פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לוי) בת"א 57334-11-11 שניתנה ביום 3.9.2017, בגדרה התקבלה בקשת המשיבה למנות מומחה רפואי נוסף בתחום האורתופדי.

רקע

2. המבקשת נפגעה בשתי תאונות דרכים, הראשונה אירעה ביום 6.12.2007 והשנייה אירעה ביום 10.8.2009. התאונות התרחשו שעה שהמבקשת נהגה על אופנוע במסגרת עבודתה ועל כן הוכרו התאונות על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כתאונות עבודה. המבקשת הגישה תביעה לבית משפט השלום בהרצליה לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה משתי התאונות, מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). הבקשה שלפניי נוגעת אך לתאונה השנייה, המאוחרת בזמן (להלן: התאונה).

3. טרם הגשת התביעה לבית משפט השלום, קבעה ועדה רפואית לעררים של המל"ל (להלן: הוועדה) את נכותה הצמיתה של המבקשת כתוצאה מהתאונה בשיעור של 10%, בגין הגבלה קלה בתנועות מרפק ימין, ולאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות המל"ל) הועמדה הנכות בשיעור של 15%.

           בד בבד עם הגשת התביעה, עתרה המבקשת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל. בית משפט השלום דחה את הבקשה ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (רע"א 19492-06-12). בהמשך לכך, הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 4396/13 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ (22.12.2013)). בהחלטתו קיבל בית משפט זה (השופט צ' זילברטל) את הבקשה וקבע כי יש מקום להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל מאחר שבעת קביעת דרגת הנכות על ידי הוועדה, טרם התייצב מצבה הרפואי של המבקשת. משכך, קיימת אפשרות של ממש לשינוי מהותי במצבה הרפואי בעקבות ניתוחים נוספים שעברה לאחר החלטת הוועדה בעניינה.

4. בהתאם לכך, מינה בית משפט השלום את פרופ' א' גנאל כמומחה רפואי בתחום האורתופדי (להלן: פרופ' גנאל או המומחה). בחוות דעתו מיום 22.6.2014 העריך פרופ' גנאל כי נכותה הרפואית הצמיתה של המבקשת היא בשיעור של 25%, הנובעת מהגבלה בתנועות יישור מרפק ימין, לפי סעיף ביניים 41(7)(ב)(I)-(II) לתוספת לתקנות המל"ל. מעיון ב"נט המשפט" עולה כי בית משפט השלום מינה לבקשת המבקשת גם מומחה רפואי בתחום הנפשי, ד"ר ד' גרופר (להלן: ד"ר גרופר), אשר העריך בחוות דעתו מיום 29.6.2014 את נכותה הצמיתה בשיעור של 20% בגין תגובה הסתגלותית עם מרכיבים פוסט טראומתיים חלקיים.

           בהמשך, ונוכח חוות דעת המומחים שהוגשו בעניינה, הגישה המבקשת בקשה להעברת התביעה לבית המשפט המחוזי, ובהחלטה מיום 27.8.2014 נעתר בית משפט השלום לבקשה.

5. בבית המשפט המחוזי נחקרו שני המומחים על חוות דעתם. תחילה נחקר המומחה בתחום הנפשי, ד"ר גרופר. בתום עדותו, ומשהוצגו לו נתונים עובדתיים שונים מאלו שהמבקשת הציגה לו בעת הבדיקה, הוסכם כי המבקשת תעבור מבחנים נוירופסיכולוגיים אצל הפסיכולוג ד"ר ר' גאגין (להלן: הפסיכולוג), ולאחר מכן תיבדק פעם נוספת על ידי ד"ר גרופר. בדו"ח בדיקתו ציין הפסיכולוג כי "נוכח מכלול הממצאים המעיד על הטייה מכוונת ומגמתית של הממצאים – לא ניתן לאבחן את מצבה [של המבקשת] באורח מהימן ולא ניתן להעריך את מצוקתה הנפשית". הפסיכולוג התרשם כי מבחינה קלינית ישנו גרעין של מצוקה רגשית אשר נחוותה כאותנטית, אך הערכה מלאה בדבר מצב המבקשת אינה אפשרית בהינתן האדרת הסימפטומים על ידה (עמ' 5 לדו"ח המבחנים). בחוות דעתו המשלימה מיום 15.12.2016, אשר התבססה גם על האבחון הפסיכולוגי, העריך ד"ר גרופר את נכותה הצמיתה של המבקשת בשיעור של 10%, בשים לב לקושי לקבל תמונה אובייקטיבית בדבר מצבה, ותוך שהוא מייחס אך 7.5% מנכותה לתאונה.

6. פרופ' גנאל נחקר אף הוא על חוות דעתו. במהלך החקירה ציין המומחה כי הוא העריך את שיעור נכותה של המבקשת על-פי התרשמותו ולא על בסיס ממצאים אובייקטיביים. בהמשך לכך, עומת פרופ' גנאל עם חוות דעתו של הפסיכולוג, ובייחוד עם הערתו בעניין האדרת הסימפטומים על ידי המבקשת, ולא ראה לשנות ממסקנתו בחוות דעתו.