה של הגב' ע' מהעיזבון, ולכך שזכויותיה לא נשמרו. טענתו של התובע, כי המנוח החליט לשנות צוואתו בעקבות כעסו של המנוח על הבן המתנגד ע' ורצונו לבטל את המתנה שהוא והגב' ע' העניקו למתנגד ע', או על המתנגדים האחרים, אינה מבהירה מדוע המנוח החליט לשנות את צוואותיו הקודמות ולהדיר את אשתו מכל רכושו, באופן שעלול לפגוע בה ולהותירה חסרת כל, כפי שאכן קרה:

 

מצבה הכלכלי של הגב' ע' בשנותיה האחרונות היה בכי רע, עד כי האפוטרופוס שמונה לה נאלץ להגיש עבורה תביעה לפסיקת מזונות מעיזבונו של המנוח. האפו' שייצג את הגב' ע' וטובתה, טען כי על אף שהתובע התגורר בבית המגורים של הגב' ע' ועשה שימוש בחשמל בביתה, הוא לא נשא בתשלום ההוצאות. כמו כן התובע לא שילם סכום למזונותיה חרף התחייבותו. 

 

יוזכר כי התובע אף התנגד לבקשת האפו' למכירת החנות לצורך מימון הוצאותיה של הגב' ע', וזאת על אף שהיא נזקקה לכספים אלו למחייתה ולכיסוי צרכיה הבסיסיים. במסגרת הדיון שהתקיים בסוגיית מימון הוצאותיה של הגב' ע', בא כוחו של התובע נימק את התנגדותו למכירת החנות בשיקולים של מס, וטען כי מדובר בנכס מסחרי ששוויו גבוה. גם הבן יג' התנגד למכירת החנות והציע כי החנות תושכר. לעומתו, המתנגד ע' טען בדיון: "אני מייצג את שאר האחים ובשמם אני מוסר כי כולנו מסכימים למכירת החנות ואפילו מתעקשים על מכירתה כדי שלאמא יהיה סכום לחיות בכבוד". (ראו: בעמ' 21 לפרוטוקול מיום 14.10.21).

 

בית המשפט נדרש לדון בהתנגדותו של התובע, והורה על מכירת החנות לצורך כיסוי צרכיה של הגב' ע' (שבאותה העת הייתה כבת 93 שנה), על מנת לאפשר לה להתקיים בכבוד בערוב ימיה (ראו: החלטה מיום 25.11.2021 במסגרת ת"ע 53062-12-19).

 

התרשמתי כי מה שעמד מאחורי התנגדותו של התובע למכירת החנות הוא רצונו להותיר בידיו את מירב העיזבון של המנוח, וזאת אף על חשבון מילוי צרכיה של אמו הגב' ע', שכן לפי הצוואה האחרונה כל הרכוש של המנוח מועבר לתובע, ולא לאשתו של המנוח – הגב' ע' (ובניגוד לקבוע בצוואות קודמות). יוזכר כי גם לתביעה שהגישה האפו' למתן פסק דין הצהרתי, לפיו מחצית מהרכוש שנצבר למנוח בתקופת החיים המשותפים שייך לגב' ע' לפי חזקת השיתוף – התובע התנגד (ראו: תמ"ש 74705-01-23, בעמ' 61 שורות 14-15 לפרוטוקול), וכן ביקש להצטרף כצד להליך זה, בטענה כי הוא "יורש פוטנציאלי".

 

העובדה כי הצוואה מדירה את הגב' ע', בניגוד למערכת היחסים שהתנהלה בין המנוח לרעייתו במהלך חייהם, תוך סיכונה של גב' ע' כי תישאר חסרת כל (כפי שאכן קרה באחרית ימיה), מחזקת את גרסת המתנגדים, כי הצוואה נערכה בהשפעתו של התובע ולטובתו, וזאת על חשבון טובתה של אמו - הגב' ע'.

 

47. שישית, בשונה מהצוואות הקודמות, הצוואה האחרונה מדירה אף את הבן יג', וזאת ללא כל הסבר מניח את הדעת, ולמרות שאף לטענת התובע הבן יג' היה 'בבת עינו' של אביו.

 

48. בצוואה הראשונה המנוח ציווה 1/3 מזכויותיו בדירת המגורים לבן יג', וזאת בנוסף לזכות המגורים בדירה לכל ימי חייו. כמו כן, ציווה 1/4 מזכויותיו בחלקה, בחנות, בכספים, במיטלטלין ובכל זכויותיו ורכושו לבן יג'. בנוסף, ציווה לבן יג' את מלוא חלקו בספר התורה ע"ש הבן המנוח ר' ז"ל.

 

בצוואה השנייה, ציווה מחצית מזכויותיו בדירת המגורים לבן יג', וזאת בנוסף לזכות המגורים לכל ימי חייו. בנוסף ציווה לבן יג' 1/4 מזכויותיו בכספים ובמיטלטלין, וכן את מלוא חלקו של המנוח בספר התורה.

 

ואילו בצוואה האחרונה, המנוח הדיר את הבן יג' מכל רכושו, ולא ציווה לו אף נכס ו/או זכות כלל, למעט זכות מגורים לכל חייו. כמו כן ציין תנאי לפיו ככל ולבן יג' יהיו ילדים בעתיד, מחצית מהזכויות במקרקעין בגודל של 754 מ"ר יעברו על שם הבן יג'.

