פלונית נ' עידן

תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שנגרם לתובעת (ילידת 1934).

טענות הצדדים

1.לטענת התובעת, ביום 18.11.2017, בשעה 13.15 לערך, בפינת הרחובות נגבה-אמנון ותמר ברמת גן, עת חצתה התובעת את הכביש במעבר חציה, הופיע הנתבע על אופניים חשמליים, לא הספיק לבלום ופגע בה. התובעת טוענת כי הנתבע עקף רכב שעצר לפני מעבר החצייה, דרס אותה והפיל אותה בעוצמה על הכביש (להלן: "התאונה").

לטענת התובעת, כתוצאה מן התאונה נגרמו לה נזקי גוף משמעותיים – בעיקר בגב ובכתף - בגינם איבדה את עצמאותה בסופו של יום ונאלצה לעבור לדיור מוגן.

2.הנתבע אינו מכחיש כי התרחשה תאונה במעורבותו ביום 18.11.17, אך בכתב ההגנה מטעמו טוען כי התובעת היא זו שאחראית להתרחשותה, והיא זו שפגעה בו. לטענת הנתבע, עצר עצירה מלאה במעבר החציה, נתן זכות קדימה להולכי הרגל ואפשר לתובעת לחצות. אלא שבמהלך החצייה, התחרטה התובעת, הסתובבה ושבה על עקבותיה; או אז פגעה בו.

מכל מקום, הנתבע טוען כי התובעת מגזימה בנזקיה הנטענים, שכלל אינם תוצאת התאונה.

מצב רפואי

3.התובעת תמכה תביעתה בחוות דעתו של ד"ר צבי גורן ולפיה היא סובלת מנכות צמיתה בשיעור של 5% בגין שבר של חוליה, נכות בשיעור של 10% בשל הגבלת תנועות בעמוד השדרה המתני - כהחמרה של מצב קודם - ונכות בשיעור של 10% בגין כאבים ומגבלות בכתף הימנית, גם היא כהחמרה של מצב קודם.

4.מטעם ההגנה הוגשה חווה"ד של ד"ר ישראל קליר ולפיה סובלת התובעת מנכות צמיתה בשיעור של 5% בלבד בגין שבר בחוליה. על פי חווה"ד, זהו הממצא האובייקטיבי היחיד הקשור לתאונה ונובע ממנה.