פנחסוב אבי נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפניי ערר על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 11/02/13, על ידי השופט שלמה בנג'ו, בתיק פ"ת 9137-01-13

2.הערר מופנה כנגד החלטת בית משפט קמא לפסול את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בתיק תת"ע 9451-01-13, (להלן – " התיק העיקרי").

ההליך בבית משפט קמא:

3.העורר הובא לדין בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת במקום - עבירה לפי תקנה 54 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות").

4.בכתב האישום נטען כי ביום 25/01/13, נהג העורר ברכב פרטי מסוג פונטיאק (בעל 2 דלתות), בכביש 70, במהירות של 176 קמ"ש, כאשר המהירות המותרת במקום היא 90 קמ"ש.

5.העורר זומן לבית משפט קמא וכפר בעובדות כתב האישום לכן נקבע כי שמיעת הראיות תתקיימנה ביום 01/07/13.

זאת ועוד, החליט בית משפט קמא לפסול את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, תוך שהוא קוצב תקופה זו לשמונה חודשים ומכאן הערר שבפניי.

טענות הצדדים:

6.העורר טוען כי לא היה מקום לפסול את רישיונו עד לתום ההליכים. העורר עובד כאיש שיווק וזקוק לרישיונו לצורכי עבודתו.

7.העורר הפנה למסמך בדיקה של מכון רישוי ממנו עולה כי המהירות המקסימלית של הרכב בו נהג היא 164 קמ"ש ועל כך הוא מבסס את השגותיו וטענותיו כנגד הנטען בכתב האישום שהוא נהג במהירות של 176 קמ"ש.

8.עוד טען העורר כי אין זה ראוי להטיל עליו עונש בטרם הרשעתו כי הרי דין הפסילה עד תום ההליכים כדין מעצר עד תום ההליכים ובעניינים כגון דא אין בית משפט נוהג להיעתר לבקשות היה ויתברר כי ניתן למצוא חלופה קלה יותר אחרת הדבר יהווה מפרעה על חשבון העונש.

על בית המשפט לבחון את האופציות ולהעדיף את זו שתקל על אותו נאשם בין אם המדובר בבקשה למעצר עד תום ההליכים ובין אם מדובר בבקשה לפסילה עד תום ההליכים.

9.בא כוח העורר הפנה לפסיקה של בית משפט קמא ממנה עולה כי בגין עבירות דומות הוטלו עונשי פסילה למספר חודשים.

10.המשיבה ביקשה לדחות את הערר. לטעמה, החלטת בית משפט קמא נכונה וצודקת בנסיבות העניין וזאת לאור המסוכנות הנשקפת מהעורר כלפי המשתמשים בדרך.

11.עוד טענה המשיבה כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה ועל כן, מתקיימות שתי העילות שיש בהן כדי להוביל למסקנה שיש לפסול אותו מלנהוג עד לתום ההליכים.

12.לדעת המשיבה, אין לתת כל משקל לבדיקת מכון הרישוי הואיל ולא מדובר בחוות דעת.

דיון והכרעה:

13.לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא, בכתב האישום, בהרשעותיו הקודמות של העורר, בהודעת הערר, במסמך הבדיקה של מכון הרישוי שהוגש מטעם העורר ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערר.

14.אין ספק כי קיימות נגד העורר ראיות לכאורה ולכל הדעות נהיגה במהירות של 176 קמ"ש במקום שבו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש, יש בה כדי להצביע על מסוכנות גבוהה מטעם אותו נהג. לטעמי, די אם אומר כי אין במסמך של מכון הרישוי, שהציג העורר כדי לבסס טענתו ביחס למהירות רכבו וברי שאין בו כדי לסתור הנטען בכתב האישום.