 

אמנם צוין בצוואה כי "התובע מתחייב לעזור לבן  יג' ולדאוג לו ולצרכיו ככל יכולתו ובמידת הצורך, כפי שעשה עד היום ועד הגיע הבן יג' ל-120 שנים" (סעיף 3 ו' לצוואה האחרונה), אולם התחייבות זו הינה כללית ובגדר השתדלות בלבד, מבלי לקבוע תנאים והוראות ברורות, מותירה את הבן יג' נתון לחסדו של התובע, ומעמידה אותו במצב בו קיים חשש כי צרכיו לא יקבלו מענה באופן מספק.

 

49. התובע חזר וטען לכל אורך הדרך כי הבן יג' (שהנו הלום קרב, אינו נשוי והתגורר יחד עם הוריו – המנוח והגב' ע'), היה לאורך כל השנים 'בבת עינם' של הוריו, וכי הם הגנו עליו "בחירוף נפש" (ראו: ציטוט מתסקיר עו"ס בסעיפים 8 ,10 לתגובה להתנגדות מטעם התובע). בנוסף, התובע ציטט את דברי המנוח מתוך תצהירו בתביעת המתנה, כדלקמן: "הבן יג' עבר טראומה נפשית קשה בעקבות האירועים שחווה במהלך מלחמת יום הכיפורים במסגרת שירותו הצבאי, ומכאן שאנו דואגים לו ומסייעים לו. ידוע לכל שהבן יג' הוא הפגיע והשברירי ביותר בין ילדנו ולפיכך אנו מגוננים ושומרים עליו. פגיעה בבן יג', כידוע לכל, הנה פגיעה בנו! ..." (הדגש במקור. מ.ס. ראו: סעיף 13 לתגובת התובע להתנגדות). עוד כתב התובע, כי "ההורים חזרו והבהירו לכל בני המשפחה כי הבן יג' הוא 'ציפור נפשם', ופגיעה בו – כמוה כפגיעה בהורים עצמם". (סעיף 14 לתגובת התובע להתנגדות). גם בעדותו, טען התובע כי הבן יג' היה בבת עינו של אביו (ראו: דברי התובע בעמ' 60 שורות 3-5 לפרוטוקול). התובע חזר על הדברים גם במסגרת סיכומיו (ראו: סעיפים 2-5 לסיכומיו של התובע).

גם עורך הצוואה - עו"ד ו', ציין בתצהירו כי המנוח ואשתו סיפרו לו עד כמה הם חפצים לדאוג לבנם  יג', "שהוא הלום קרב כהגדרתם". (ראו: סעיף 4 לתצהירו של עו"ד ו').

 

ואולם, השינוי שנערך בצוואה אינו מתיישב עם רצונו של המנוח לדאוג לבן יג'. המנוח לא הבהיר במסגרת הצוואה המאוחרת מדוע בחר לגרוע מזכויותיו של הבן יג' ולהוריש את כל הרכוש והזכויות לתובע בשלמות. העובדה כי הצוואה מדירה את הבן יג' ללא כל הסבר מניח את הדעת ובניגוד לדאגתו הרבה של המנוח לבן יג' כל ימי חייו, מחזקת אף היא את גרסת המתנגדים, כי הצוואה נערכה בהשפעתו של התובע, על חשבון טובתו של הבן יג'.

 

50. שביעית, לטענת התובע, בשל כעסו על המתנגד ע' והתנהגותו המחפירה, החליט המנוח לבטל את המתנה שהעניק לו, וכן לשנות את צוואתו. ואולם, על אף שההליך המשפטי בעניין ביטול המתנה התנהל מול המתנגד ע', הצוואה הדירה את כל האחים (למעט התובע), לרבות הבן יג' כמפורט לעיל, וזאת ללא כל הסבר מניח את הדעת.

 

ויוזכר כי במסגרת הצוואות הקודמות המנוח פירט והסביר מדוע הדיר חלק מילדיו מצוואתו. כך ובין היתר נכתב בצוואה הראשונה:

 

"אנו החלטנו להתחשב במצבם האישי והכלכלי של כל אחד ואחד מילדינו ולפיכך זה רצוננו וכן אנו רוצים שהם ישמרו על יחסי רעות טובים ביניהם". (ראו: סעיף 4 לצוואה הראשונה).

 

"אנו מציינים כי כל יתר ילדנו האחרים אינם זוכים עפ"י הצוואה לאחר שקיבלו מאתנו כספים וסיוע כספי כמפורט להלן: למתנגד מ' נתנו מגרש בשטח של כשני דונם. המתנגדת שו' אינה זוכה בדבר מעיזבוננו לאחר שקיבלה מאתנו כספים בחיינו ולאור התנהגותה המחפירה כלפי הבן יג'. המתנגדת א' והמתנגד אב' אינם זוכים בדבר מעיזבוננו לאחר שקיבלו מאיתנו כספים בחיינו, ולאור נסיבות הכרוכות לנישואים עם גויים במשפחותיהם. המתנגדת נ' אינה זוכה בדבר מעיזבוננו לאחר שקיבלה כספים בחיינו וגם לאור העובדה כי טיפלנו בילדיה הרבה שנים וגם לאור כך שהיא התחתנה ללא הסכמתנו". (ראו: סעיף 6 לצוואה הראשונה).

 

ראו גם: סעיפים 8, 12 לצוואה השנייה.

