פלונית נ' עמותת "חזון למועד"

כלום רשאית התובעת לחזור בה מתרומה כספית שנתנה לנתבעת בסכום של 500,000 ₪ ("התרומה"), ולדרוש השבתה? זו השאלה הטעונה הכרעה.

ההליך

1.התובעת היא אישה קשישה, ילידת 1925, אלמנה, ערירית ומתגוררת לבדה בעיר A. התובעת חרדית באמונתה ומכונה בפי כל, לרבות בהליך זה, "הרבנית". הנתבעת היא עמותת "חזון למועד", מנהלה הוא הרב ניסן יוסף ("הרב ניסן") והיא מפעילה מוסדות שונים לרבות בית כנסת המצוי סמוך למקום מגורי התובעת.

2.התובעת הגישה תביעתה באמצעות אחייניתה, גב' ג' ("האחיינית") לפי ייפוי כוח כללי נוטריוני מיום 28.05.15 (נספח ב' לכתב התביעה ונספח ב' לתצהיר האחיינית). התביעה הוגשה ביום 16.07.15, ועוד קודם לכן, ביום 04.06.15, פנתה האחיינית לבית משפט לענייני משפחה בבקשה למנותה כאפוטרופסית לתובעת, זאת בהסכמת התובעת ולבקשתה (ת.א. 9570-06-15; נספח ג' לתצהיר האחיינית). במהלך ההליך בפני נעתר בית משפט לענייני משפחה לבקשה, והורה על מינוי האחיינית לאפוטרופא לרכוש של התובעת (החלטה מיום ביום 23.11.15; נספח ג' לתצהיר האחיינית).

תביעה זו מנוהלת על ידי האחיינית, תחילה בתוקף היותה מיופת הכוח של התובעת ולאחר מכן בתוקף היותה אפוטרופא לרכוש של התובעת מכוח צו בית משפט לענייני משפחה.

3.התרומה נשוא ההליך ניתנה על ידי התובעת לנתבעת כשנה קודם למועד הגשת התביעה, בתאריך 10.07.14, באמצעות העברה בנקאית מחשבון התובעת לחשבון הנתבעת (תדפיס דף חשבון בנק, נספח 4 לתצהיר האחיינית).

4.התובעת טוענת שהתרומה שניתנה על ידה לנתבעת (כמו גם תרומות נוספות שניתנו על ידה אותה עת) ניתנה כתוצאה משכנועים, הפחדות ולחצים שהופעלו עליה על ידי גורמים רבניים שונים, וכן על ידי עו"ד נעמה אביבי ("עו"ד אביבי") ששימשה אותה עת כבאת כוחה. לטענתה, לחצים אלו, שכללו גם אמירות על "ציוויים רבניים" ו"ציוויים אלוקיים", פגמו ברצונה הטוב והחופשי והובילו לביטול רצונה מפני רצונם.

מכאן התביעה בה מבוקש לקבוע שההחלטה על מתן התרומה נעדרת תוקף משפטי, על כן יש להורות על השבת התרומה.

5.הנתבעת טוענת כי תביעה זו מונעת על ידי האחיינית שנוהגת בתובעת בכוחנות, וכל מטרתה להשתלט על רכוש התובעת שאינה מעוניינת להעבירו לה מאחר והיא אינה שומרת תורה ומצוות. לטענת הנתבעת, התובעת עצמה, בניגוד לאחיינית, כלל אינה מעוניינת בהגשת התביעה ובביטול התרומה, וגם לא היה כל צורך למנות לתובעת אפוטרופוס לרכוש.

ומכל מקום, מינוי האחיינית לאפוטרופא נעשה רק בחודש נובמבר 2015, אין בו כדי ללמד דבר ביחס לתרומה שניתנה יותר משנה קודם לכן בחודש יולי 2014, ואין כל נימוק שיצדיק ביטולה של תרומה שניתנה על ידי התובעת בדעה צלולה ובנפש חפצה.

6.השאלה בה יש להכריע היא מה תוקפה של התרומה שניתנה בחודש יולי 2014, וזאת במובחן ומנותק ממצבה של התובעת בעת ניהול ההליך ואף בשנת 2015, ולכך נתייחס להלן.

7.נוכח המחלוקת האמורה, מונה פרופ' שלמה נוי כמומחה מטעם בית משפט, והוא נתבקש לחוות דעתו לעניין "כשירותה ויכולתה של התובעת להחליט על מתן הכספים נשוא התביעה לנתבעת מתוך רצון חופשי וללא תלות או השפעה בלתי הוגנים" (החלטה מיום 01.02.16). פרופ' נוי הגיש חוות דעתו (במ/1) אך לא היה בה כדי לייתר את המשך ההליכים, ונשמעו ראיות.

8. ואלו העדים שהעידו:

מטעם התובעת העידו התובעת, האחיינית (תצהיר ת/1), העובדת הסוציאלית גב' ישי רחל שהגישה תסקיר שנערך על ידה ביום 16.11.15 במסגרת ההליך למינוי אפוטרופוס בבית משפט לענייני משפחה (תצהיר ת/2), וחוות דעת פסיכיאטרית בעניינה של התובעת שנערכה ביום 17.05.15 על ידי ד"ר סילביו והוגשה ללא חקירה נגדית (ת/5).

מטעם הנתבעת העידו הרב ניסן (תצהיר נ/4) וד"ר מאירסון, מומחית לגריאטריה שערכה בחודש אפריל 2014 חוות דעת רפואית בעניינה של התובעת (נ/3).

העידו גם, מומחה בית משפט פרופ' נוי, ועורכת דין אביבי שזומנה כעדה מטעם התובעת.

9.אקדים ואומר. הגעתי למסקנה שיש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת להשיב לתובעת את הכספים שקיבלה, וזאת בהיעדר גמירות דעת מצד התובעת למתן התרומה.