פלצ'נקו נ' אריאלה

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

התביעה היא על סך 10,000 ₪.

הצדדים השכילו לקבל המלצת ביהמ"ש לסיים את התיק במסגרת קדם משפט מורחב, אשר שימש דיון סופי, במהלכו שמעתי את גירסת התובעת ושני עדים מטעמה – הגב' נינה חברתה הטובה ובעלה.

הנתבעת העידה ולא הובאו עדים מטעמה.

העדויות היו קצרות וממוקדות במסגרת קדם המשפט המורחב, וללא חקירות נגדיות.

לאור זאת, ניתן בזה פטור ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש.

הסיפור העובדתי שאין עליו מחלוקת, לאור העדויות שהושמעו הוא כזה:

התובעת פנתה לנתבעת לצורך תפירת שמלה לחתונת אחותה, אשר התקיימה באיזור המרכז. לצורך תפירת השמלה היו לא פחות מ- 5 פגישות בין התובעת לנתבעת ויעיד המספר הרב של הפעמים שבהן נפגשו הצדדים לצורך תפירת השמלה, כמה חשיבות ייחסה התובעת לשמלה זו וכן את מידת השקעתה של הנתבעת.

התגלעה מחלוקת האם התובעת קיבלה בסופו של דבר את השמלה מבלי שמדדה אותה מדידה סופית, אך אני נותן אמון כי לאור מס' הרב של הפגישות, היתה מדידה שכזו. מדובר בשמלה שיש לה מחוך וחצאית וגם פרח שניתן לחבר אותו לדש השמלה.

בגין השמלה שילמה התובעת לנתבעת סך של 1,200 ₪.

לטענת התובעת, ביום האירוע – יום חתונתה של אחותה, כאשר ביקשה הגב' נינה חברתה לסייע לה בלבישת השמלה ותוך כדי ניסיון לקשור את המחוך, התגלעו קרעים בשני מקומות, בשני חלקים באיזור בית השחי והדבר מנע את הלבוש של השמלה בחתונה.

לטענת התובעת, הדבר גרם לה עוגמת נפש רבה. היא נשארה פרק זמן מסוים באוטובוס ולאחר מכן ישבה עם חברתה נינה שניחמה אותה, ללא שהיא רוקדת או משתתפת באופן פעיל בחתונת אחותה.

התובעת הציגה תמונה מיום החתונה, שבמהלכה היא נראית לבושה באותם בגדים אליהם הגיע לאירוע, בגדים שנאלצה לחזור וללבוש לאחר שהשמלה כאמור התפרקה.

בעלה של התובעת שהעיד, לא ציין כלל כי ישבה באוטובוס ואולם ציין כי היו לו מס' ימים שהיו סיוט לאור עוגמת הנפש שנגרמה לאשתו שלא יכלה היתה להשתתף באופן פעיל בחתונת אחותה.

מיד לאחר האירוע פנתה התובעת יחד עם הגב' נינה לנתבעת ודרשה את כספה בחזרה. יודגש והעדויות מצביעות על כך במפורש, התובעת לא ביקשה פיצוי נוסף בדמות של עוגמת נפש או כל סכום אחר מעבר להחזרת כספה בסך 1,200 ₪.

בפועל, היתה נכונה הנתבעת שטענה שהופעלו נגדה לחצים וכשהשמלה היתה קרועה קרע קטן בסה"כ באיזור התחתון של המחוך (הנתבעת העידה כי ניתן היה ללכת עם השמלה), להחזיר סך של 1,000 ש"ח, שכן 200 ש"ח ממילא היא צריכה לשלם לרשויות המדינה בגין מיסוי ומע"מ, אולם לאחר שהופעל עליה לחץ וצעקות חתמה על מסמך שהיא מוכנה להחזיר את כל הסכום כולו בסך 1,200 ₪.

יש לציין, כי הנתבעת העידה על עצמה כמי שסובלת ממגרנות קשות וכי רצתה למרות שלא היתה לה אחריות לסיים את העניין לאור מצוקתה הגופנית כאמור לעיל.

לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים ולאחר שבחנתי את טענות ב"כ הנתבעת לסתירות שהתגלו בין כתבי הטענות, בין התצהירים ובין העדויות בבימ"ש לעניין הימצאותה או אי הימצאותה של התובעת באוטובוס והשתתפותה הפעילה בחתונה אחותה, אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין התביעה להתקבל אך בחלקה בלבד, כפי שאסביר: