פנחסי שרה נ' מרכז מעיין התורני בארץ ישראל

פסק דין

לפנינו תביעת התובעת לתשלום שישה חודשי הסתגלות בהתאם להסכם הבראה שנערך לנתבעת.

העובדות

הנתבעת הינה רשת חינוך המתוקצבת על פי הוראות סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985.

התובעת עבדה בנתבעת מיום 1.8.1989 עד ליום 30.4.2001. תפקידה האחרון של התובעת היה מנהלת מרכזים פדדגוגיים, שהינו תפקיד מינהלה.

בעקבות גירעונות שצברה הנתבעת הסכימה הממשלה לסייע לנתבעת, בכפוף ל"הסכם סיוע והבראה" שנחתם ביום 30.12.1999 (להלן: "הסכם ההבראה").

ביום 12.11.2000 נחתם בין הנתבעת לממשלה תיקון להסכם ההבראה בעקבות קשיים שונים שהתעוררו ביישום ההסכם, לרבות קשיים משפטיים בצמצום המשרות שהתחייב על פי הסכם ההבראה (להלן: "ההסכם המתקן").

על פי סעיף 20(ג) להסכם ההבראה, התחייבה הנתבעת לצמצם את מצבת המשרות של עובדי המינהלה שלה כך שביום 1.2.2000 לא תעלה מצבת המשרות על 30 משרות. בסעיף 3 להסכם המתקן נקבע:

"עלות צמצום משרת כל עובד בהתאם לסעיף 20(ג) להסכם העיקרי בשל תשלום פיצויים פיטורים לעובד, לא תעלה על 150% מפיצויי הפיטורים שהרשת חייבת לשלם לאותו עובד על פי דין ולא תעלה על היקף של יותר ממשרה אחת, בתוספת עלות בשל חודשי הסתגלות, והכל בהתאם למפורט בנספח 1 להסכם זה. לעובדי הוראה במינהלת הרשת שפוטרו ושאינם נכללים בנספח 1 ישולמו פיצויי פיטורים וחודשי הסתגלות כאמור, באישור משרד החינוך בהתאם לקבוע בנהלי אגף כוח אדם בהוראה במשרד החינוך".

לאחר שהתובעת סיימה את עבודתה אצל הנתבעת היא עבדה במשרד החינוך לאחר שזכתה במכרז למשרת מפקחת.

ביום 17.6.01, לאחר שסיימה את עבודתה אצל הנתבעת, פנתה התובעת לחשב הנתבעת בבקשה שישולמו לה פיצויי פיטורים בתוספת 50% וכן חמישה חודשי הסתגלות, בהתאם להסכם ההבראה.

במהלך חודש 7/01 שולמו לתובעת פיצויי פיטורים בשיעור 100% (נספח א' לתצהיר התובעת). על פי הראיות שבפנינו, תשלום הפיצויים נעשה לאחר שהנתבעת פנתה למשרד החינוך בבקשה לאשר לתובעת פיצויים "כפי שמופיע בטבלה המפורסמת של משרד החינוך לפרישת עובדים ע"פ הסכמי הפרישה בתהליך ההבראה" (נספח ג' לתצהיר גב' רווח מטעם הנתבעת). מתרשומת שעל גבי המכתב עולה כי באותו שלב משרד החינוך אישר לתובעת תשלום 100% פיצויים בלבד.

בתחילת חודש 8/01 פנתה התובעת למנכ"ל הנתבעת (נספח ג' לתצהיר התובעת) ומפנייה זו עולה כי משרד החינוך לא אישר לנתבעת באותו שלב לשלם לתובעת את תנאי הפרישה המוגדלים שנקבעו בהסכם ההבראה למפוטרים על פיו.

מכתבי הטענות של הצדדים עולה כי אין מחלוקת שהתקיים בין הצדדים משא ומתן בעניין תנאי פרישתה של התובעת, וכי בעקבות המו"מ אישר חשב הנתבעת תשלום שישה חודשי הסתגלות במסמך מיום 28.7.02, בו נתן הוראה לביצוע התשלום.

בשים לב לטענת התובעת בכתב התביעה, שלא הוכחשה באופן מפורש, כי באישור תשלום חודשי ההסתגלות הסכימה הנתבעת לשלם לתובעת סכומים מעבר לסכומים ששילמה לה קודם לכן, ובשים לב לכך שאין התובעת תובעת את תוספת פיצויי הפיטורים בסך 50% שנקבע כהטבת פרישה למפוטרי הסכם ההבראה, אנו קובעים כי הנתבעת שילמה לתובעת את תוספת 50% של פיצויי הפיטורים, והמחלוקת שנותרה היא לגבי תשלום חודשי ההסתגלות.

בעקבות אישורו של חשב הנתבעת מיום 28.7.02, הנפיקה הנתבעת לתובעת תלוש שכר בגין חודש 8/02 לתשלום סך 52,108.32 ₪. אין מחלוקת כי הנתבעת העבירה את תשלומי החובה החלים על תשלום זה לרשויות מס הכנסה, המוסד לביטוח לאומי ומס בריאות. הסכום שנותר לתשלום "נטו" לתובעת על פי התלוש, בסך 20,852 ₪, לא הועבר מעולם לתובעת.

אין מחלוקת על כך שבעקבות בירור שערכה התובעת בשל אי קבלת סך ה"נטו" המופיע בתלוש 8/02, מסרה הנתבעת לתובעת כי כספיה כרשום בתלוש הועברו על ידי הנתבעת לקרן "מורג" וכי הקרן הייתה אמורה להעביר את הכספים לתובעת. מעדות התובעת, המהימנה עלינו, עולה כי בשנת 2008 התובעת פנתה לקרן מורג וביקשה לפדות את הכספים שחשבה שעומדים בה לרשותה בהתאם לתלוש השכר מחודש 8/02, וגילתה שכספים כאמור מעולם לא הועברו על ידי הנתבעת לקרן מורג.

התביעה

בתביעתה עותרת התובעת לתשלום בסך דמי הסתגלות בסך 60,666 ₪, סך המהווה לדבריה מכפלה של משכורתה הקובעת לפיצויי פיטורים ב-6, בהתאם לאישור חשב הנתבעת מיום 28.7.02 ולתלוש השכר מחודש 8/02. לטענת התובעת, גובה התשלום בגין חודשי ההסתגלות כמופיע בתלוש 8/02 הינו נמוך מהמגיע לה, בשל כך שהשכר הקובע שעל פיו חושבו חודשי ההסתגלות לפי אותו תלוש היה נמוך מהשכר הקובע של התובעת לפיצויי פיטורים.

הגנת הנתבעת