 

ואולם במסגרת הצוואה האחרונה, ובשונה מהצוואות הקודמות, נשמטו סעיפי ההסבר. למעט ציון העובדה כי המנוח ביטל את המתנה למתנגד ע' ופתח בהליכים משפטיים בעניין הביטול, המנוח כלל לא הסביר מדוע הדיר את רעייתו ואת יתר ילדיו מצוואתו, ומדוע ציווה את כל רכושו בשלמות לתובע בלבד.

 

51. לסיכום, גם אם ייתכן וכל פרט מן הפרטים האמורים, כשלעצמו, לא היה בו כדי לאשש מעורבות של התובע בעריכת הצוואה, הרי שמכלול הפעולות הנ"ל, בהיקבצן יחדיו, מלמד על מעורבותו של התובע בעריכת הצוואה. לפיכך, מצאתי לקבוע כי מעורבותו של התובע, אשר נהנה מהצוואה, מגיעה עד כדי לקיחת חלק בעריכתה של הצוואה, ומביאה לפסילתה.

 

השפעה בלתי הוגנת על המנוח

 

52. סעיף 30(א) לחוק הירושה, קובע כדלקמן:

 

"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

 

53. כפי שנקבע בפסיקה, "באשר לעילה של השפעה בלתי הוגנת, עולה השאלה, כיצד ועל יסוד מה עשוי בית המשפט לקבוע, שהמצווה היה תלוי בנהנה, וכי תלותו הייתה בעוצמה מספיקה להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת? השאלה אם הופעלה על המצווה השפעה היא שאלה של עובדה. השאלה אם השפעה זו הייתה לגיטימית או בלתי הוגנת היא שאלה ערכית נורמאטיבית, ועל בית המשפט לקבעה על-פי מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי, כשהוא מכוון דעתו לרצונו האמתי של המצווה". (ע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות על שם הרב שלמה מוסאיוף זצ"ל בירושלים, פ"ד מט(2) 441, בעמ' 448).

 

הכלל המשפטי בהקשר זה קובע כי "אין פסול בניסיון להשפיע על אדם שיכתוב צוואה לטובתו או לטובת אחר, מה שפסול הוא השפעה בלתי הוגנת". עוד נקבע, כי נטל ההוכחה לעניין השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו. (ראה: ספרו של פרופ' שילה "פרוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965", כרך 1 עמ' 269-270).

 

54. בדנ"א 1516/95 רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (1998) (להלן: "הלכת מרום") קבע בית המשפט העליון את "אבני הבוחן" לקיומה של תלות מוחלטת של המצווה בזוכה, המקימה חזקה עובדתית בדבר השפעה בלתי הוגנת, כדלקמן:

 

• תלות ועצמאות - יש לבחון האם המצווה היה עצמאי במועד עריכת הצוואה.
• תלות וסיוע - מקום שבו מתברר כי המצווה לא היה עצמאי ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו.
• קשרי המצווה עם אחרים - ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה.
• מבחן נסיבות עריכת הצוואה - סעיף 35 לחוק הירושה קובע, כי מי שלקח חלק בעריכת צוואה – הוראת הצוואה המזכה אותו, או את בן-זוגו, בטלה. ואולם אפשר שמעורבות הנהנה בעריכת הצוואה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה (כפי שנקבע בסעיף 35 לחוק הירושה), אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה.

 

 

55. בפסיקה מאוחרת, הורחבה היריעה לאורה יש לבחון קיומה של השפעה בלתי הוגנת, ונקבעה "הלכת החוטים השזורים". המבחן לקיומה של הלכה זו דינאמי ורחב. נקבע כי על בית המשפט להיעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה. בחינת תחולתה של השפעה בלתי הוגנת נבחנת "במבט על" על רקע מכלול הנסיבות, כך שחוטים שונים של עילות שונות, הגם שאין בכוחם לבסס עילה עצמאית - יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את תחולת החזקה בנסיבות העניין.

 

כפי שקבע כב' השופט הנדל בבע"מ 4459/14 :

 

"אך עדיין, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה...". (ראו: בע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני  (06.05.2015)).

 

56. ענת ליפשיץ תיארה במאמרה תת-קטגוריה של השפעה בלתי הוגנת, העוסקת במצבים שבהם יורש פוטנציאלי – כגון אחד מילדי המנוח – מנצל את חולשתו ותלותו הרגשית של המנוח בו, תלות המביאה לידי הזדהות כמעט מוחלטת, כדי להשתלט על רצונו באופן שהעוינות שהיורש הפוטנציאלי חש כלפיו אחיו, תופנם על ידי המוריש. המאמר מציע לכנות תת-קטגוריה זו בשם "ניכור לעת זִקנה", וגורס כי ניכור לעת זקנה זה הוא תת-מקרה של השפעה בלתי הוגנת מהבחינה המהותית. (ראו: ע' ליפשיץ, "ניכור לעת זקנה כהשפעה בלתי הוגנת בעקבות הלכת החוטים השזורים", הארת דין יד 49 (תש"ף)(.

 

57. בענייננו, מצאתי כי עלה בידי המתנגדים להוכיח השפעה בלתי הוגנת של התובע על המנוח.

להלן אבחן את המבחנים האמורים, ובהתייחס לנסיבות המקרה שלפניי:

 

• תלות ועצמאות

 

58. מהעדויות עולה כי במועד עריכת הצוואה המנוח התנייד בכיסא גלגלים (ראו: חקירת התובע בעמ' 50 שורות 3-4 לפרוטוקול). היה צורך להביאו ולהסיעו לכל מקום, ולא היה באפשרות המנוח להתנייד באופן עצמאי.

