פלונית נ' מדינת ישראל

רקע

1. תביעת נזקי גוף בגין תאונת נפילה מיום 6.3.15. התובעת ילידת אוקטובר 61', כבת 59 כיום. הנתבעת, מדינת ישראל, היא בעלת בית החולים הממשלתי שבחצריו ארעה הנפילה, והיא נתבעת אפוא מכוח אחריותה כמחזיקה במקרקעין, וכמי שאחראית לתחזוקתם. על חובת הזהירות המושגית – אין חולק.

גרסת התובעת ניתנה בתצהיר. מטעם הנתבעת לא הוגשו תצהירים. לאור הפערים בין חוות הדעת, מיניתי כמומחה את פרופ' שטהל. המומחה נתן חוות דעת מיום 25.8.17, ואף השיב ביום 8.11.19 לשאלות הבהרה של הנתבעת. לבקשת הנתבעת אף נחקר המומחה.

2. התביעה הוגשה ביוני 2016. רק במרץ 2018 הודיעה התובעת על רצונה להגיש חוות דעת תעסוקתית. חרף העיכוב הניכר מצדה, היות ואינה מיוצגת, לא חסמתי הדרך. חוות דעת תעסוקתית נגדית הוגשה באוגוסט 2018. המומחים התעסוקתיים משני העברים לא נחקרו על חוות דעתם.

3. ביום 22.1.20 קיימתי קדם מסכם ונקבע מועד לשמיעה. בחודש מאי 2020 ביקשה התובעת לצרף חוות דעת נוספת בתחום הנפשי. בקשה זו כבר סורבה. הן לאור השלב הדיוני, והן לאור פרק הזמן שחלף מאז הגשת התביעה. ניתנה בעניין זה החלטה מפורטת מיום 16.7.20, ולכן לא אשוב על הדברים, ואפנה המעיין לאותה החלטה. אציין אך בתמצית, כי על בעל דין להגיש ראיותיו במקשה אחת ולא טיפין טיפין, וכי בגוף ההחלטה נתתי לתובעת ברירה: או להמשיך בבירור ההליך כמות שהוא, בלא שתתוקן התביעה שוב וייפתח התיק בכל פעם מחדש, על דרך הגשת חוות דעת רפואית בתחום נוסף; או לחלופין להודיע כי ברצונה למחוק התביעה, ולהגישה מחדש יחד עם כל חוות הדעת שברצונה להגיש (במקרה כזה צוין שתינתן הנחיית רצף, וחוות דעת מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי תעמוד על כנה). התובעת בחרה שלא לבקש מחיקת התביעה, היינו להמשיך בהליך כמות שהוא, בלא שתוכל לטעון טענה לנכות בתחום נוסף, והדבר הובהר במפורש בהחלטה.

4. ואחר רקע זה, לגופן של מחלוקות, ושאלת האחריות תחילה. אקדים ואציין כי ראיתי לקבל התביעה.

נסיבות התאונה

5. לגרסת התובעת, הגיעה היא ביום התאונה לבית החולים הממשלתי הלל יפה על מנת לבקר את אביה שהיה מאושפז שם. בזמן הליכה במדרכה חיצונית שבשטח בית החולים, נתקלה היא בתפר שבמדרכה, ונפלה. בתאונה שברה את עצם הרדיוס של ידה הימנית.

6. התובעת צירפה עוד בשלב קדם המשפט (וגם לתצהירה) תמונות של אותו תפר במדרכה בו מעדה (סומנו במ/1). מדובר למעשה על מפגש בין חלק המדרכה שעבר ריצוף נאה וישר באבנים משתלבות, לבין חלק המדרכה בהמשכה, שעדיין לא רוצף, ועשוי מריצוף אספלט ישן. אותו מפגש בין החלק החדש לישן, יצר פער גובה במעין תפר נמשך שלרוחב כל המדרכה, בין שני החלקים. רוחבו של התפר, למרות שאינו אחיד, כמה ס"מ, לכל האורך.