פנחס נ' בן שמעון

פסק דין

1.על פי כתב התביעה שלפנינו, פתחו הצדדים בשנת 2004 בשותפות מכון יופי ורכשו יחדיו מכונת שיזוף בעלות של 8,000 ₪ (להלן – מכונת השיזוף).

השותפות נקלעה לקשיים כספיים ופורקה ביום 1.3.07, כאשר כנגד הצדדים נפתח תיק הוצאה לפועל בגין ההמחאות שניתנו על ידן תמורת מכונת השיזוף ואשר לא כובדו.

החוב בהוצאה לפועל בשל מכונת השיזוף עלה לסכום של 9,500 ₪, והצדדים הסכימו, לטענת התובעת, כי כל צד ישלם 4,500 ₪.

2.התובעת טוענת כי היא שילמה את חלקה אך הואיל והנתבעת סירבה לשלם את החלק שלה – נאלצה התובעת לשלם סכום נוסף של 3,500 ₪ לזוכה על מנת למנוע עיקולים והליכי הוצאה לפועל נגדה.

עוד טוענת התובעת, כי כאשר פנתה לנתבעת בדרישה למכור את מכונת השיזוף על מנת לכסות את חובות השותפות – התברר לה כי הנתבעת מכרה את המכונה בסתר וגרפה את כל התמורה לכיסה הפרטי.

3.התובעת דורשת סכום של 20,000 ₪, כאשר מתוכו מתייחס סך של 5,000 ₪ לעוגמת נפש, טרחה וסבל שנגרמו לתובעת, ואילו לגבי יתרת ה- 15,000 ₪ לא מציינת התובעת ממה מורכב סכום זה.

4.לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, התובעת "שכחה" כי קיים חוב למנהלת החשבונות של השותפות, רו"ח אלפנט נעמה, בסך 7,346 ₪.

עוד נטען, כי הנתבעת שילמה 900 ₪ ישירות להוצאה לפועל ועוד 2,500 ₪ לזוכה, והואיל והתובעת סירבה לשלם מחצית החוב לרואת החשבון – הבהירה לה הנתבעת כי לא תשלם את יתרת החוב להוצאה לפועל בשל מכונת השיזוף.

5.אשר למכונת השיזוף, טוענת הנתבעת בכתב ההגנה כי המכונה לא נמכרה כלל אלא היא מונחת כאבן שאין לה הופכין בביתה של הנתבעת, וכתוצאה מכך היא דורשת תשלום בסך 150 ₪ לחודש, החל מאפריל 2007, בשל העמדת מקום קבע בדירתה עבור מכונת השיזוף.

6.בסיכומיה טוענת התובעת כי אין בין כתב התביעה לבין רואת החשבון ולא כלום, שכן כתב התביעה מתייחס לחובות של הנתבעת לתובעת בקשר למכונת השיזוף ותו לא.

7.מאידך, הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התביעה מתייחסת לחובות שהיו עם פירוק השותפות, לרבות החוב לרואת החשבון, ולכן הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט המחוזי.

כבר כעת ייאמר, כי טענה מקדמית יש לטעון בהזדמנות הראשונה, ומשלא עשתה הנתבעת כן – אין באפשרותה לטעון טענה זו בשלב הסיכומים, ולכן דין טענה זו להידחות.

8.אשר לתביעה לגופה – עיון בכתב התביעה מעלה כי החוב הכולל להוצאה לפועל בשל מכונת השיזוף הוא 9,500 ₪ , והתובעת מתייחסת למעשה לחוב של הנתבעת בגין מחצית מהחוב האמור(4,750 ₪), וכן למחצית מהסכום שהנתבעת גרפה לכיסה, לטענת התובעת, תמורת מכירתה של מכונת השיזוף (לכל הפחות 4,000 ₪), ובסך הכל 8,750 ₪.

אין התביעה מתייחסת כלל לחוב כלשהו הקשור לשותפות, מעבר למכונת השיזוף,כגון חוב לרואת החשבון , ולכן אין הנתבעת רשאית לקזז סכום זה מהחוב הנטען כלפיה הואיל ואין הוא קשור לתביעה.

9.מאידך, לא ברור כיצד הגיעה התובעת בכתב התביעה לסכום של 15,000 ₪, המהווה, כביכול, חוב של הנתבעת בשל מכונת השיזוף.

לפי הסכם הפשרה שצורף לתצהיר התובעת סוכם כי התובעת תשלם לזוכה במעמד החתימה על ההסכם סכום של 3,500 ₪ על חשבון החוב להוצאה לפועל, ומאידך לא צורפה כל ראיה בדבר תשלום הסכום של 4,500 ₪ על חשבון חוב זה, כפי שנטען על ידי התובעת.

10.לפיכך אני קובעת, כי התובעת נותרה חייבת סכום של 1,250 ₪ על חשבון חלקה בחוב להוצאה לפועל בשל מכונת השיזוף.

11.אשר למכונת השיזוף עצמה – הואיל והמכונה הוצגה בפני בית המשפט (פרוטוקול עמ' 8 שורה 3), מכאן הראיה שהמכונה לא נמכרה, ולכן דין טענותיה של התובעת בענין זה להידחות.

12.אשר לחובות הנתבעת – הואיל ושוכנעתי כי מכונת השיזוף לא נמכרה, הרי שהנתבעת לא חייבת, כאמור, דבר לתובעת בשל מכונת השיזוף.