פמילייר נ' נעים ואח'

פסק דין

הסוגיה העיקרית העומדת להכרעה בתובענה זו הינה, האם שטחים שסופחו כנטען על ידי הנתבעים לדירתם, תוך ביצוע עבודות בניה, הינם רכוש משותף, ומשכך יש להורות על סילוק ידיהם מאותם שטחים כהגדרתם להלן והשבת המצב לקדמותו.

העובדות וטענות הצדדים

התובע והנתבעים הינם שכנים בבניין דירות בן 4 יחידות דיור ברחוב האודם בכפר יונה. התובע הינו בעל הזכויות בדירה בקומה שנייה – דירת גג (דירה מספר 60 להלן: "דירת התובע") ואילו הנתבעים הינם בעלי הזכויות, בדירת הקרקע, המצויה מתחת לדירת התובע (דירה מספר 58 להלן: "דירת הנתבעים").

לטענת התובע, לאחר רכישת הדירה ולאחר קבלת אישורים מתאימים מן החברה הקבלנית אשר בנתה את הבניין, חברת פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ (להלן: "הקבלן"), עבר להתגורר בדירה ובסמוך לכך עברו גם הנתבעים להתגורר בדירתם.

התובע טוען כי בשלב מסוים ובסמוך לאחר שהתובע החל להשכיר את דירתו לצד שלישי, ניצלו הנתבעים עובדה זו והחלו לספח חלקים מהשטח המשותף הציבורי לדירתם, תוך שהם משנים את חלוקת השטחים שהוצמדו לכל אחת מהדירות.

לטענת התובע, הנתבעים סיפחו לדירתם את מקום המיועד למתקן אשפה השייך לדירת התובע, תוך שינוי המבנה והריסת אחד מקירותיו, על מנת ששטח זה ישמש אותם ככניסה נפרדת ל"חצר הפרטית" שבנו; מאידך, את המקום המיועד למתקן האשפה השייך לדירתם והמרוחק מדירתו, השאירו הנתבעים לשימוש התובע.

עוד טוען התובע כי כחלק מסיפוח השטח הציבורי המשותף, גידרו הנתבעים חלק ממנו בגדר מעץ וכן ריצפו את החלק שסופח על ידיהם בפרקט מעץ, כך שהפכו שטח זה לחלק מהחצר הפרטית שלהם. סיפוח זה מונע מן התובע ומהדיירים האחרים את השימוש בשטח הציבורי המשותף, הכולל בין היתר את ארון תקשורת, ארון חשמל וכן שעוני מים של הבניין.

יתר על כן, בכניסה למתחם החניה המיועד להיות של הנתבעים, בו מצויים שעוני המים של הדירות, מיקמו הנתבעים שער חניה ודאגו לנעול אותו, כך שבפועל נמנעה מהתובע גישה לשעוני המים. התובע מציין בתצהירו כי לאחר דיון בסעד הזמני, הזיזו הנתבעים את שער החניה לתוך שטחם פנימה, כך שבפועל לא נמנעת גישה חופשית לשעוני המים.

התובע טוען כי בחודש ינואר 2010, כאשר עדיין התגורר בדירה, צריכת המים בדירתו עלתה באופן משמעותי. בבדיקה שבוצעה על ידיו, התברר כי שעון המים השייך לדירתו הוחלף בשעון המים של דירת הנתבעים וכי למעשה חויב בחשבון המים של דירת הנתבעים. הענין אומת בבדיקת פקח מחלקת הגביה במועצת כפר יונה, ופניות לנתבעים בענין זה לא הועילו.

התובע טוען כי סיפוח השטחים המשותפים כאמור, מונע ממנו להתקין בשטח הציבורי ובמקום המיועד לכך, ארון התחברות לחברת הכבלים וכן לא ניתן לבצע עבודות, בדיקות וביקורות בארון התקשורת ובארון החשמל, אשר נמצאים בשטח שסופח על ידי הנתבעים כאמור.

נוסף על כך, סמוך לעתירה דנן, הבחין התובע כי על גג הבניין הותקן מתקן חדש, אשר התברר לו כי מדובר במתקן של חברת סלולר שהותקן בתיאום עם הנתבעים, ללא ידיעתו והסכמתו. התובע פנה לחברת הסלולר כדי לברר מהותו של מתקן זה אך טרם קיבל כל תגובה.

עוד טוען התובע, כי השינויים בתכנון המקורי של הבניין גורמים לירידת ערך דירתו, לאור השינוי בכניסה לבניין ובהקטנה משמעותית של השטח הציבורי המשותף.

כל ניסיונותיו של התובע להסדיר את הנושא בדרכי שלום ונועם עלו בתוהו. לטענתו, תגובת הנתבעים היתה אלימה, לוותה בצעקות, גידופים ואף איומים. עוד איימו הנתבעים, כי ימנעו משוכרים לשכור את דירת התובע על ידי הפרעה לניהול אורח חיים תקין.

לאור התנהלות הנתבעים ואי שיתוף פעולה מצידם, טען התובע כי הגיש תלונה למשטרת ישראל ופנה לוועדה המחוזית ולאחר מכן לוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

לטענת התובע, פנייה למשטרת ישראל לא הועילה. בעקבות תלונה ל - "שרונים - ועדה מרחבית לתכנון ובנייה", נערכה ביקורת, ונמצא כי אכן נעשו עבירות בנייה בבניין, הנתבעים נדרשו להסדיר את המצב בהתאם לחוק, והתלונה הועברה למחלקה המשפטית.

פנייה נוספת לוועדה המרחבית על מנת לוודא התקדמות השבת המצב לקדמותו, לא הביאה לתוצאות ולפיכך נאלץ התובע להגיש תביעתו.

בד בבד, פנה התובע ביום 13.6.10 באמצעות בא כוחו לנתבעים, אך פנייה זו לא נענתה.

לשיטתו, מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים עולים כדי, בין היתר, עוולת גזל, הסגת גבול, הפרת חובה חקוקה הקבועה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו; כמו כן, מעשיהם עולים כדי גניבה, שימוש ברכוש המשותף בניגוד לחוק, עשיית עושר ולא במשפט תוך הגדלת ערך דירת הנתבעים על חשבון דירת התובע.

לאור כל אלה, מבקש התובע כי ינתנו לו הסעדים שלהלן: