פנחס נ' ליכטר ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונה מיום 18.7.12 בה היה מעורב רכבו של הנתבע 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

התובע העיד כי נסע בכביש החוף, בסמוך למחלף כפר שמריהו, בנתיב שמאלי ובמהירות סבירה התואמת את התנועה בכביש. הוא אותת לסטות לנתיב, והנתבע 1 נהג מאחוריו, ולדבריו היה לו די מרווח כדי לעבור לנתיב הסמוך, מאחר והנתבע 1 היה להערכתו די רחוק ממנו. הנתבע 1 נסע במהירות, התנגש בו ואז התרסק התובע למעקה הבטיחות השמאלי.

הנתבע 1 העיד כי התובע נסע בנתיב השמאלי כאשר הנתבע נסע כ – 50 – 100 מטר מאחוריו בנתיב המרכזי, במהירות של כ – 80 – 100 קמ"ש. הכביש היה ריק. לפתע ראה את רכב התובע מזגזג בנתיב השמאלי. הנתבע האט והתרחק עוד יותר. אחרי שעבר הנתבע לנתיב הימני, אבד רכבו של התובע שליטה, פגע במעקה הבטיחות השמאלי ועף כל הדרך ימינה, למעקה הבטיחות בצד השני. תוך כדי זה האט הנתבע, ובגלל שהרכב זז כ"כ מהר, לא היה ברור מה לעשות. בסופו של דבר, פגע בו רכב התובע, אחרי שחזר ממעקה הבטיחות הימני מרוב העוצמה. לדברי הנתבע, רכב התובע הסתחרר ואילו ברכבו של הנתבע יש פגיעה רק בצד הימני קדמי.

אשת הנתבע 1 העידה גם היא וסיפרה כי הם נסעו בכביש החוף במהירות של כ – 100 קמ"ש, מצפון לדרום, בנתיב האמצעי. היא ראתה שהרכב בנתיב הכי שמאלי, מתחיל לזגזג, ובעלה מיד התחיל להאט, כאשר הם ממש ראו שהאוטו כמעט עומד להתהפך. תחילה פגע רכב התובע בגדר הכי שמאלית, עבר לימנית ומשם פגע ברכבם.

מעיון בתמונות הנזק ברכב התובע וחוות דעת השמאי שבדק את הרכב ניכרות פגיעות בחלקו האחורי שמאלי, בשילדה הקדמית משמאל ובדופן הקדמית משמאל. כל חלקו הימני של רכב התובע לא נפגע ונראה שלם. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם עדות הנתבע ורעייתו כי רכב התובע פגע גם בגדר ההפרדה מימין ואז הוטח חזרה על הכביש ואל רכבם. אילו כך היה, הרי שלאור מהירות נסיעת התובע, כפי העולה מעדותו, היינו מצפים לראות פגיעה גם בחלק הימני של רכבו. לא יעלה על הדעת כי הפגיעה בגדר שבימין הדרך לא תותיר כל סימן ברכבו של התובע. מהתמונות עולה גם כי בחלק הימני של חזית רכב התובע אין כל פגיעה או שבר בפנס (וגם בדו"ח השמאי אין אזכור לכך). כל עלו מעלים קושי באשר לגרסת הנתבעים.

בהתאם לעדויות שני הצדדים הרי שאין חולק כי רכב התובע היה בנתיב השמאלי, ולגרסת התובע הוא ניסה לסטות ימינה. אם אכן לפי גרסת הנתבעים הם היו רחוקים ממנו, וכמעט ללא כלי רכב אחרים בנתיבים, הרי שלכאורה לא היתה כל סיבה שהתובע לא יכול היה להשלים את הסטייה, ובפרט שלפי עדות הנתבע הוא האט והתרחק עוד יותר כאשר ראה את רכב התובע מזגזז לשיטתו. יצוין כי הנתבע ורעייתו מסרו בהודעות המשטרתיות כי הם נסעו בנתיב הימני ביותר ואילו בעדותם אמרו כי נסעו בנתיב האמצעי דווקא. אם אכן נסעו בנתיב הימני ביותר, הרי שלא היתה כל סיבה כי התובע לא יסטה ימינה מהנתיב השמאלי שכן הנתבע היה רחוק ממנו. אולם, לאור המגע בין כלי הרכב סביר יותר לקבל את הגרסה כי הם היו בנתיב האמצעי, סמוך לנתיב נסיעת התובע.

מנגד, התובע לא יכול היה להסביר כיצד בדיוק פגע בו רכב הנתבע ולדבריו הוא הרגיש שהוא יכול היה להכנס לנתיב כי רכב הנתבע היה רחוק ממנו. אם אכן זו גרסתו, מדוע לא המשיך לסטות ימינה ולהשלים את הסטייה לנתיב ? נראה איפוא כי הערכתו כי הוא יכול להכנס לנתיב מימינו וכי הנתבע היה רחוק ממנו הם יותר פרי תחושה סובייקטיבית והערכתו האישית שככל הנראה לא תאמה את מצב כלי הרכב בדרך.

מכל האמור לעיל, עולה כי קשה לקבל את גרסת הנתבעים כאילו רכב התובע סטה למעקה מימין ואז הוטח בחזרה ימינה ופגע ברכב הנתבע, וזאת, בהעדר פגיעה כלל בצידו הימני של רכב התובע ואף לא בקצה החזית הימנית; ומצד שני, גרסת התובע כי הנתבע היה רחוק ממנו אינה סבירה גם היא שכן אז יכול היה להשלים את הסטיה ימינה ולהמשיך בנסיעה. זאת ועוד: מוקד הפגיעה ברכב הנתבע (לאורך כל כנף ימין) אינו תואם מצב של סטיית רכב התובע משמאל לימין שכן אז מצופה היה כי המגע בין כלי הרכב יהיה דווקא בצד שמאל של רכב הנתבע ולא בצד ימין וכי התובע ייפגע בצידו הימני דווקא.

בנסיבות אלו, קיים קושי ממשי להכריע בדבר האופן שבו התרחשה התאונה לאור המתואר לעיל. במקרה כזה יפסיד הצד הנושא בנטל השכנוע, הוא התובע.

לפיכך, התביעה נדחית. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ד, 18 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: