פנחסי ואח' נ' שיבלנקוב

החלטה

1.המשיב תובע בבימ"ש השלום בבאר שבע את שלושת המבקשים לפיצוי נזקי גוף נטענים שנגרמו לו על ידם ביום 4.2.06 לאחר שתקפו אותו וחבלו בו במועדון בבאר שבע, עת הגיע לבלות שם עם חברים ושעה ששלושת המבקשים עבדו במקום כמאבטחים.

בכתב התביעה נטען כי ביום 19.1.2010, בגדרו של ת.פ. 5362/06 בבימ"ש השלום בבאר שבע, הורשעו שניים מהמבקשים באותה התקיפה.

כתב התביעה הוגש ביום 26.5.11 וצורפה לו חוו"ד רפואית מטעם התובע בה נקבעו לו 10% נכות, לכתב ההגנה צורפה חוו"ד רפואית מטעם המבקשים ובה נקבע שיעור הנכות ל-% 2.5.

ראיות הצדדים נשמעו ביום 4.12.12, סיכומי הצדדים (על פה) נטענו ביום 19.12.12 ובתום אותו הדיון החליט ביהמ"ש קמא (כב' השופט י. טישלר) כי "פסק הדין יישלח לצדדים".

2.בעודם ממתינים לפסק הדין, החליט ביהמ"ש קמא ביום 27.2.13 על מינוי דר' טיטון כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש וחייב את המבקשים לממן את עלות חווה"ד הרפואית והורה להם להפקיד לשם כך 6,000 ₪ בקופת ביהמ"ש.

החלטה זו ניתנה כאמור לאחר תום פרשת הראיות והסיכומים, שעה שבעלי הדין ממתינים לפסה"ד ומבלי שביהמ"ש הודיע לצדדים כוונתנו למינוי מומחה רפואי מטעמו כנדרש בתקנה 130 (א) לתסד"א.

3.המבקשים הגישו בשעתו לבימ"ש זה בקשת רשות לערער על אותה ההחלטה

(רע"א 47090-03-13).

בהחלטתי מיום 13.5.2013 דנתי בבקשה כבערעור, קיבלתי הערעור וביטלתי החלטת ביהמ"ש קמא למינוי המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש.

בסעיף 5 לאותה ההחלטה נקבע כדלהלן:

"...מוצא אני כי החלטת ביהמ"ש קמא מיום 7.2.13 ניתנה מבלי שהתאפשר לב"כ הצדדים לטעון טענותיהם ומבלי שהועלה בה טעם ראוי ומבורר לחריגה מהכלל לפיו עצם קיומן של חוו"ד נוגדות או שונות אין בו כשלעצמו להצדיק מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. זאת במיוחד בשלב הדיון הכה מאוחר שלאחר תום פרשת הראיות ושמיעת הסיכומים".

בסעיף 6 להחלטתי האמורה הוספתי וקבעתי כדלהלן:

"בכל נסיבות העניין איני מוצא הצדקה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט.

על כן, ובהמשך להחלטת ביהמ"ש קמא בתום ישיבת הסיכומים מיום 19.12.12 וכפועל יוצא מהמפורט לעיל בהחלטה זו – ייתן בית המשפט את פסק הדין בתובענה בהתבסס על מסד הראיות וחוות דעת המומחים שהוגשו לו על ידי הצדדים".

4.על אף קביעה מפורשת זאת של ערכאת הערעור זימן השופט קמא (כב' השופט י. טישלר) את הצדדים לישיבה נוספת ליום 25.6.13. בפתח אותה הישיבה הודיע לב"כ הצדדים כי:

"ישיבה זו יוחדה כדי לשמוע את עמדת הצדדים ביחס לשאלת מינוי מומחה (רפואי) מטעם ביהמ"ש, וככל שביהמ"ש ימנה מומחה, את עמדתם ביחס למימון שכרו".

ב"כ המבקשים (הנתבעים) הפנה להחלטה הנ"ל של בימ"ש זה מיום 13.5.13 בה נקבע כי על בימ"ש השלום ליתן פסק הדין על בסיס חוות הדעת מטעם הצדדים וכי אין מקום למינוי המומחה הנוסף מטעם ביהמ"ש.

ב"כ המשיב (התובע) מצידו הודיע כי "ככל שביהמ"ש יאפשר לצדדים לחקור את המומחה מטעמו – אנו לא נתנגד למינוי מומחה".

ביום 13.8.2013 החליט ביהמ"ש קמא כי על אף האמור בהחלטת הערעור – הוא שב ומורה על מינוי המומחה הרפואי מטעמו (דר' טיטון) וכי על הנתבעים (המבקשים) לשאת בעלות שכרו של המומחה.