פלונית נ' פלוני

בפניי תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע, שהוא בן זוגה לשעבר על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

א.      רקע,  טענות הצדדים והשתלשלות ההליך

1. התובעת והנתבע הינם בני זוג לשעבר המשתייכים לזרם הדתי לאומי. הצדדים נישאו בשנת XXXX התגרשו בשנת XXXX ולהם 3 ילדים משותפים. התובעת הינה XXX בXXXX. התביעה הוגשה על ידי התובעת בטענה שהנתבע הפיץ נגדה פרסומים שונים הנוגעים להליך הגירושין ביניהם אשר עולים כדי לשון הרע מאחר ומיוחסים לה מעשים מבזים. לדברי התובעת, הנתבע לא חדל עם הפרסומים על אף הפצרותיה בו ומכאן הגשת התביעה נגדו.  

2. לטענת התובעת, הנתבע מנסה, מתוך מטרה להזיק לה, לגרור את אנשי הקהילה בה התגוררו הצדדים לתוך נבכי הסכסוך שביניהם, לפגוע בפרנסתה כXXXX בישוב קטן יחסית, בו קיימים אך ורק XXXXX שבאחד מהם מועסקת התובעת. מדובר בהודעות שנשלחו על ידי הנתבע בקבוצות "ווטסאפ" שונות, הודעות שנשלחו לאמה של התובעת ופרסומים ברשת החברתית "פייסבוק".

3. לטענת התובעת, אין ולא יכול להיות ספק כי הפרסומים של הנתבע, בין היתר, ביטויים כמו "אם מנכרת", "אלימות של XXXX", "גניבה" – הם ביטויים המהווים לשון הרע על הרף הגבוה, אשר פוגעים בתובעת, בין היתר, לאור עיסוקה כאשת חינוך.

התובעת הוסיפה וטענה שהמסכת העובדתית שתוארה על ידה בכתב התביעה מקימה עילת תביעה גם מתחום הנזיקין כגון עוולת הנגישה, עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה. 

4. בנסיבות האמורות טענה התובעת שבהתאם לחוק איסור לשון הרע והוראות הדין מתחום הנזיקין, היא זכאית לפיצוי בגין לשון הרע ואף עבור נזק לא ממוני בגין הפגיעה בשמה הטוב ועוגמת הנפש, זאת גם ללא הוכחת נזק והיא עתרה לקבלת סעד כספי בסך של 300,000 ₪.

5. כתב ההגנה הוגש על ידי הנתבע ערוך בכתב ידו - כשהוא אינו מיוצג. יצוין שהנתבע נדרש לפעול להגשת כתב הגנה מודפס וממוספר לסעיפים הנתמך בתצהיר ערוך כדין, אולם הוא לא עשה כן (ר' החלטה מיום 7.5.20). לגוף העניין, בכתב ההגנה התייחס הנתבע לטענות של התובעת ולמעשה הודה בפרסום ההודעות הנזכרות בתביעה, אלא שלדבריו הוא לא רואה באותן הודעות משהו כ"כ פוגעני אלא רואה בכך קריאה לעזרה מצד האנשים הסובבים אותו. לדברי הנתבע, אם היה בכוונתו לפגוע בתובעת או בשמה הטוב הוא היה מפרסם דברים אחרים שהוא יודע, אך כמובן שלא יעשה זאת. לדברי הנתבע מדובר בתביעה שהוגשה על רקע נקמנות, כמו גם תלונות השווא שהוגשו נגדו במשטרה, כל זאת לצורך סחיטת כספים.

6. ביום 24.5.20 התקיים לפני דיון קדם משפט במעמד הצדדים ובאת כוח התובעת. בדיון פורטו הודאות הנתבע בעניין משלוח ההודעות מושא כתב התביעה על ידו. כן פורטו על ידו הפורמטים והנמענים אליהם נשלחו ההודעות, הכל כפי שאבאר בהמשך פסק דיני. בתום הדיון נקבע ההליך לשמיעת ראיות והוריתי לצדדים להקדים ולהגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם. בעקבות החלטתי התובעת הגישה תצהירי עדות ראשית, האחד מטעמה וכן תצהירים של עוד 4 עדים, ביניהם אמה. תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע לא הוגשו.

7. ביום 18.11.20 התקיימה ישיבה לשמיעת ראיות בתיק. בישיבה הוגש תצהירה של אמה של התובעת - הגב' XXXX כראיה בתיק (ר' מוצג ת/1), אולם הנתבע בחר לוותר על זכותו לחקור את העדה הנ"ל בחקירה נגדית, בהעלותו טענות שונות בעניין המצאת תצהירי התובעת לידיו, טענות שנדחו על ידי בשים לב להמצאה שהוכחה לפני. הדברים חזרו על עצמם גם ביחס לעדותה של התובעת עצמה, אשר תצהירה הוגש כראיה (ר' מוצג ת/2), כאשר הנתבע הודיע שאין בכוונתו לחקור את התובעת. בתום הדיון ובהסכמת הנתבע, נקבע מועד נוסף לשמיעת עדי התובעת אשר לא עלה בידיהם להתייצב לדיון שהתקיים ביום 18.11.20 ותוך מתן שהות נוספת לנתבע לפעול להשגת ייצוג משפטי בהליך.