פלש נ' קלוזני ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 18.1.09, בה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע 1, שהיה מבוטח ע"י הנתבעת 2.

2. אין מחלוקת על כך שהנתבע 1 היה אחראי לתאונה כאשר התנגש ברכב התובע מאחור. כמו כן, הנתבעים מודים שנגרמו נזקים לחלק האחורי של רכב התובע.

עפ"י דו"ח השמאי, סכום הנזק הוא 5542 ₪, אותו סכום הנתבעים הסכימו לשלם, ובנוסף הסכימו לשלם שכ"ט שמאי בסך 1316 ₪.

3. אולם התובע עותר לסכומים נוספים, ובעיקר לנזק שנגרם לחזית רכבו, המסתכם בסך 10545 ₪. התובע טוען שכתוצאה מעוצמת ההתנגשות, רכבו נהדף קדימה והוא התנגש עם רכב שהיה לפניו.

כמו כן, התובע עותר לתשלום נוסף של 1400 ₪ בגין ירידת ערך עקב הנזק לחזות הרכב, ועוד 2500 ₪ פיצוי עבור הפסד זמן, צער והוצאות מימון. לכן התובע מעמיד את תביעתו בסך של 21316 ₪, והנתבעים מוכנים לשלם לו 6800 ₪.

4.בדיון בפני התמקדו הצדדים במעשיו של התובע מיד אחרי שקבל את המכה מרכב הנתבע. לדבריו, רגלו היתה על דוושת הבלמים מכיוון שעצר לתת לרכב אחר זכות קדימה, וכך הסביר התובע מה התרחש:

"כאשר קיבלתי חבטה מאחור הרגשתי שהרגל שלי באויר, ואני מניח שהאנרגיה של המכה שהיא הקפיצה אותי מהמקום.... מצאתי את עצמי עף לעבר המכונית, ענין של שבריר שניה"(עמוד 1 שורות 19-21).

כל זה נגרם כתוצאה מהמכה מאחור.

5.עמדת הנתבע 1 שונה: לא דובר במכה חזקה, מכיוון שהוא שבר ימינה לפני ההתנגשות ופגע בצד הימני האחורי של רכב התובע. הנתבע 1 אף מסר שבעת התאונה התובע אמר לו "שהוא לחץ בטעות על הגז ולא על הבלם" (עמוד 2 שורה 2).

6.לאחר ששקלתי את הראיות הגעתי למסקנה שיש לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ולהלן הנימוקים לכך:

א. רכב התובע קיבל מכה מאחור. עיון בדו"ח מעיד על כך שנגרם נזק משמעותי לחלק האחורי של הרכב. לכן לא דובר במכה קלה.

ב.מכוח המכה, התובע בתוך רכבו הוזז ממקומו. כתוצאה מכך רגלו עברה מהבלם לגז. גם אם נכון הדבר כטענת הנתבע 1, שהתובע טעה באותו רגע, וגם אם כטענת התובע דובר במעשה לא רצוני, התוצאה זהה. המכה מאחור היתה הגורם היחיד למעשיו של התובע.

נכון הוא שהתובע אדם לא צעיר, ויתכן שאדם צעיר יותר היה מגיב ביתר יעילות ברגע של האירוע, אולם אין לכך חשיבות: מעשיו של הנתבע 1, ורק הם, גרמו לתזוזת התובע בתוך רכבו, ולתוצאות הנובעות מכך.

ג.מסקנתי מכל האמור היא שעל הנתבעים לפצות את התובע גם עבור הנזק לחלק הקידמי של הרכב, וגם עבור ירידת הערך.

ד.לא מצאתי מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק של הפסד זמן, צער והוצאות מימון. לא הובאו בפני הוכחות כלשהן על נזק מסוג זה.

7.אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכום של 18816 ₪, ועוד 500 ₪ הוצאות משפט. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית עפ"י חוק החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

על הנתבעת 2 לשלם את הוצאות העד, הנתבע 1, בסך 350 ₪. אם הופקד הסכום בביהמ"ש, יש לשחררו לידי הנתבע 1.

ניתן היום, י"ד אייר תש"ע, 28 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: