פלונית נ' פיש השקעות 26 בע"מ

התובעת רכשה דירה במסגרת מיזם לבניית דירות נוספות בבניין ישן, וקיבלה דירתה בפועל באיחור ניכר רק לאחר הגשת התביעה. המחלוקת העיקרית נוגעת לאיחור במסירה, והאם זכאית התובעת לפיצוי למרות שהתשלום האחרון בגין הדירה לא שולם אלא לאחר הגשת התביעה. עוד משתרעת המחלוקת על זכויות התובעת לקבלת מחסן וטיב זכויותיה בחניה, על שאלת חובתה לשלם בגין שינויים בדירה, חישוב יתרת התמורה וליקויי הבניה.

רקע וטענות הצדדים

1.במסגרת תמ"א 38 הוסיפה הנתבעת שש דירות לבניין בן ארבע דירות, ומכרה דירה שנבנתה לנתבעת בהסכם מיום 5.9.16. ההתקשרות של התובעת בהסכם בוצעה באמצעות אמה, פלונית אלמונית (להלן: פלונית) המשמשת כמיופת כוחה נוכח מצבה הרפואי של התובעת. בסעיף 4א להסכם נקבע מועד המסירה ליום 2.4.17.

לטענת הנתבעת טרם חתימה על ההסכם סוכם כי הנתבעת תבצע בדירה שינויים ללא תשלום, למעט תשלום עבור הזזת קיר אם תחויב הנתבעת בעלות העבודות, והתובעת תהיה גם זכאית לקבל מחסן בגודל של 10 מ"ר. לטענתה יש תוקף להבטחות אלו למרות שלא עוגנו בהסכם.

במועד המסירה החוזי היה על התובעת לשלם את התשלום האחרון בסך של 350,000 ₪, ונטען כי סוכם עם עורך הדין שייצג אותה ברכישה, עו"ד קדוש, כי תשלם 105,000 ₪, כאשר היתרה בסך 245,000 ₪ תשולם במועד המסירה בפועל, ללא תוספת ריבית או הצמדה.

2.במקביל נמשכה בניית הדירה תוך שמטעם התובעת מפקחים על הבניה והשינויים מפקח ואדריכלית מטעמה. ביום 16.10.18, לאחר הודעת הנתבעת כי נקבע מועד למסירת החזקה ליום 30.10.18, שלח ב"כ התובעת (עו"ד צור) מכתב ובו קיזז מיתרת התמורה סך של 147,000 ₪ בגין איחור במסירה והתובעת שילמה את יתרת התמורה בסך 98,000 ₪. עוד הועלו טענות ביחס לליקויים וזיכויים המגיעים לתובעת.

במענה ב"כ הנתבעת מיום 23.10.18 טענה הנתבעת כי חיוביה מותנים בהתאם לסעיף 16ב לחוזה בכך שהתובעת תקיים התחייבויותיה ומאחר וטרם שילמה את מלוא התמורה, אינה זכאית לפיצוי בגין איחור במסירה. עוד הועלו טענות בדבר הסיבות לאיחור במסירה, הפוטרות את הנתבעת מאחריותה. הנתבעת הציעה לצרכי פשרה למסור החזקה בתמורה לקבלת 226,406 ₪. סכום זה מקפל בתוכו דרישה לתוספות, שינויים והפרשי הצמדה בסכום כולל של 112,061 ₪, בקיזוז זיכויים בסך של 30,655 ₪ , כאשר סכום זיכוי זה כולל גם פיצוי בסך 24,000 ₪ בגין איחור במסירה.

3.התביעה הוגשה בטרם קיבלה התובעת חזקה בפועל בדירה וביום 29.1.19 ניתנה החלטה בבקשה לסעד זמני אשר הורתה כי כנגד תשלום סך של 100,000 ₪ לנתבעת והפקדת 47,000 ₪ בקופת בית המשפט, תימסר החזקה בדירה לתובעת. בפועל החזקה נמסרה ביום 19.2.19, והתובעת מבקשת לראות במועד זה כמועד המסירה ממנו משתמע כי התובעת איחרה במסירה במשך 23 חודשים.

בגין איחור במסירה תבעה סך של 345,069 ₪ ובסיכומיה דרשה 214,092 ₪. מעבר לפיצוי לפי סעיף 5א לחוק המכר (דירות) בגין האיחור במסירה, דורשת גם פיצוי בגין עוגמת נפש בגין הפרה זו של ההסכם.

בנוסף תבעה פיצוי בגין ליקויי בניה, דרשה כי יימסרו לה מחסן וחניה, ולחילופין עתרה לפיצוי בסך 65,000 ₪ בגין אי מסירת מחסן ובסך של 200,000 ₪ בגין העמדת חניה בניגוד לתנאי ההסכם. התביעה הועמדה על סך של 584,000 ₪.