פלונית נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.בפניי תביעת התובעת, ילידת 6.9.65 לפיצויה עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק") וזאת בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 3.1.14,עת פגע בה רכב, בהיותה הולכת רגל (להלן: "התאונה").

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחבותה של הנתבעת 1 לפצות את התובעת עפ"י החוק והמחלוקת בין הצדדים היא ביחס לגובה הנזק בלבד.

2.לאחר התאונה הובהלה התובעת לבי"ח זיו בצפת שם התלוננה על כאבים בצוואר, חזה ימין, כתף ימין, גב תחתון, אגן ומרפק ימין. התובעת נבדקה וטופלה. מאז התאונה הייתה התובעת בבדיקות וטיפולים רפואיים ,לרבות טיפולי פיזיוטרפיה ולתצהירה צורף חומר רפואי המעיד על הטיפולים והבדיקות שעברה.

פר' נחום רוזנברג, מומחה רפואי בתחום האורתופדי שמונה מטעם ביה"מ (להלן: "המומחה הראשון"),, בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור 10% ע"פ סעיף 37(5) לתקנות המל"ל בגין הגבלה קלה בתנועות הצוואר וכן נכות לצמיתות בשיעור 10% ע"פ סעיף 35(1)ב' לתקנות המל"ל בגין הפרעה תוך מפרקית באגודל של כף יד ימין שחומרתה קלה . סה"כ נכות משוקללת בשיעור 19% לצמיתות.

בעקבות בקשת הנתבעים, שהוגשה לאחר חקירת המומחה הראשון ,למינוי מומחה נוסף בתחום האורטופדי ובהתאם להחלטה מיום 1.5.16, נמצא כי ראוי שהתובעת תיבדק ע"י מומחה נוסף ואולם זאת רק ביחס לפגיעה בצוואר, תוך שהמומחה החדש לא יעיין בחוות דעת המומחה הראשון.

בהתאם מונה פר' נמרוד רוזן כמומחה נוסף בתחום האורטופדי מטעם ביה"מ (להלן: "המומחה השני"). פר' רוזן בדק את התובעת וקבע בחוות דעתו, באופן דומה למומחה הראשון, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור 10% ע"פ סעיף 37(5)(א) בגין הגבלת תנועות בעמוד שדרה צווארי בצורה קלה.

הנתבעים חלקו גם על קביעת המומחה השני וחקרו גם אותו על חוות דעתו.

3.הנכות הרפואית-הנתבעים חלקו על קביעות 2 המומחים ביחס לפגיעה בצוואר, אשר לדעת 2 המומחים(!), הותירה נכות לצמיתות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות. הנתבעים חלקו גם על קביעת המומחה הראשון ביחס לפגיעה באגודל יד ימין.

ביחס לפגיעה באגודל, טענו הנתבעים כי המומחה התרשם מהכאב ממנו סובלת התובעת לטענתה ובהתאם עשה שימוש בסעיף סל בתקנות המל"ל. הנתבעים הפנו לכך שרופאים אחרים לא אבחנו שבר באגודל וטענו כי אין ליתן אימון בחוות דעתו של המומחה ובפיענוח שלו דווקא לצילום.

אינני מקבלת את טענת הנתבעים בעניין. כפי שכבר נקבע בהחלטה מיום 1.5.16, חוות דעתו של המומחה, הוסברה היטב בחקירתו ולא מצאתי פגם בכך שבנסיבות העריך את הנכות בגין פגיעה זו ע"פ סעיף סל. המומחה הבהיר כי גם אם רופאים אחרים לא אבחנו שבר, הרי אין מדובר במצב חריג בו פיענוח של צילום הינו שונה ממומחה למומחה וכי כאורטופד מנוסה שוכנע כי מדובר בשבר, או לכל הפחות בפציעה של הסזמואיד עצמו, הגורם לביטוי קליני זהה. המומחה הבהיר כי מאחר ובאזור הרלוונטי לא קיימים שינויים ניווניים, אין הסבר אחר לכאב התובעת. הנתבעים טענו כי כאב היא תחושה סובייקטיבית שהתובעת יכולה גם להציג באופן מגמתי. גם טענה זו אינני מקבלת: המדובר בקביעה שבמומחיות וברי כי מומחה בעל ניסיון אשר בודק נפגע באופן פיסי יכול לקבוע האם מדובר בטענה בעלמא, או שאכן מדובר בכאב קליני. בדיוק לצורך כך ממונה מומחה ,אשר ברשותו הכלים לבצע בדיקה קלינית ולהתרשם מקצועית האם מדובר בהתחזות של הנפגע לסובל מכאב, אם לאו. בעניין זה ראה גם תשובתו של המומחה השני בחקירתו, עת נשאל ביחס לנפגע "המזייף" כאב והשיב: "האם אפשר לזייף, התשובה היא כן. למרות שבשרוולו של המומחה נמצאים מבחנים שבהם הוא יכול לקעקע עובדות שקריות"(הדגשה שלי ר.א,עמ' 26 שורות 26-27).

גם בעובדה שהמומחה השתמש בסעיף סל, לא מצאתי פגם. המומחה הבהיר כי לא התבסס על הסעיפים בתקנות המתייחסים לאגודל כי אינם משקפים את המצב במקרה הנ"ל: סעיף 43 לתקנות מתייחס לקטיעות של אצבע שלא קיימות במקרה זה. בסעיף 44 יש התייחסות לקישיון אשר כשלעצמו מהווה הגבלה בתנועות שאינה קיימת במקרה זה. המומחה הבהיר כי לא השתמש בסעיף זה, בו אין לתובעת הגבלה בתנועות האגודל (עמ' 10 לפרוטוקול חקירתו).המומחה הראשון הסביר כי במקרה דנן אין הגבלה בתנועות, אולם קיים כאב שגורם להפרעה באחיזה ובאיגרוף וכי מאחר שלא ניתן להתעלם מכך, בחר להשתמש בסעיף 35(/)ב' המתייחס להשפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועה. המדובר במומחה מקצועי ואובייקטיבי שמונה ע"י ביה"מ ובהתאם להלכה, כפי שתפורט בהמשך, משלא נסתרה חוות דעתו, לא מצאתי שלא לאמצה.