פס"ד בבקשה להצהרה על ידועה בציבור

ההליך

1. ביום 02.05.2016 הניחה בפניי התובעת תובענה, לפיה התבקשתי "להצהיר" כי היא היתה ידועתו בציבור של הנתבע, מאוקטובר 2007 ועד לדצמבר 2015, גם לפסוק לה "פיצוי", "דמי הסתגלות" ו"שיקום".

2. אלא ששיעור האגרה שנפרעה (סך 477.00 ₪) בוודאי אינו משקף תביעה כספית או תביעה לפיצוי כלשהו, גם אינו משקף עתירה לסעד הצהרתי השוכנת עם תובענה לפיצוי, לכאורה מן האגרה, יש ללמוד כי אך תביעה אחת לפנינו.

3. קובעת תקנה 100(4) לתקנות סדר דין אזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), כי בית המשפט לא ידון בתובענה עליה לא שולמה אגרה מספקת.

4. אלא מאי? אם נראה בתובענה (כפי שראו הצדדים), תובענה למזונות משקמים, אין דרך להימנע מלדון בשאלת אפיון יחסי הצדדים.

5. כך או אחרת, התובעת (סעיף 76 לתביעתה), חישבה כי הפער בין הכנסותיה לצרכיה מחייב פסיקת "דמי הסתגלות ופיצוי" בסך 120,000 ₪ לכל שנה, כפול חמש שנים, לאמור סך 600,000 ₪.

6. ואעיר שוב, כי כמצוות הפסיקה (וראה: ע"א 9784/05 עיריית תל-אביב נ' עו"ד גורן {פמ"מ – 12/8/2009}), סכמה התובעת את תביעתה, אך אגרה לא פרעה כמצוות הדין.

טענות התובעת, בתמצית

7. לשיטת התובעת גרו הצדדים יחדיו משך שש שנים מתוך שמונה שנות זוגיות, ובשנתיים האחרונות אף ניסו להביא יחדיו ילד לעולם.

8. התובעת טענה כי היתה סמוכה על שולחן הנתבע והוא פרנס אותה כאשתו וביתר שאת לאחר שעזבה עבודתה בשנת 2013 לשיטתה, לצורך טיפולי הפוריות, והכל כשנה וחצי טרם נפרדו הצדדים.