פס"ד בבקשה למתן צו ירושה ופרשנות המונח "בן-זוג"

לפניי בקשה למתן צו ירושה אחר המנוח י.ק ז"ל שהוגשה על ידי התובעת 1 , אמו של המנוח, ת"ע 3688-09-18 והתנגדות לה שהוגשה על ידי הנתבעת, אשתו של המנוח ת"ע 3699-09-18.

במסגרת פסק הדין נדרש בית המשפט להכריע בשאלת פרשנות המונח "בן זוג" לצרכי סעיפים 10 ו- 11 לחוק הירושה, תשכ"ה -1965, האם פרשנות פורמאלית ודווקנית ולפיה מקום שלא סודר גט, יש לראות בצדדים כבני זוג נשואים לפי חוק הירושה? או פרשנות מהותית ולפיה מקום בו יקבע כי המדובר בנישואין ריקים מתוכן, "על הנייר" אזי יש לקבוע שלעניין הירושה אין בפנינו בני זוג?

הצדדים וטענותיהם

1.התובעים א.ק ת.ז ...... ו-ג.ק ת.ז ..... הם הוריו של המנוח י.ק ז"ל ת.ז ..... אשר הלך לבית עולמו ביום 28.10.17 (להלן: "המנוח" או "י"). המנוח שהיה עובד משרד ראש הממשלה, לקה בלילה שבין יום 25.1.05 ליום 26.1.05 באירוע לבבי, ובעקבותיו באירוע מוחי, איבד את הכרתו, שקע בתרדמת ולא שב להכרתו עד יום מותו, במשך למעלה מ-12 שנה.

2.הנתבעת, הגב' ע.ק ת.ז ...... (להלן: "הנתבעת" ו/או "ע'") נישאה למנוח ביום 23.9.1992 ונותרה נשואה לו עד יום מותו, כך על פי הודעת הפטירה ותעודת הפטירה שהוצאו עם פטירת המנוח. לנתבעת ולמנוח לא נולדו ילדים מנישואיהם.

3.ביום 4.2.18 הגישה התובעת, א.ק אמו של המנוח (להלן: "התובעת" או "האם") לרשם לענייני ירושה בקשה למתן צו ירושה אחר המנוח, ת"ע 3688-09-18. בבקשתה חלק א' תחת פרטי המוריש ציינה כי המנוח נפטר כשהוא "חסוי והנישואין פקעו". בחלק ב' לבקשה תחת הכותרת "בן הזוג והקרובים של המוריש" ציינה כי למוריש לא הייתה במותו בת זוג. לפיכך, עתרה בבקשתה להוצאת צו ירושה לפיו היא ובעלה מר ג.ק/התובע 2 כהוריו של המנוח זכאים לרשת את מלוא עזבון המנוח, בשיעור של מחצית כל אחד. בבקשתה לרשם שעניינה בשאלה אם המנוח הותיר אחריו צוואה, ציינה: "מאחר והמוריש נפגע ביום 21.1.05 ומאז היה חסוי עד ליום פטירתו - אין למבקשת מידע בעניין זה. המוריש השאיר בידי אמו המבקשת מכתב בו הביע את רצונו כי אמו תהיה אחראית על כל פעולה שהיא. מצ"ב מכתב שהשאיר". יודגש כי "מכתב" זה, הינו מסמך בכתב ידו של המנוח מיום 10.3.04 שכותרתו "יפוי כח" ולפיו מייפה המנוח את כוחה של אמו/התובעת לבצע כל פעולה בשמו.

4.ביום 25.3.18 הגישה הנתבעת התנגדות לבקשת התובעת למתן צו ירושה, ת"ע 3699-09-18. לטענת הנתבעת בהתנגדותה, התובעת אשר יודעת היטב כי היא הייתה אשתו של המנוח מזה 25 שנה וכי היא אלמנתו, הגישה בקשה עזת מצח וכוזבת, בה היא מעזה לטעון טענה שקרית ולפיה למנוח בעת פטירתו לא הייתה בת זוג ונישואיו "פקעו", תוך שהיא עצמה מצרפת לבקשתה מסמכים האומרים בבירור את ההפך מכך (הודעת הפטירה ותעודת הפטירה). מוסיפה וטוענת הנתבעת כי בשל האמור אף הגישה כנגד התובעת תלונה במשטרה.

לטענת הנתבעת, "מעשיה והתנהגותה הפסולים (והפליליים)" של התובעת הם ניסיון מכוון וחסר תום לב לנשלה בדרכי מרמה מזכויות הירושה שלה כאלמנתו של המנוח, ולקבל במרמה צו ירושה המגדיל את זכויותיה של התובעת וזכויות בעלה בעזבון, על חשבון זכויותיה על פי דין.