כמו כן, מר ש.צ - שכנם של המנוח וגב' ע', תיאר בתצהירו, כי הבן יג' היה נוהג לנעול את המנוח והגב' ע' לבדם בתוך הבית וללכת, למרות שהם היו מרותקים לכיסא גלגלים. מידי פעם מר ש.צ הגיע לבקר ותמיד הבית היה נעול כשהמנוח וגב' ע' נעולים בפנים. מר ש.צ תיאר מקרה בו המנוח והגב' ע' שהו לבדם בבית והמנוח החליק מהכיסא לרצפה ולא יכול היה לקום. לאחר זמן מה הבן יג' חזר הביתה, גילה כי המנוח שוכב על הרצפה, וקרא למר ש.צ כדי לסייע לו הרים את המנוח (ראו: סעיפים 7-10, 12 לתצהירו של מר ש.צ).

גם המתנגד ע' תיאר בעדותו מקרה בו ראה שהמנוח, אשר היה נעול לבדו בבית – נפל על הרצפה ללא יכולת לקום בכוחות עצמו. לטענתו, באותה העת לא הייתה למנוח מטפלת. המתנגד ע' העיד כי הזמין משטרה:

"...בסופו של יום הזמנתי משטרה, שהזמינו מכבי אש, פרצו לבית דרך החלון, התברר שאבי לבד בבית כלוא, שמו לו כסאות שלא ייפול מהמיטה, אדון יג' הלך לנקות את בית הכנסת 4-5 שעות..." (ראו: בעמ' 29 שורות 13-22 לפרוטוקול).

 

 

• תלות וסיוע

 

59. כאמור, המנוח שהיה בעת עריכת הצוואה כבן 93 שנה, התנייד באמצעות כיסא גלגלים (אף הגב' ע' התניידה באמצעות כיסא גלגלים). התובע והבן יג' התגוררו יחד עם המנוח בביתו, והתרשמתי מהעדויות כי המנוח היה תלוי בהם, ובמיוחד בתובע, בכל הקשור ליציאה מן הבית. התובע הודה בחקירתו כי הוא זה שהסיע את ההורים לכל מקום בתקופה הרלוונטית וכי הוא היה "הנהג שלהם" (ראו בעמ' 45 שורה 19 לפרוטוקול).

 

מהראיות עולה בבירור כי התובע הסיע את המנוח לעו"ד ק' לצורך הגשת התביעה לביטול המתנה. נוכח מצבו הרפואי של המנוח, אשר לא התנייד באופן עצמאי, המנוח היה תלוי בתובע על מנת שיעלה אותו למעלה למשרדו של עו"ד ק', ימתין לו  וישיב אותו לביתו (ראו: בעמ' 23 לפסק הדין, בעמ' 46 שורות 24-28 לפרוטוקול מיום 1.11.21, צורף כנספח ח' לתצהיר האפוטרופוס).

 

בנוסף, התובע הסיע את המנוח למשרדו של עו"ד ו' לצורך עריכת הצוואה. גם כאן - המנוח היה תלוי בתובע, אשר לקח את המנוח לעו"ד ו', העלה את המנוח עם כיסא הגלגלים למשרד, חיכה עד לסיום הפגישה (כך לטענתו), ובסיומה – אסף את המנוח ואת הגב' ע' והסיעם חזרה הביתה (ראו: בעמ' 18-19 לפרוטוקול מיום 20.4.21).

 

כמו כן, התובע הסיע את המנוח לדר' א.א לצורך עריכת הבדיקה הרפואית לבחינת כשירותו של המנוח לערוך את הצוואה:

 

ש. "מי לקח אותם לבדיקה הרפואית?

ת. אני, אני הנהג שלהם". (ראו: בעמ' 54 שורות 18-23 לפרוטוקול).

 

60. התובע אף הודה בחקירתו כי הוא זה שהיה עורך קניות עבור המנוח והגב' ע' (ראו: בעמ' 49 שורות 1-2 לפרוטוקול, וכן בעמ' 60 שורות 1-2 לפרוטוקול).

 

61. להשלמת התמונה יצוין כי בשנת 2014, בסמוך למועד עריכת הצוואה, עדיין לא הייתה למנוח מטפלת (ראו: עדות התובע בעמ' 51 שוות 30-31 לפרוטוקול), כך שהוא היה תלוי בטיפול ובניידות בתובע ובבן יג', שהתגוררו עמו בבית, ובמיוחד נוכח הניתוק וההרחקה שנכפו על המנוח מיתר האחים ומהשכנים, כפי שיפורט בהמשך.

 

 

 

• קשרי המצווה עם אחרים

 

62. לאחר עיון בכלל הראיות שהונחו לפניי, מצאתי לקבוע כי התובע מנע מהמנוח יצירת קשרים חופשיים עם המתנגדים, עם בני משפחה ושכנים. התרשמתי כי התובע נהג כך גם בסמוך לפני עריכת הצוואה האחרונה וגם לאחר מכן, באופן שלא ניתן היה ליצור קשר חופשי עם המנוח ולהפסיק את השפעתו של התובע עליו.

