פלקסיביי נ' גנדלר

פסק דין

1. התובע תבע החזר של הלוואה בסכום של 3,000 דולר, אשר לטענתו הלווה לנתבע ביום

1.11.04. הנתבע כופר בקבלת ההלוואה.

2.הצדדים הם קרובי משפחה. אין מחלוקת כי הנתבע ביקש מהתובע הלוואה, בשל מצוקה כלכלית שנקלע אליה בגין הליך גירושיו, בשנת 2004.

עוד אין מחלוקת כי במועד שנטען כמועד מתן ההלוואה משך הנתבע מחשבונו שיק ע"ס 12,879 ₪, סכום שווה ערך, אותה עת, ל- 3,000 דולר (להלן: השיק), שתצלומו צורף לכתב התביעה, ומסר אותו לתובע (שם הנפרע בשיק הושאר ריק, אך כאמור - אין מחלוקת כי הנתבע מסר את השיק לתובע בקשר לבקשתו להלוואה ממנו).

3.אין מחלוקת כי בשל המצוקה שנקלע אליה ביקש הנתבע הלוואה לא רק מהתובע אלא גם מקרוב משפחה נוסף שלהם, בשם קראק. הנתבע טוען כי קראק אמנם הלווה לו סכום של 11,000 ₪, אולם התובע דחה בסופו של דבר את בקשתו להלוואה ולא נתן לו כל סכום שהוא.

קראק הגיש כנגד הנתבע תביעה לפירעון ההלוואה: ת.ק. 2458/06 בבימ"ש השלום בראשון לציון. תביעה זו נשמעה ביום 17.4.07, ובמהלך הדיון הגיע הנתבע עם קראק להסדר פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין (פרוטוקול הדיון ופסה"ד צורפו לתביעה). הנתבע העיד כי נתגלעה מחלוקת בינו לבין קראק בקשר לפירעון הסכום על פי פסק הדין האמור, וכי מתנהלים ביניהם הליכים משפטיים בקשר לכך.

4.גירסת התובע היא כי הנתבע ביקש ממנו הלוואה בסכום של 3,000 דולר וביקש כי ההלוואה תינתן בשטרות דולריים.

לאחר שהתובע נעתר לבקשה, נפגשו השניים, ביום 1.11.04, בביתו של התובע, והתובע מסר לנתבע, כבקשתו, 3,000 דולר, בשטרות-דולריים. באותו מעמד מסר הנתבע לתובע את השיק, כערובה לפירעון סכום ההלוואה, כעבור כשלושה חודשים. זמן הפירעון של השיק הוא 1.2.05.

התובע טוען כי אחיינו, מר דימיטרי לויב, שהתגורר אותה עת בביתו, נכח במעמד מתן ההלוואה לנתבע.

התובע מאשר כי לא הגיש את השיק לפירעון בבנק. הסברו לכך הוא, כי כאשר סירב הנתבע להחזיר לו את ההלוואה, הסתבר לתובע, בין היתר, מדברי קראק, כי בחשבונו של הנתבע אין כסף. לשאלה מדוע לא הגיש את השיק לביצוע בהוצאה לפועל השיב התובע כי הנתבע חזר והבטיח לו, מידי פעם, כי ישלם לו "בחודש הבא", ועל כן השהה התובע נקיטת הליכים לפירעון ההלוואה. עוד אמר התובע כי אינו מכיר את הליכי ההוצאה לפועל (התובע אינו דובר עברית).

5.גירסת הנתבע היא כי הוא ביקש מהתובע הלוואה בשקלים, ולא בדולרים, בסכום של

13,000 ₪. כשהגיע לבית התובע על מנת לקבל את ההלוואה, אמר לו התובע כי יידרש לו זמן על מנת להשיג את הכסף, ועל כן ביקש ממנו לרשום על גבי השיק את מועד הפירעון 1.2.05.

לדבריו, התובע אמר לו כי תוך אותה תקופה (בת כשלושה חודשים), "יכול להיות שהוא ישיג לי את הכסף" (עדות הנתבע, בעמ' 5 לפר').

הנתבע משך את השיק והשאירו בידי התובע, אם כי לדבריו, הוא חש כבר באותו מעמד, כי התובע אינו מתכוון לתת לו את ההלוואה. ואמנם, כעבור מספר ימים הודיע התובע לנתבע, כי הוא חושש פן השיק לא ייפרע, ועל כן חוזר הוא בו מהסכמתו למתן ההלוואה. הנתבע ביקש מהתובע לקבל את השיק בחזרה, ועל כך השיבו התובע: "אני לא צריך את השיק שלך, אתה יכול לסמוך עלי, אני כבר קרעתי את השיק" (בעמ' 5 לפר').

הנתבע אמנם סמך על התובע, אך לטענתו - התובע מעל באמונו והגיש את התביעה דנן, בהסתמך, בין היתר, על השיק, מבלי שניסה קודם לכן להפקידו לפירעון בבנק.

הנתבע כופר בטענת התובע, כאילו בתקופה שחלפה מאז מועד פירעונו של השיק, הוא הבטיח לתובע חזור והבטח לפרוע את סכום ההלוואה. הנתבע טוען כי לא קיבל סכום כלשהו מהתובע, ועל כן אין שחר לטענת התובע, כאילו הבטיח לפרוע לו את ההלוואה.

עוד טוען הנתבע, כי בעת פגישתו עם התובע ומתן השיק נכחו במקום רק הוא והתובע, וכי התובע ומר לויב משקרים באמרם כי גם מר לויב נכח באותו מעמד.

הנתבע טוען כי הגשת התביעה בשיהוי ניכר תומכת בגירסתו. על פי סברתו, התובע הגיש אותה על מנת לנקום בו, גם "מטעמו" של קרובם המשותף קראק, שעמו יש לנתבע סכסוך בקשר לפירעון ההלוואה של קראק.

6.מר דימיטרי לויב, אחיינו של התובע, העיד כי בעת מתן ההלוואה הוא התגורר בקומת המרתף בבית התובע. לדבריו, כשהתובע שמע, שקראק הלווה לנתבע כסף - "זה גרם לו להיות קצת יותר פתוח ולהסכים גם הוא להלוות לנתבע כסף" (בעמ' 3 לפר').