פלונית נ' פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטים ס' ג'יוסי, ח' שרעבי וא' אלון) (להלן: בית המשפט המחוזי) אשר ניתן ביום 30.12.2020 בגדרו של עמ"ש 4378-12-20. פסק דין זה דחה, ברוב דעות, את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה חיפה (השופטת ש' אייזנברג, ס"נ) (להלן: בית המשפט לענייני משפחה) אשר ניתן ביום 29.11.2020 בתמ"ש 37607-10-20 ואשר קיבל את תביעת המשיב וציווה להחזיר את ילדיהם הקטינים של בעלי הדין, שניים במספר (להלן: הילדים), למקום מושבם בניו זילנד מכוח האמור בחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: אמנת האג). פסקי דין אלה ייקראו להלן פסקי הדין קמא. 

2. אין חולק על כך שהמבקשת חטפה את הילדים ממדינת מושבם, ניו זילנד, והביאתם לישראל. פסקי הדין קמא נסובו אפוא על החריגים המוכרים לכלל בדבר החזרת ילדים חטופים למקום מושבם הקבוע, אשר נקבע באמנת האג (להלן: כלל ההחזרה). עיקרם של פסקי דין אלה הוא עובדות המקרה, שעל בסיסן קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המשיב בקבעו, בין היתר, כי המבקשת חטפה את הילדים מניו זילנד, הביאתם ארצה, ולא הוכיחה את התקיימות החריגים הנטענים לכלל ההחזרה. שופטי הרוב של בית המשפט המחוזי אישרו קביעות אלה לאחר שלא מצאו שום עילה להתערב בהן. מנגד, שופט המיעוט הטיל ספק בנכונות הקביעות הללו והציע למנות מומחה מטעם בית המשפט כדי שזה יבדוק שמא התקיימו נסיבות אשר עשויות להקים חריג לכלל ההחזרה מכוחו של סעיף 13(ב) לאמנת האג, שעניינו "חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל" (להלן: חריג הנזק).

3. לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, ובפסקי הדין קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהתאם לסמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א). נושא הבקשה אינו מעורר שום שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין וילדיהם, אשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לעמוד לבירור משפטי נוסף במסגרתו של ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן שוכנעתי כי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין. פסקי הדין קמא נסובו על עובדותיו הפרטיקולריות של המקרה, ועליהן בלבד. עובדות אלה נקבעו אחרי שבעלי הדין קיבלו את יומם בבית המשפט; ובכגון דא אין מקום לערעור שני. כלל יסודי זה היה עמנו מקדמת דנא (ראו תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; וכן בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)), והאמור בתקנה 148א חוזר עליו כלשונו.

4. לזאת אוסיף מספר הערות והבהרות.

5. העובדה שבית המשפט המחוזי, ביושבו כערכאת הערעור, הגיע לתוצאה שונה מזו של בית משפט השלום, או בית משפט לענייני משפחה, אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ, פסקה 13 (3.2.2009); רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ, פסקה 7 (3.1.2018); וכן חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית, 2012)). הלכה זו חלה מקל וחומר במקרים כגון זה שלפניי, בו אושר פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה ברוב דעות.

6. כמו כן, אציין כי לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין קמא, מצאתי את עצמי בתמימות דעים מלאה עם שופט בית המשפט המחוזי, ח' שרעבי, אליו הצטרפה השופטת א' אלון, אשר קבע כי "פסק הדין קמא, על ממצאיו, קביעותיו העובדתיות ומסקנותיו, הם בגדר 'דבר דבור על אופניו'".

7. בית המשפט לענייני משפחה קיים דיון מעמיק בעניינם של הילדים החטופים והוריהם, ואף זימן את הילדים ללשכתו ושמע את קולם. כמו כן התרשם בית המשפט כי מהעדויות ששמע "מצטיירת תמונה מדאיגה לעניין התנהלות הנתבעת [המבקשת דכאן – א.ש.] והשפעתה על הקטינים". בתוך כך, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי חריג הנזק לכלל ההחזרה, אשר נקבע באמנת האג, הועלה אמנם על ידי המבקשת (לצידם של חריגים בלתי מוכחים נוספים) אך לא הוכח כלל – זאת, בשעה שאת התקיימות החריג כאמור יש להוכיח מעבר לספק סביר (ראו: בע"מ 2529/20 פלונית נ' פלוני (16.4.2020), פסקה 2 והאסמכתאות שם).

8. שופט המיעוט של בית המשפט המחוזי הגיע לכלל דעה שונה בדרך של התערבות לא שגרתית בממצאי עובדה, אשר נקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה על בסיס התרשמותו הבלתי אמצעית מעדים ומהילדים. המסקנה אליה הגיע שופט המיעוט ולפיה יש למנות מומחה לבדיקת התקיימותו של חריג הנזק, אף היא איננה שגרתית, ולטעמי אף אינה עולה בקנה אחד עם הדין המצוי. הדין המצוי הטיל על המבקשת להוכיח את התקיימות החריג כאמור מעבר לספק סביר; ולאחר שהדבר לא עלה בידה, אין – ולא היתה – כל סיבה למנות מומחה מטעם בית המשפט. מהלך זה עלול לסרבל ולהאריך את ההליך, אשר אמור להיות מהיר ויעיל, שלא לצורך, ועל ידי כך לסכל את אחת ממטרותיה המרכזיות של אמנת האג: החזרה מהירה של הילדים החטופים למדינת מושבם ומניעת המצב שבו החוטא – קרי, החוטף – יוצא נשכר (ראו: סעיף 12 לאמנת האג; וכן בע"מ 5041/19 פלונית נ' פלונית, פסקה 3 והאסמכתאות שם (8.8.2019)).

9. שומה עלינו לזכור כי במישור הבינלאומי מדינת ישראל מחוייבת להגיב תגובה מיידית והחלטית כנגד חטיפת קטינים והוצאתם ממשמורת חוקית של אחד מהוריהם (ראו: סעיף 2 לאמנת האג; וכן בע"מ 1855/08 פלונית נ' פלוני, פסקאות 26-25, 34 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (8.4.2008)). חובתה זו של המדינה מיוסדת לא רק על האמור באמנת האג גופה, אלא גם על עיקרון ההדדיות של משפט העמים: כדי שנבטיח לעצמנו את החזרת הילדים הישראליים שנחטפו למדינות אחרות, חובה עלינו לדאוג לכך שקטין אשר נחטף בחו"ל והובא ארצה יוחזר למדינת מושבו מהר ככל שניתן (ראו: ע"א 473/93‏‎ ליבוביץ‎ ‎נ' ליבוביץ, פ''ד מז(3) 63, 71 (1993)).