 

63. מהראיות עולה כי התובע פעל למידור המנוח ולמניעת הקשר בין המנוח למתנגדים:

 

המתנגד ע' תיאר בעדותו מספר מקרים בהם מנעו התובע והבן יג', שהתגוררו בבית ההורים, קשר בין המנוח לבין האחים האחרים, וזאת החל משנת 2014 ואילך.

 

המתנגד ע' העיד בחקירתו, כי בשנת 2013, בטרם עריכת הצוואה האחרונה, כאשר הוא נישא לבת זוגו, אביו הגיע לחתונה ואף העניק לו מתנה מכובדת בסך של 25,000 ₪. (ראו: בעמ'  31 לפרוטוקול מיום 25.6.23). ואולם בשנת 2015, לאחר עריכת הצוואה האחרונה, כאשר נולד בנו של המתנגד ע', הוא הזמין את הוריו – את המנוח והגב' ע', לברית. אך התובע התנגד לכך שההורים יגיעו לאירוע ומנע את הגעת המנוח לברית.

 

ראו עדותו של המתנגד ע':

ש. "בנך נולד בשנת 2015, נכון?

ת. כן.

ש. למה לא הזמנת את ההורים שלך?

ת. מי אמר שלא הזמנתי? הזמנתי את אבא שלי ואמא שלי.

ש. למה הם לא באו?

ת. כמו כל הבריתות הקודמות של הנכדים שלהם, מי שצריך להסיע אותם זה התובע, ואם אני בא ומנסה אני להסיע אותם, כי הם עם כיסא גלגלים, אז הוא (התובע) היה מתנגד בצורה פיזית. אבא שלי היה אמור להיות סנדק". (ראו:  בעמ' 28 שורות 26-33, ובעמ' 31 שורות 10-13 לפרוטוקול).

 

 

 

 

64. כמו כן, המתנגד ע' תיאר בעדותו, כי אף במהלך ניהול ההליכים המשפטיים מול המנוח, הוא ניסה ליצור קשר עם המנוח, אולם התובע והבן יג' מנעו זאת:

"...הסיטואציה שעולה לי בראש היא שיצאנו מדיון למינוי אפוט' אצל כבוד השופט...לא זוכר את שמו, פישר, פגשתי את אבא שלי עם הכיסא גלגלים למטה, לא זוכר את התאריך, הבן יג' היה על ידו. פניתי לאבא שלי, ביקשתי ממנו סליחה, הוא הגיע לבית המשפט והסברתי לו שלמעשה הוא תבע אותי, לא אני תובע אותו. הוא אמר לי – אני לא תבעתי אותך, איך הגעתי לפה? הבן יג' התערב ואמר – אל תדבר עם אף אחד, רק עם העורך דין".

לא יכולתי לפתח אתו שיחה, קל וחומר לקחת אותו איתי לאיזה אירוע או כל מקום אחר. ישר היו מרימים טלפון למשטרה וצועקים – הוא בא לתקוף, והולכים להגיש תלונות. עשו את זה גם לאחיות שלי הנוספות, למתנגדת א'".

....

"...זה היה בערב מינוי האפוטרופוס, הגענו הביתה אני והמתנגדת א' ו-י' נכדת המנוח הבת שלה. התובע פתח את הדלת, ראה שזה אנחנו, טרק את הדלת על אחותו, על הרגל שלה ועל הפנים, באלימות וטען שאנחנו לא יכולים להיכנס".

....

"המתנגדת א' לא רצתה להגיש תלונה במשטרה כביכול נגד אח שלה במשטרה. אבל יש עדויות, גם י' נכדת המנוח הייתה שם וגם המתנגדת א'. ועד אז בטענה שההורים לא מסכימים לפגוש אף אחד אם הם (הבן יג' והתובע) לא יתנו לילדים להיכנס". (ראו: בעמ' 29 – 30 לפרוטוקול).

 

65. גם המתנגדת שר' העידה, כי החל משנת 2014 לערך, התובע החל להדיר את האחים ממפגשים עם המנוח:

"... הוא נעלם, אין, הוא איננו, רוב הזמן הוא לא היה (התובע). מתי הוא התחיל להיות? פתאום מ-2014 פתאום נצמד אלינו, הוא הדיר אותנו אחד לאחד. קודם את המתנגד ע' אח"כ אותי. אח"כ את המתנגדת א', שהיא באה לרחוץ את אמא כל יום". (ראו: בעמ' 35 שורות 12-14 לפרוטוקול).

 

בהמשך העידה המתנגדת שר', כי גם כאשר הגיעה לבית המנוח לבקרו, הבן יג' והתובע לא אפשרו לה לנהל עם המנוח שיח חופשי: "...אם זה היה בשעות אחה"צ, כשהיה התובע והבן יג', כשאני הגעתי וכל אחד מהאחים שלי, הבן יג' יושב בצד הזה, התובע בצד הזה, שניהם כמו שומרי ראש, ההורים לא יכולים לדבר שום מילה, אי אפשר לנהל איתם שיחה חופשית, לשאול אותם לשלומם, אבא היה אומר – 'ירחם ה', ירחם ה''. הבנו שאבא לא מרגיש טוב. 'אבא מה יש לך? ירחם ה' ירחם ה''. הוא היה נראה נבול, עצוב ובודד. כי אף אחד לא יכול היה להיכנס הביתה – לא שכנים, לא קרובי משפחה". (ראו: בעמ' 35-36 לפרוטוקול).