לטענתה היא מונתה כאפוטרופסית לגוף המנוח יחד עם התובעת והעובדה כי המנוח הפך חסוי לא הפקיעה את נישואיו ולא שינתה את מעמדה כאשתו של המנוח, ולאחר פטירתו- אלמנתו.

עוד הוסיפה וטענה, כי במקביל להתנגדות שהגישה, היא עומדת להגיש לבית המשפט תביעה לקביעת נכסים, רכוש וזכויות השייכים לה, ואינם חלק מעזבון המנוח. ביום 12.9.18, הגישה התובעת לבית המשפט, תביעה לפסק דין הצהרתי באשר לנכסי המנוח, תמ"ש 18499-09-18.

הנתבעת עתרה לדחיית בקשת התובעת למתן צו ירושה, כפי שהוגשה על ידי התובעת ולמתן צו ירושה, על פי דין ס' 11(א)(1) לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965 ואשר על פיו הנתבעת כאלמנת המנוח אשר הותיר אחריו הורים יורשת מחצית מהעזבון ואילו התובעת ובעלה כהוריו של המנוח יורשים את המחצית השנייה.

5.ביום 15.8.18 נתנה על ידי כב' הרשמת לענייני ירושה החלטה על העברת התיק לבית המשפט.

6.עם העברת התובענות נתנה על ידי ביום 14.9.18 החלטה לפיה התובענות נקבעו לקדם משפט ליום 8.11.18, תוך שהוריתי לתובעת להגיש תגובה מאומתת בתצהיר להתנגדות שהגישה הנתבעת. ביום 18.10.18 הוגשה התגובה.

7.בתגובתה טענה התובעת כי בשנת 2004 גילה המנוח כי הנתבעת הפקיעה את נישואיהם ובחרה בזוגיות עם פרו' א.ר (להלן: "פרופ' ר") ומיד לאחר הגילוי הותיר בידי אמו את יפוי הכוח (מכתב) מיום 10.3.04 וזהו לכל המאוחר מעוד פקיעת נישואי הנתבעת והמנוח. לטענתה, היות המנוח רשום כנשוי לנתבעת הינה פורמאלית בלבד, שכן כוונת המנוח והנתבעת הייתה להתגרש. הנתבעת לא ראתה עצמה כמי שזקוקה לגט והחלה בזוגיות מקבילה עוד בהיות המנוח כשיר משפטית (בשנת 2003) והנתבעת סירבה לחלץ עצמה "מעגינות" ולא ראתה כל פסול בכך שחיה עם בן זוגה פרופ' ר' יחדיו בדירה משותפת החל משנת 2005 כאשר בנם המשותף נולד בשנת 2008. לטענת התובעת, הנתבעת ופרופ' ר' עשו בבית המנוח והנתבעת כבביתם עוד טרם הפגיעה הרפואית הקשה שעבר המנוח, כשהנתבעת מנצלת את העובדה שעבודת המנוח במשרד ראש הממשלה כללה נסיעות לחו"ל. לטענתה על הנתבעת להתמודד עם כך שנישואיה פקעו כבר בשנת 2004 והגירושין לפי רצון המנוח לא יצאו לפועל בגלל הפיכתו באופן בלתי צפוי בלילה שבין 25 ל- 26 בינואר 2005 - חסוי. עוד טענה התובעת כי נדרשת עזות מצח על מנת ליצור בכתב ההתנגדות מצג של נישואין בני רבע מאה.

עוד הוסיפה התובעת וטענה כי טענות הנתבעת באשר למינויה כאפוטרופסית לגוף יחד עם התובעת אינן אמת וכי הנתבעת מעלימה מבית המשפט את העובדה כי ניסתה במחטף להתמנות כאפוטרופסית יחידה על המנוח כאשר כל דאגתה למנוח הייתה ריקון נכסיו. עוד לטענתה "המינוי" אשר עמד בתוקף עד פטירתו של המנוח כלל התעלמות מוחלטת מהמנוח עד כדי כך שהנתבעת כמעט ולא טרחה לבקרו במקום אשפוזו.

8.ביום 8.11.18 התקיים כאמור קדם משפט בסיומו נקבעו התובעות להוכחות לימים 20.2.19 ו-21.2.19 תוך שנקבעו מועדים להגשת תצהיר עדות ראשית. מועד נוסף לסיום שמיעת הוכחות נקבע ליום 11.6.19 בסיומו ניתן צו לסיכומים בכתב. סיכומי התובעים הוגשו ביום 25.8.19, סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 6.11.19 וסיכומי תשובה מטעם התובעים הוגשו ביום 17.11.19. משכך ניתן פסק הדין.