פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה

           לפניי בקשה להורות על קיומו של דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבע"מ 575/17 מיום 28.3.2017, שניתן מפי השופט מ' מזוז ובהסכמת השופטים נ' הנדל וע' פוגלמן. בפסק הדין ניתנה למבקשת רשות ערעור והערעור נדחה לגופו. הערעור שנדחה הוגש על החלטות בית המשפט המחוזי שבהן נקבע שבתה של המבקשת (להלן: הקטינה) תוכר כבת אימוץ, ושהוריה האומנים (להלן: הורי האומנה) יוכלו לאמצה.

רקע

1. בינואר 2013, עת הקטינה הייתה בת ארבעה חודשים, היא הועברה להורי האומנה בהיעדר קשר עם אביה ובשל מצבה הנפשי של המבקשת. ביום 13.8.2013 הגישו רשויות הרווחה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להכריז על הקטינה כבת אימוץ. ביום 17.7.2014 הוכרזה הקטינה כבת אימוץ כלפי האב, אשר לא נטל חלק בהליך. ביום 2.11.2015, לאחר הליך ממושך, הוכרזה הקטינה כבת אימוץ גם כלפי אמה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. כלפי שני ההורים נקבע כי האימוץ יהיה אימוץ סגור. בזמן ניהול ההליכים הללו התגרשו הורי האומנה, תוך שהם ממשיכים להביע את מחויבותם כלפי הקטינה ואת רצונם לאמץ אותה אם הדבר יתאפשר.

2. המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. לאחר הליכים נוספים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט לענייני משפחה, אישר בית המשפט המחוזי ביום 26.5.2016 כי הקטינה היא בת אימוץ, ושאימוץ זה יהיה אימוץ פתוח שיכלול שלושה מפגשים בשנה בין המבקשת והקטינה. בית המשפט הוסיף כי אין מניעה שהקטינה תאומץ על ידי הורי האומנה, על אף הגירושין, ושעל הדבר להיבחן בהתאם לנסיבות המיוחדות של המקרה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. ביום 10.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי ערעור על החלטה נוספת של בית המשפט לענייני משפחה, ואישר את קביעתו כי יש ליתן צווי אימוץ להורי האומנה. על פסיקותיו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

פסק הדין מושא הבקשה

3. בפסק דינו, קיבל בית משפט זה את בקשת רשות הערעור של המבקשת, אך דחה את הערעור לגופו. בית המשפט ציין כי "ניתן להיווכח בבירור כי גורמי הטיפול המקצועיים, כמו גם בתי המשפט קמא בחנו את עניינה של הקטינה באופן יסודי, מקיף, זהיר ורגיש, תוך שעמדו על מכלול השיקולים הנדרשים" (פס' 21). בפסק הדין נקבע שלא נפל פגם במספר המפגשים שנקבעו למבקשת עם הקטינה במהלך האימוץ. באשר לעובדה שהורי האומנה הינם גרושים, קבע בית המשפט כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לאפשר להורי האומנה לאמץ את הקטינה. זאת, נוכח הנסיבות הספציפיות המורכבות של המקרה, לגביהן הוכר ש"הורי האומנה הם ההורים היחידים אותם מכירה הקטינה, וכי היא מאושרת עם הורי האומנה ועם בתם הביולוגית, ואינה יודעת משפחה אחרת" (פס' 24-23).

           על פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפניי.

הבקשה לדיון נוסף

4. המבקשת העלתה מספר טעמים אשר לטענתה מצדיקים דיון נוסף בתיק זה. מבין טעמים אלו, נטען שבפסק הדין נקבעה הלכה, שכן זו הפעם הראשונה שבה אישר בית משפט זה אימוץ קטינה על ידי שני הורים גרושים. המבקשת הוסיפה שבית המשפט התעלם מעמדתו של האפוטרופוס לדין ומזכויותיה של המבקשת מתוקף היותה הורה עם מוגבלות. בנוסף, נטען שההליך התמשך מעבר לקבוע בחוק. בנוגע לקביעה לפיה האימוץ יהיה פתוח, טענה המבקשת כי יש לשנות את ההלכה בעניין, לפיה ברירת המחדל היא אימוץ סגור.