 

66. גם הבת המתנגדת שו' העידה כי החל משנת 2014 לערך פחתו מאוד ביקוריה בבית ההורים, ותיארה כי "כל הזמן היו איומים להזמין משטרה. אני לא רוצה עסקים עם המשטרה, אני לא רוצה שהשם שלי יהיה במשטרה, לכן נמנעתי מלהתעמת איתם, במיוחד עם י' (הכוונה לתובע, מ.ס), כי כל הזמן איים עלינו עם משטרה". (ראו: בעמ' 38 שורות 16-19 לפרוטוקול).

 

67. כמו כן, מהראיות עולה כי התובע מנע מהמתנגדים לקבל מידע רפואי אודות מצבו של המנוח.

 

המתנגד ע' העיד כי לא ניתן היה לקבל מידע רפואי ביחס למנוח, שכן הבן יג' והתובע מנעו ממנו ומיתר האחים כל אפשרות לעשות כן:

 

"הגישה להורים נחסמה על ידי הבן יג' והתובע. הסברתי שכל ניסיון היה מלווה בצעקות ותלונות על ידי התובע והבן יג', כאילו רוצים לפגוע בהם. והיו מזמינים משטרה. לכן לא הייתי יכול להגיע למצב שאקח אותם לבדיקה רפואית או משהו כזה. בכל מקום, התובע הציג עצמו כאילו אפוטרופוס שלהם. לכן לא יכולתי לקבל מידע רפואי". (ראו: בעמ' 32 שורות 1-4 לפרוטוקול מיום 25.6.23).

 

 

68. המתנגדת שר' העידה, כי התובע מנע מהאחים לקבל מידע רפואי ביחס למנוח מגורמי הרפואה אשר טיפלו בו:

"... כי כל פעם כשניגשנו לביה"ח או למרפאה, התובע הציג את עצמו כאפוט' ויתרה מזאת כשניגשנו לרופא לדבר אתו, הרופא טען שהוא לא יכול לתת לנו מידע כי התובע האפוטרופוס של אבא...".

 

69. חיזוק לכך ניתן למצוא בעדותו של התובע, אשר הודה כי כשהמתנגדים היו מגיעים לבקר את המנוח בבית החולים, התובע טען בפני הצוות הרפואי כי הוא האפו' ולא איפשר למסור מידע רפואי, אולם לטענתו הדבר נעשה בהתאם לבקשת המנוח שביקש כי מידע רפואי יינתן רק לתובע (ראו: בעמ' 56 שורות 15-18 לפרוטוקול).

 

70. המתנגדת שר' העידה כי עד לשנת 2014, היא זו שליוותה את המנוח לבדיקות הרפואיות (ראו: בעמ' 34 שורות 21-30 לפרוטוקול). כמו כן, עד לפרוץ הסכסוך בין התובע למתנגד ע', המתנגדת שר' רכשה עבור ההורים את התרופות, אולם משנת 2014 העבירה לידי התובע את כל המסמכים הרפואיים, ומאז "הכל אצל התובע בחדר נעול". (ראו: עדותה של המתנגדת שר', בעמ' 34 לפרוטוקול).

 

התובע הודה בחקירתו כי לפני הסכסוך המתנגדת שר' רכשה תרופות, וכי בשנת 2014 העבירה לידיו את כל המסמכים הרפואיים, אולם לטענתו "היא הביאה אותם על דעת עצמה", הופיעה פתאום עם מסמכים (ראו: בעמ' 51 שורות 32-35, בעמ' 53 שורות 9-18 לפרוטוקול), וכי מאז התובע רכש עבור המנוח את התרופות (ראו: בעמ' 22 שורות 22-23 לפרוטוקול).

 

71. עוד עולה מהראיות, כי התובע ניתק את הטלפון הקווי בבית המגורים של המנוח ולמעשה מנע קשר טלפוני בין המנוח לבין המתנגדים:

 

ראו עדותה של המתנגדת שר':

"... מספר פעמים שבאתי אל אמא ואבא ודיברנו על נושא של הטלפון, הטלפון שהוא ניתק להם, טלפון קווי וטלפון סלולארי שאני רכשתי להם, הוא לקח לאמא את הטלפון הסלולארי, את הקווי הוא לא הוריד להם למטה, הם נשארו בלי תקשורת, כשפניתי לתובע ביקשתי ממנו שיביא את הטלפון, הוא לא ענה לי. אבא גם אמר לו איפה הטלפון, הוא לא רצה לתת. בהזדמנות נוספת גם אמא שאלה איפה הטלפון, הוא לא נתן. לא יכולנו להתקשר אליהם וליצור איתם קשרים... ". 

 

עדויות המתנגדים היו אמינות והתיישבו עם יתר הראיות שהוצגו לפניי.

 

72. התובע הודה בחקירתו כי בשנת 2014 ניתק את הטלפון הקווי בבית הוריו (קו בזק), ועבר לטענתו לטלפון אינטרנטי, מבלי שנתן לאחיו את מספר הטלפן החדש (ראו: בעמ' 49 שורות 9-19 לפרוטוקול). כמו כן, התובע הודה בחקירתו כי הטלפון הנייד שהמתנגדת שר' רכשה לאם נעלם: "אמא הלכה למועדון וחזרה בלעדיו, אין לי מושג מה קרה שם." (ראו: בעמ' 55 שורות 25-35 לפרוטוקול).

