פס"ד בבקשה לקיום צוואה

המדובר בבקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 25.6.02 והתנגדות לה בה נטען שהמנוחה עשתה צוואה מאוחרת – שגם אותה ביטלה לאחר מכן – ועל כן יש ליתן צו ירושה על פי דין, ולחלופין נטען שהצוואה פגומה בשל נטילת התובעים חלק בעריכתה ובשל השפעה בלתי הוגנת.

רקע והליכים קודמים:

המנוחה נפטרה לבית עולמה ביום 27.2.21 כשהיא אלמנה. בעלה המנוח נפטר לפניה ביום 26.9.81 (להלן: "המנוח"). הצדדים הם שלושה מתוך ששת ילדיהם. בן אחד נפטר לפני המנוחה בשנת 2016.

המנוח הותיר אחריו זכויות ורכוש רב, עמם נמנו גם מניות במספר חברות, חלקם בשותפות עם אחיו ועם ילדיו. לאחר פטירת המנוח התנהלו (ועדיין מתנהלים) הליכים רבים בפני ערכאות שונות בארץ ובארה"ב בקשר עם הרכוש והזכויות שהותיר אחריו (ורק לפני בית משפט זה נדונו למעלה משישים תיקים בין בני משפחה שונים) שאין צורך להידרש אליהם בגדרו של פסק דין זה. די לציין בהקשר התובענות דכאן, על קצה המזלג, שבין היתר בהמשך להליכים המשפטיים שהתנהלו בין בני המשפחה השונים נערכו מעת לעת בין צדדים שונים הסכמים לחלוקת נכסים (בין נכסים שנרשמו על שם היורשים ובין נכסים שעל שם העיזבון). אין חולק שבתוך כך הסכימה הנתבעת להסתלק מעיזבון המנוח בתמורה לקבלת שתי דירות (ראו צו ירושה שצורף ת/ג). למעשה כבר בשנת 2006 בקירוב נותרו המנוחה והתובעים היורשים היחידים של עיזבון המנוח (כולו או כמעט כולו). מאז גם העבירה המנוחה זכויות מזכויותיה במתנה לידי התובעים, שהיו הקרובים אליה ביותר מבין כל ילדיה, ושהתחייבו כלפיה לשלם לה 12,000 ₪ לחודש וכן לשאת בכל הוצאותיה.

התובע 1 (ולהלן ולצורך הנוחות: "ראובן") שימש משך עשרות שנים כמנהל העיזבון של המנוח והחזיק גם משך 32 שנים בייפוי כח כללי שהעניקה בידיו המנוחה לטפל בכל ענייניה.

ביום 25.6.02 עשתה המנוחה צוואה בעדים בפני עו"ד ר' ז"ל בה ציוותה את כל עיזבונה לידי התובעים (ולהלן: "הצוואה"; או: "צוואת 2002"). בצוואה הסבירה המנוחה מדוע הורתה כאמור – באלו המילים:

"נאלצת אני לעשות צוואה חדשה, בעקבות הסבל הרב אותו אני עוברת זה זמן רב, כאשר בעלי המנוח ואני בנינו בחיינו מפעל גדול, והנה קמים בני זבולון ויששכר ומבקשים להרסו. לא זו בלבד שנקטו הם בהליכים משפטיים כדי להביא לפרוקה של החברה המשפחתית, שכולנו (כל אחד לפי חלקו) שותפים בה, אלא שבני יששכר בנוסף לכך תבע אותי בבית המשפט מתוך מטרה לנשל אותי מן הבית הנמצא בבעלותי ובו התגוררתי יחד עם ילדי, כבר עשרות שנים. לצערי הרב אף מבנותיי רחל ולאה איני רואה נחת. כאשר בעלי המנוח נפטר הן לא היו בקשר עמי במשך שנה שלמה, והיום הן חוזרות על כך, כאשר עמוק צערי, שהן גורמות אף לילדיהם – נכדי ונכדותי להפסיק כל קשר עם סבתן.

חוסר כיבוד אם מצד בני ובנותי הנ"ל הביא אותי, לאחר מחשבה עמוקה, שלא לתת להם מאומה מעזבוני ולחלק את כל רכושי בין שני בני האוהבים אותי והדואגים לי, ראובן ובנימין בלבד, כאשר כל אחד מהם יזכה במחצית הרכוש" (ההדגשה הוספה – א.ב.ד).