פס''ד בביטול רשיון מגורים בחברה הערבית המסורתית וסמכות ביהמ''ש לענייני משפחה לדון בסוגית המדור אצל מוסלמים לאחר שביה''ד השרעי דן בעבר במזונות

השופט סארי ג'יוסי (אב"ד)

1.שני ערעורים שהדיון בהם אוחד על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת שירי היימן) מיום 6.7.2017 אשר ניתן בגדרי שלושה תיקי משפחה שנדונו במאוחד: תמ"ש 21058-08-14, תמ"ש 21020-08-14 ותמ"ש 34230-10-14. התביעות בשני תיקי המשפחה הראשונים היו לדמי שימוש ראויים ולפינוי וסילוק יד אותן הגיש מר ע' ח' (להלן: "ע'") - חמה לשעבר של הגב' ר' ח' (להלן: "ר'") ואביו של בעלה לשעבר, מר ס' ח' (להלן: "ס'"), במסגרתן טען, כי הרישיון שניתן לר' עם נישואיה, להתגורר במקרקעין שבבעלותו (דירת מגורים), פקע במועד גירושיה מבנו ס', ועל כן עליה לפנותם ולשלם דמי שימוש עבור התקופה במהלכה התגוררה שם ללא רשותו.

התביעה בתיק המשפחה השלישי הוגשה על ידי ר' כנגד ס', במסגרתה טענה כי ככל ותחויב בתשלום דמי שימוש לע', יהא על ס' לשפותה בגינם מכוח חובתו לזון את ילדיהם הקטינים ולשאת בדמי מדורם. בתחילה, תביעה זו הוכתרה כ"הודעת צד שלישי" אך בהמשך ביקשה ר' לראות בה כ"כתב תביעה".

הערעור בעמ"ש 15635-10-17 הוגש ע"י ר' כנגד המשיבים – ע' ו- ס' בעוד שהערעור בעמ"ש 4194-10-17 הוגש ע"י ע' כנגד ר' המשיבה באותו עמ"ש, וכנגד ס' אותו הגדיר כמשיב פורמלי בלבד.

רקע והליכים קודמים

2.ס' ו- ר', ערבים מוסלמים, נישאו זה לזו ביום 2005.**.**, בהתאם להסכם נישואין ("עקד") שאושר על-ידי בית הדין השרעי בעכו. מנישואי הצדדים נולדו שלושה ילדים, הקטינים: א' ילידת 2006.**.**, ע' יליד 2008.**.**, וי' ילידת 2010.**.** (להלן: "הילדים").

נישואי הצדדים עלו על שרטון והם התגרשו ביום 2014.**.**.

במהלך שנות הנישואין ועד למועד הגירושין (אם כי לטענת ע', ס' עזב את בית המגורים עובר למועד הגירושין – ביום 2013.**.**), התגוררו ס' ו- ר' בדירת מגורים שהועמדה לרשותם על ידי ע'. הדירה מצויה בחלק מחלקה * בגוש ***** ב***** (להלן: "הדירה"). הדירה הועמדה לרשותם של הצדדים ללא תמורה וללא הגבלת זמן.

במהלך השנים בהן התגוררו בני הזוג בדירה, הם ערכו בה שיפוצים שהשביחו את ערכה (להלן: "ההשקעות שבוצעו בבית המגורים").

3.ביום 8.4.2014 פנה ע' אל ר' בכתב באמצעות בא כוחו, וביקש ממנה כי בתוך 10 ימים תפנה את הדירה, ותשיב את החזקה בה לידיו כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ (להלן: "מכתב ההתראה"). משסירבה ר' לעשות כן, עתר ע' לבית משפט קמא, בתובענות לפינוי וסילוק יד ולקבלת דמי שימוש.

4.לשם שלמות התמונה יצוין, כי ביום 6.11.2013 הכריע בית הדין השרעי בתביעת ר' למזונות קטינים ומזונות אישה, וקבע כי ס' ישלם לר' סך של 3,000 ₪ עבור מזונות קטינים (מזון, ביגוד וכיוצ"ב). במסגרת אותה התביעה לא נתבקשו גם דמי מדור, ועל כן שיעור המזונות שנפסק הינו בנפרד ובמובחן מרכיב זה.