 

(ראו גם: הודאת התובע במסגרת חקירתו בהליך 16831-11-14, כי פעל להחלפת מספרי הטלפון של ההורים וכי התנתק מהרשת של בזק והחליף את הטלפון לטלפון אינטרנטי, מבלי לשתף אף אחד מהאחים במעשיו ובמספר הטלפון החדש של המנוח, בעמ' 49 לפרוטוקול מיום 1.11.21, צורף כנספח ח' לתצהיר האפוטרופוס). 

 

כמו כן, התובע הודה כי על אף שהמתנגדת שר' הייתה בחשבון משותף עם שני ההורים, בשנת 2014 לפתע שני ההורים יצאו מחשבון הבנק המשותף, ופתחו חשבון בלעדיה (ראו: בעמ' 51 שורות 9-29 לפרוטוקול).

 

73. התובע אף הודה בחקירתו כי הוחלפו המנעולים בבית ההורים מיד לאחר שהתובע החזיר את המנוח מהפגישה שהתקיימה עם עו"ד ק' בעניין ביטול המתנה – דהיינו, מספר ימים לפני עריכת הצוואה המאוחרת, וכי לאחר מכן למתנגדים לא היה מפתח לבית ההורים (ראו: בעמ' 57 שורות 24-28 לפרוטוקול).

 

74. בנוסף, התובע הודה כי התקין מצלמות בבית ההורים. כמו כן הודה בחקירתו, כי היה צופה במצלמות במהלך היום ממקום עבודתו "באופן רנדומלי כל הזמן כדי לראות מה קורה" (ראו: בעמ' 64 שורות 4-12 לפרוטוקול).

 

75. ביום 12.10.2014 – בסמוך לפני עריכת הצוואה, הגישה הגב' ע' בקשה למתן צו הגנה כנגד המתנגד ע' (הצו בוטל על ידי כב' השופטת חני שירה בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, ראו: נספחים 5-6 לכתב ההתנגדות). התובע הודה בחקירתו, כי עוד בטרם הגישה הגב' ע' בקשה למתן צו הגנה, אף אחד מהמתנגדים לא נכנס לבית ההורים, אך לטענתו הדבר היה הואיל והגב' ע' ביקשה שלא יגיעו יותר. למעשה, באותו החודש בו נערכה הצוואה, המנוח היה מנותק מהמתנגדים. (ראו: עדות התובע בעמ' 54, ובעמ' 55 שורות 19-24 לפרוטוקול). יצוין לעניין זה, כי התובע הודה בחקירתו כי הסיע את הגב' ע' לעו"ד שהגיש עבורה את הבקשה למתן צו הגנה - עו"ד י.ל (ראו: בעמ' 54 שורות 34-35 לפרוטוקול). כמו כן, ליווה את הגב' ע' לדיון ואף נכנס לדיון פנימה (ראו: בעמ' 55 שורות 12-14 לפרוטוקול).

 

 

76. כמו כן, וכפי שפורט לעיל, מצאתי כי המנוח, אשר היה מרותק לכיסא גלגלים, נותר לעיתים נעול בבית מבלי יכולת לצאת כרצונו, ואף רותק לעיתים למיטתו על ידי הבן יג' ו/או התובע שהתגוררו עמו (ראו: עדותו של המתנגד ע' בעמ' 29-30 לפרוטוקול).

 

77. חיזוק משמעותי להתרשמותי כי התובע פעל למידור וניתוק המנוח מסביבתו, ניתן למצוא בתצהירו של מר ש.צ, שכנם של המנוח והגב' ע', אשר נהג להסיע את המנוח לכולל בו למד, וזאת עד לשנת 2015 לערך, שאז לטענתו התובע מנע ממנו להמשיך לעשות כן.

 

מר ש.צ תיאר בתצהירו, כי הוא ורעייתו התגוררו בשכנות לבני הזוג ע' החל משנת 1964, וכי מערכת היחסים בין השכנים הייתה קרובה ורצופה לאורך כל השנים. מר ש.צ הצהיר מידיעה אישית כי התובע הפריד את ההורים מהסביבה, כולל שכנים ובני משפחה, כדי שתהייה לו שליטה על הוריו.

 

מר ש.צ הצהיר כי הבן יג' היה נוהג לסגור את ההורים בתוך הבית וללכת, למרות שהם היו מרותקים לכיסא גלגלים. מידי פעם מר ש.צ הגיע לבקר והבית תמיד היה נעול, כשהמנוח והגב' ע' נעולים בפנים. כמו כן פירט בתצהירו, כי ביום שישי אחד המנוח החליק מהכיסא לרצפה ולא יכול היה לקום, כאשר המנוח והגב' ע' שהו לבדם בבית. לאחר זמן הבן יג' הגיע וגילה את המנוח שוכב על הרצפה, קרא למר ש.צ כדי להרים את המנוח. כשהתובע חזר, הוא מסר למר ש.צ כי ראה הכל במצלמות. בימי חמישי כשהבן יג' היה הולך לנקות את בית הכנסת, היה נועל את המנוח בתוך הדירה.

 

עוד הצהיר מר ש.צ, כי נהג במשך שנים להסיע את המנוח הלוך וחזור לכולל, והם היו לומדים ביחד, וזאת עד שהתובע התנגד ודרש מהמנוח להפסיק לנסוע עם מר ש.צ. (ראו: תצהירו של מר ש.צ).

