פלקסר ואח' נ' פולדיאן ואח'

פסק - דין

בפני תובענה לפינוי מושכר בהתאם להוראות פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

התובע 2 הינו הבעלים הרשום של הדירה המצויה ברחוב קפלן 35 בפתח תקווה, הידועה כגוש 6373 חלקה 1018/2 (להלן:"המושכר").

התובעת 1 הינה סבתו של התובע 2 ובעלת הזכות להשכיר את המושכר ולגבות את דמי השכירות המשולמים בגין המושכר וזאת בהתאם לנספח ב' לכתב התביעה – כתב התחייבות בין התובעים לבין עצמם.

ביום 25.02.10 נחתם בין התובעת 1 לנתבעת 1 הסכם שכירות (נספח ג' לכתב התביעה, להלן:"הסכם השכירות"), במסגרתו שכרה הנתבעת 1 מהתובעת את המושכר. הנתבע 2, בנה של הנתבעת 1, חתם כערב על הסכם השכירות, אולם בהתאם לנטען בכתב התביעה הסתבר כי הינו מתגורר בפועל במושכר.

על פי הסכם השכירות דמי השכירות החודשיים עומדים על סך של 2,900 ₪ לחודש.

הנתבעת לא שילמה את דמי השכירות בהתאם להוראות ההסכם. ההמחאות אשר נמסרו על ידיה בגין תשלום דמי שכירות לחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2010 חוללו ולא כובדו ע"י הבנק הנמשך (צילומי השיקים והודעות החזרת השיקים – נספח ד' לכתב התביעה).

לאור הפרת הסכם השכירות נשלח לנתבעים מכתב עוד ביום 23.08.10 בו הודיעה התובעת 1 לנתבעים על ביטול הסכם השכירות והנתבעים נדרשו לפנות את המושכר (המכתב – נספח ה' לכתב התביעה).

הנתבעים לא פינו את המושכר ואף לא שילמו את דמי השכירות בהתאם לחוזה ולפיכך פנו התובעים בתובענה דנן, שהינה הליך מקוצר המיועד למקרים כגון דא.

הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה מטעמה.

הנתבע 2 הגיש שלל בקשות לבית המשפט, בחלקן עתר למחיקתו מכתב התביעה, מהטעם שאינו צד להסכם השכירות, למחיקת ההליך המתברר על פי פרק ט"ז4 לתקנות שכן לטעמו מדובר בתובענה שטרית ולא בתביעת פינוי (??!!).

הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה מטעמו, אולם הגיש תצהיר אליו צרף נספחים אשר ניתן לראותו ככתב הגנה. במסגרת התצהיר חזר הנתבע 2 וטען כי שמו אינו מופיע בהסכם השכירות ולפיכך אין לצרפו כנתבע, וכן כי בריאותו רעועה.

הנתבע 2 אף צרף אישור מאת עיריית פתח תקווה, המעיד לטענתו כי השוכרת במושכר הינה הנתבעת 1 – אמו. עוד טען הנתבע 2 כי התגלו במושכר ליקויים: הדירה הוצפה במים עקב פיצוץ בדוד (עלות התיקון לטענתו 750 ₪) , כמו כן התגלתה דליפת גז מצינור ובגינה שולם סך של 204 ₪ ואף הצביע על ליקוי נוסף של פתיחת צנרת אשר בגינו שולם סך של 115 ₪.

לטענת הנתבע, דמי השכירות שולמו במועדם וקיימת לשוכרים זכות לקיזוז תקלות מהותיות מתשלום דמי השכירות.

עוד ציין הנתבע בכתב הגנתו, כי הנתבעת 1 מאושפזת בבית רבקה, וכי אינה מתגוררת בדירה.

ביום 10.01.11 התקיים דיון בנוכחות הצדדים. הנתבעת 1 לא התייצבה לדיון. הנתבע 2 טען כי הנתבעת 1 מאושפזת מחודש אוגוסט 201 בבית רבקה, עקב שבץ מוחי. לשאלת בית המשפט הבהיר, כי אין בידיו צו המעיד על מינוי אפוטרופוס לאמו. לדבריו, אין מקום לפנות את הנתבעת 1 מהמושכר, שכן זו, מצויה במצב בריאותי רעוע. הנתבע 2 ציין כי אף הוא מצוי במצב בריאותי רעוע והגיש לבית המשפט טיעונים אשר נכתבו על ידיו בכתב, במסגרתם חזר על טענותיו אשר צויינו בתצהיר שהוגש לבית המשפט כמפורט לעיל. יצויין, כי הנתבע לא חלק על העובדה שדמי השכירות בגין חודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר לא שולמו.

משאין חולק כי דמי השכירות בגין המושכר על-פי חוזה השכירות שבין הצדדים לא שולמו בגין שלושת החודשים הנ"ל, וגם טענת הקיזוז שהועלתה על-ידי הנתבע 2 לא עולה כדי דמי השכירות של חודש אחד, כי אז קצרה הדרך למסקנה כי התביעה בדין יסודה וכי על הנתבעים לפנות את המושכר.

עם כל הצער וההתחשבות במצבם הבריאותי של הנתבעים (יצויין, כי הנתבעת 1, שהינה השוכרת על-פי חוזה השכירות כלל אינה מתגוררת במושכר מאז חודש אוגוסט 2010 לאור מצבה הרפואי), הרי משהופר חוזה השכירות ובעלי המושכר אינם מקבלים את דמי השכירות במושכר, אין הם צריכים להסכין עם מגורי הנתבע 2 במושכר חינם אין כסף.

סוף דבר -

התביעה מתקבלת.