פס"ד בבקשה לסילוק ערעור על הסף

בפניי בקשה מטעם המשיב לסילוק הערעור על הסף, ולמען הזהירות, ליתן הארכת מועד להגשת ההודעה המפרשת את נימוקי השומה עד לאחר ההכרעה בגורלה של הבקשה (להלן: "הבקשה").

בהחלטתי מיום 16.2.2021 נעתרתי לבקשת המשיב להארכת המועד להגשת ההודעה המפרשת את נימוקי השומה מטעמו וכעת הגיעה העת להכריע גם בבקשתו לסילוק הערעור על הסף.

אקדים ואומר, כי הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשת המשיב לסילוק הערעור על הסף, וכך אני מורה, מכל הטעמים שיפורטו להלן.

רקע בתמצית

1. המערערת היא אלמנתו ויורשתו של מר בוריס ויסמן ז"ל, שנפטר בתחילת שנת 2019 (להלן: "הנישום").

הנישום הגיש דוחות מס על הכנסותיו לשנות המס 2010 – 2012 אך נמנע מלהגיש דוחות מס על הכנסותיו לשנים 2006 – 2009 וכן לשנת המס 2013 (להלן יכונו שנות המס 2006 – 2009 ו-2013: "שנות המס שבערעור").

2. בתחילת שנת 2014 נפתחה חקירה פלילית, בין היתר, בעניין הנישום, שבסיומה הוגש נגדו כתב אישום. עם פטירתו של הנישום, ההליך הפלילי נגדו הופסק, אולם המשיך להתנהל כנגד מעורבים אחרים באותה פרשה, ביניהם גם בנו של הנישום, מר אבישר ויסמן (להלן: "אבישר").

בחודש יולי 2014, בעקבות ממצאי החקירה הפלילית, נקבעו לנישום שומות לשנות המס 2006 – 2013. קביעת ההכנסה החייבת של הנישום נעשתה בתיק המשותף לנישום ולמערערת, כשהנישום הוא בן הזוג הרשום.

3. מאחר שבגין חלק משנות המס הגיש הנישום דוחות (2010 – 2012) ובגין חלקן האחר הוא לא הגיש דוחות (שנות המס שבערעור) – השומות יצאו על בסיס שתי הוראות שונות שבפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"):
   • החלק המתייחס לשנים 2010 – 2012 יצא כשומות לפי מיטב השפיטה לאחר הגשת דוחות לפי הוראות סעיף 145(א)(2)(ב) לפקודה.

ביום 11.3.2015 שלח הנישום למשיב מכתב המשיג על כלל השומות לשנים 2006 – 2013, בהתבסס על סעיף 150(א) לפקודה (להלן: "מכתב ההשגה"). ההשגה ביחס לשנים 2012-2010 נקלטה והמשיב החליט לדחותה. לאחר שההשגה נדחתה והוצאו לנישום שומות בצו, הגיש הנישום ערעור לבית המשפט, שנכון ליום כתיבת החלטה זו עודנו מתנהל בפני מותב זה (ע"מ (מחוזי ת"א) 52353-01-17 ויסמן נ' פקיד שומה תל אביב 4).

• החלק המתייחס לשנות המס שבערעור נקבע כשומות בהיעדר דוחות מכוח סעיף 145(ב) לפקודה, בסכום מס של כ-80 מיליון ש"ח (קרן) נכון ליום הוצאת השומה (להלן: "השומות בהיעדר הדוחות").

כאמור, ביום 11.3.2015 שלח הנישום למשיב את מכתב ההשגה. יחד עם ההשגות שהוגשו כדין ביחס לשנות המס 2010 – 2012, התייחס הנישום במכתב ההשגה גם לשומות בהיעדר הדוחות. הנישום לא צירף למכתב ההשגה דוחות מס לשנות המס שבערעור.

עוד באותו יום החזיר המשיב לנישום את מכתב ההשגה, כאשר רכז החוליה מחק בכתב ידו את שנות המס שבערעור מכותרת המכתב (2006 – 2013) ותיקן שם, גם כן בכתב ידו, כי מדובר בהשגה על שנות המס 2010 – 2012 בלבד. כן הוסף בכתב ידו של הרכז כי "שנים 2006-2009 ושנת 2013 שומות 04" (נספח ב' לכתב הערעור). יובהר כי הנישום לא הגיב לתיקון זה.

4. בחלוף כארבע שנים ממועד הוצאת השומות בהעדר דוח, ולאחר שחוב המס הסופי לא נפרע, חידש המשיב בחודש מרץ 2019 את הליכי הגביה בקשר עם חוב המס.
5. בחודש יולי 2019, כחמש שנים לאחר הוצאת השומות בהיעדר הדוחות, הגישה המערערת למשיב קבוצת מסמכים הנושאים את הכותרת "דוחות על הכנסות", אשר מתיימרים להיות דוחות על הכנסות לשנות המס שבערעור, למעט לשנת המס 2007. רק חצי שנה לאחר מכן, בראשית שנת 2020, הגישה המערערת נייר נוסף שכותרתו "דוח על הכנסות" לשנת המס 2007 (להלן, יחדיו: "דוחות המס"). זאת לעמדת המערערת, באופן שיביא לעצירת הליכי הגבייה שהחלו בקשר עם חובות המס.
6. ביום 28.8.2019, שלח המשיב מכתב למערערת בו הסביר, כי "הואיל והדוחות שהגשת נערכו באופן סתמי, ללא מסמכים מהותיים וללא הפרטים הנדרשים על פי החוק, וכן העובדה כי ההשגות הוגשו מעבר לזמן הקבוע בחוק, לא אוכל בשלב זה לקלוט את הדוחות כהשגה על השומות". עם זאת, במסגרת אותו מכתב, ציין המשיב כי "במידה ויומצאו המסמכים החסרים וכן מכתב המספק סיבה מבוססת מדוע לא הוגשו ההשגות בזמן החוקי, תוך 30 ימים ממועד מכתב זה, נוכן לבחון שוב את הבקשה להשגה" (נספח ד' לכתב הערעור).
7. בתגובה טענה המערערת במכתב למשיב מיום 4.9.2019, כי הדוחות שהוגשו ממלאים אחר דרישת המחוקק וכי דחיית הבקשה להשגה בשל המועד בו הוגשה, אינה סבירה ומנוגדת לעקרון מס אמת (נספח ה' לכתב הערעור).