 

מר ש.צ נחקר על תצהירו, אך לא מצאתי כי עדותו נסתרה. ההיפך הוא הנכון. התרשמתי כי מדובר בעדות שהינה אובייקטיבית, כאשר למר ש.צ אין כל אינטרס ביחס לאיזו מהצוואות. יתרה מכך, התרשמתי כי מדובר באדם אמין שדאגה אמתית למנוח ולרעייתו עמדה לנגד עיניו.

 

78. אם כן, מהעדויות שהוצגו לפניי התרשמתי כי התובע והבן יג', ובמיוחד התובע - פעלו לניתוקו של המנוח מהמתנגדים, משכנים ובני משפחה. כמו כן, התובע פעל ליצירת תלות של המנוח, שהיה מרותק לכיסא גלגלים, בתובע.

 

התרשמתי כי נסיבות המקרה בענייננו מתיישבות עם המתואר במאמרה של ענת ליפשיץ: בשים לב לסכסוך המר שבין המתנגד ע' לתובע, שבא לידי ביטוי אף בניהול ההליך לביטול המתנה, נוכח יחסי התלות שנוצרו בין המנוח לבין התובע, לרבות התלות הרגשית שנוצרה, הקשר התקין שהיה בין המנוח לבין המתנגד ע' ויתר המתנגדים לפני פרוץ הסכסוך שבין המתנגד ע' לתובע ועריכת הצוואה האחרונה (ובשים לב לתיאור המפורט בפסק הדין ביחס לעזרה של המתנגד ע' למנוח בכל הקשור לנכסיו), וכן נוכח בידודו של המנוח מסביבתו, שכלל בין היתר ניתוק טלפון, החלפת מנעולים בבית המגורים, הצבת מצלמות, איומים בפניה למשטרה ומניעת קשר שוטף וחופשי עם שכנים ובני משפחה, מחזקים את ההתרשמות לקיומו של תהליך לניכור המנוח לעת זקנה כהשפעה בלתי הוגנת בראי הלכת החוטים השזורים.

 

 

79. לבסוף, ולמעלה מן הצורך מצאתי להביא את עדותה של המתנגדת שר', אשר תיארה את שהתרחש במהלך ניהול התביעה לביטול המתנה:

"....אנחנו לא רצינו לעשות בושות לאבא ולהוביל אותו עוד פעם להליך משפטי, כשהתובע גרם מספיק בנושא המתנה ... אבא חשב שאנחנו תובעים אותו. אני הייתי נוכחת בסיום העדות שלו, ישבנו מחוץ לאולם, אבא אומר למתנגד ע' – 'למה אתה תובע אותי?', וענינו לאבא שאנחנו לא תבענו אותו, שאבא תובע אותנו. למעשה לא אבא תבע אותנו, התובע הציב את אמא ואבא בחזית, והם רק חותמים, הוא התובע כותב כל מה שצריך והם חותמים. עובדה שגם בעדות שלו בבית המשפט הוא לא ידע על מה מדובר (אבא לא ידע על מה מדובר בכלל)". (ראו: בעמ' 34 שורות 8-17 לפרוטוקול מיום 25.6.23).

 

הגם שלא מצאתי כי עלה בידי המתנגדים להוכיח כי המנוח לא היה כשיר במועד עריכת הצוואה, הרי שמהעדויות עולה כי נוכח ניתוקו של המנוח מבני המשפחה ומשכנים, ונוכח השפעתו של התובע על המנוח והתלות הפיזית והרגשית של המנוח בתובע, נראה כי התובע השפיע על המנוח לחשוב כי המתנגד ע' הוא שפתח בהליכים משפטיים כנגדו ויצר את המחלוקת במשפחה, מה שהשפיע על המנוח בכל הקשור לעריכת הצוואה האחרונה, כפי שפורט לעיל.

 

80. מבחן נסיבות עריכת הצוואה - בפסיקה נקבע כי "אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או, למצער, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו...." (ראו: הלכת מרום בעמ' 829).

 

בעניינינו, הוכח כי התובע לקח חלק בעריכת הצוואה לפי סעיף 35 לחוק הירושה, ובשים לב להתנהלותו של התובע ולסתירות שפורטו לעיל, הרי שמבחן נסיבות עריכת הצוואה תומך אף הוא בקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המנוח.

 

81. מהמקובץ עולה, כי התקיימו המבחנים הקבועים בפסיקה לבחינת השפעה בלתי הוגנת, ואף התרשמתי מקיומו של מארג כולל, בהתאם להלכת החוטים השזורים, התומך במסקנה כי הצוואה נעשתה תוך השפעה בלתי הוגנת של התובע על המנוח.

 

אשר על כן, דין הצוואה המאוחרת להתבטל.

 

לסיכום

 

82. ההתנגדות לקיום הצוואה המאוחרת מיום 30.11.2014 – מתקבלת.
     הבקשה לקיום צוואה זו – נדחית.

 

בשים לב לצוואת המנוח מיום 1.1.2014, יבהירו הצדדים תוך 30 יום האם ניתן ליתן צו לקיומה.

 

נוכח התוצאה אליה הגעתי, התובע יישא בתשלום הוצאות המתנגדים בסך 40,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין עד למועד התשלום בפועל.

 

פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה.

 

תואיל המזכירות להמציא את פסק הדין לצדדים ולסגור את התיקים שבכותרת.

 

ניתן היום,  כ"ח שבט תשפ"ה, 26 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.

                                                                                                                    

מיכל סער, שופטת