פלונית נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

א. ההליך

מדובר בערעור על החלת המשיב מיום 29.6.20 לזמן את המערערת לוועדה רפואית מחוזית חוזרת, על פי סעיף 37(א) לחוק הנכים [תגמולים ושיקום], התשי"ט – 1959 [נוסח משולב] ( להלן – חוק הנכים), וזימון לוועדה הרפואית לפי תקנה 7 לתקנות הנכים (ועדות רפואיות) תשכ"ו – 1965, בנימוק של המשיב שהיה לו יסוד סביר להניח שחל שינוי במצבה הרפואי באשר לדרגת הנכות ביד ימין.

המערערת הוכרה כנכה, בגין נכויות אורתופדיות, לרבות נכות ביד ימין, ונקבעה לה דרגת נכות בקשר לכך על ידי הוועדה הרפואית המחוזית, בגין נכויות שונות, לרבות נכות ביד ימין.

בערעור של המשיב בפני הוועדה הרפואית העליונה על הנכויות האחרות שנקבעו בוועדה המחוזית, ביטלה ועדה זאת את דרגת הנכות ביד ימין, אף שלא היה בפניה ערעור על כך.

בערעור של המערערת בפני בית המשפט המחוזי על כך, המליץ בית המשפט האמור לבטל את החלטת הוועדה הרפואית העליונה הנ"ל ביחס לביטול דרגת הנכות בגין יד ימין, שנקבעה בלי שהיה בפניה ערעור על כך, ולהותיר את דרגת הנכות בגין יד ימין על כנה. המשיב הסכים לכך, תוך שהודיע שהוא שומר על זכותו לפעול בהתאם לסעיף 37(א) לחוק הנכים, לזמן את המערערת לוועדה לרפואית חוזרת ביחס לנכות ביד ימין, וניתן פסק דין בהסכמה ביום 31.10.19, שהחזיר למערערת את דרגת הנכות שנקבעה בוועדה הרפואית המחוזית בגין יד ימין.

במצב זה התקבלה על ידי המשיב ביום 29.6.20 ההחלטה לזמן ועדה מחוזית חוזרת עליה הוגש ערעור זה ביום 9.8.20.

בטרם הוחל הדיון בכך, הגישה המערערת ביום 12.11.20 בקשה זמנית לעיכוב זימונה לוועדה הרפואית המחוזית על פי ההחלטה הנ"ל, בנימוק כי המשיב ידע על הטענות האמורות להתברר בערעור זה ובכך רצה לעקוף את הצורך לדון בכך, בלי שהצביע על נימוק סביר להניח שחל שינוי במצבה של המערערת, כנדרש בסעיף 37(א) לחוק הנכים, כתנאי לזימון המערערת לוועדה רפואית מחוזית חוזרת, ובכך רצה לעקוף את הצורך לדון בערעור. בקשה זאת התקבלה בהחלטה מיום 23.11.20.

ב. טענות הצדדים בערעור

לטענת המשיב, אין לוועדה זאת סמכות לדון בעניין על פי סעיף 33(א) לחוק הנ"ל, בנימוק שהוראה זאת המקנה סמכות לערער בפני ועדה זאת למי שנפגע על ידי "החלטה כל שהיא של קצין תגמולים", אינה מתייחסת לערעור על החלטה מהסוג הנדון, שיכולה להתברר בפני הוועדה הרפואית המחוזית אליה זומנה המערערת, אלא רק להחלטה מהותית, כגון דחיית בקשה להכרת זכות נכה, וביקש לדחות את הערעור על הסף מנימוק זה.

בקשר לכך הסתמך המשיב בין השאר על פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א(ב"ש) 1632-07-10, פלוני נ. קצין התגמולים מיום 8.2.11, אשר הביע את הדעה שוועדה זאת אינה מוסמכת לדון בערעור על החלטת המשיב להורות על בדיקה חוזרת שהינה רק תחילת החלטה, לפי סעיף 37(א) לחוק הנכים. והצביע על פסקי דין נוספים התומכים בעמדתו לטענתו.

לגוף העניין טען שלא היה יסוד לטענות המערערת כי בכך רצה לעקוף את הצורך לדון בערעור בלי להצביע על נימוק סביר להניח שחל שינוי במצבה של המערערת, וכי קצין התגמולים הודיע עוד בערעור בבית המשפט המחוזי כי הוא שומר על זכותו לזמן את המערערת לדיון חוזר בוועדה הרפואית המחוזית.

נוסף על כך טען שההודעה על זימונה של המערערת לוועדה הרפואית ניתנה עוד בחודש יוני 2020, ולא הייתה הצדקה למערערת להמתין בהגשת הבקשה לעיכוב הבדיקה עד ליום 12.11.20.

טענות המערערת. 

החלטת המשיב להורות על בדיקה חוזרת של המערערת נעשתה לאחר שהמשיב הסכים לאמץ את דרגת הנכות של המערערת שנקבעה בוועדה הרפואית המחוזית ביחס ליד ימין, שבוטלה בוועדה רפואית העליונה והוחזרה בהסכמת המשיב בערעור בבית המשפט המחוזי, ולא הצביע על יסוד סביר שהיה לו בקשר לכך כנדרש בסעיף 37(א) לחוק הנכים, ולאחר הגשת ערעור על החלטתו הנ"ל בוועדה זאת, ניסה לסכל את הדיון בערעור על ידי זימון לדיון בוועדה הרפואית בחופזה, בסמוך לפני הדיון בערעור.

הערעור הוגש על החלטת המשיב לפי ס' 37(א) לחוק הנכים להעביר את עניינה של המערערת לדיון חוזר בוועדה הרפואית המחוזית המהווה בסיס לזימונה לבדיקה חוזרת בוועדה הרפואית, ומכאן שיש לוועדה סמכות לדון בערעור על החלטתו בהתאם לסעיף 33(א) לחוק הנכים המאפשר ערעור לוועדה זאת על "החלטה כל שהיא" של המשיב באופן גורף, כך שהחלטת קצין התגמולים הנתונה לשיקול דעתו, בה כתב המשיב עצמו שהוא "החליט" להזמין את המשיב לוועדה רפואית חוזרת הינה החלטה בת ערעור בוועדה זאת.