פנדי נ' מדינת ישראל

למערער טענה עו"ד ניצה כהן.

למשיבה טענה עו"ד ירין שגב.

פסק דין

1.פתח דבר:

א.לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 05/02/12 על ידי השופט שלמה בנג'ו בתיק תת"ע 9198-12-11.

ב.המערער עותר לביטול החלטת בית משפט קמא על פיה נדחתה בקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר ולחילופין כנגד חומרת הדין.

2.ההליך בבית משפט קמא:

א.נגד המערער הוגש כתב אישום לבית משפט קמא בגין עבירה של שימוש בטלפון תוך כדי נהיגה ושלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב. דבר המהווה עבירה לפי תקנה 28 (ב') לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות").

ב.המדובר בעבירת ברירת משפט שבצידה נקבע קנס בסך 1,000 ₪. המערער ביקש להישפט בגין עבירה זו ועל כן זומן לדיון שנקבע ליום 06/02/12, אך לא התייצב לישיבה זו, ועל כן הורשע בהיעדרו ונידון לעונשים הבאים: 2,000 ₪ קנס או 20 ימי מאסר תמורתם, 21 ימי פסילה בפועל ו- 2 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים.

ג. המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, בקשה שנדחתה ביום 27/03/12 ע"י בית משפט קמא, כי המערער זומן כדין ולא היה לו הסבר סביר להיעדרות מן הדיון. מה גם, שלא נמצא בעניינו כי קיים חשש ממשי לעיוות דין.

3.טענות הצדדים:

א.המערער טען כי הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הוגשה כחוק וכי העיכוב בהגשתה היה קשור לניסיונותיו של המערער לאתר את מסמכי הדואר ולערוך בירור בסניפי הדואר בנוגע למשלוח הזימון. מכל מקום, הודעת הערעור הוגשה כדין.

ב. לאחר שהמערער בדק את הזימונים, התברר לו כי הזימון חזר עם הרישום: "לא נדרש". עוד גילה כי הזימון נשלח לסניף הדואר שברחוב הנביאים למרות שהמערער מתגורר בשכונת נווה שאנן ולסניף דואר זה, היה אמור הזימון להגיע. לטענת המערער אי התייצבותו נבעה מכך שדבר הדואר לא נשלח לסניף הדואר הנכון ולטעמו יש בכך כדי לבסס הצדק סביר להיעדרות מן הדיון.

ג.המערער טוען כי הוא לא ביצע כל עבירה. מול עדות השוטר המסבכת את המערער, קיימת עדותו של המערער המכחישה את טענת השוטר, לכן נדרשת הכרעה בין הגרסאות הסותרות, לדעתו. הכרעה שיכולה להתקיים אך ורק לאחר שמיעת העדים.

ד. המערער העלה מספר טענות ביחס למיקום שבו עמד השוטר, לשדה הראייה שעמד לרשותו והמרחק בין השוטר לבין המערער, נתונים שיש בהם כדי ליצור קושי רב ביכולת השוטר להבחין במערער מבצע את העבירה.

ה.העובדה כי השוטר הבחין בתנועות שפתיים של המערער, אין בה כדי להוכיח שהוא עשה שימוש בטלפון תוך כדי נהיגה; הואיל והמערער טוען כי תנועות שפתיים אלה היו פועל יוצא של שיחתו עם הנוסעים שברכב.

ו.לדעת המערער, השארת פסק הדין על כנו יש בו כדי ליצור חשש ממשי לעיוות דין.

ז. המשיבה טוענת כי על פי המסמכים שהמערער צירף עולה כי בהודעה הראשונה לדבר הזימון לדיון, נכללו שמו של המערער, פרטיו המלאים וכן את פרטי מבצע הזימון, לכן אין כל חשיבות לזהות סניף הדואר.

ח. לדעת המשיבה, הזימון לדין נשלח על פי החוק ולכן אין כל חשיבות לאיזה סניף דואר הגיע דבר הדואר. לכן סבורה המשיבה כי המערער זומן כדין ולא התייצב לדיון. מה גם, שאין בפיו כל הסבר או הצדק סביר להיעדרות מהדיון.

ט. המשיבה טענה גם כי בעניינו של המערער לא קיים כל חשש לעיוות דין. השוטר תיאר בצורה מפורשת איך הוא הבחין במערער אוחז בידו בטלפון הנייד. השוטר הבחין במערער כשהוא מדבר בטלפון עת נפגשו תוך כדי נסיעה בכיוונים שונים, כך שהשוטר הבחין במערער מדבר בטלפון כשזה הגיע מולו. המערער גם מודה כי הוא החזיק את הטלפון בידו, אך טוען שלא דיבר.