פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה ואח'

  בעניין: עתירה למתן צו על תנאי

 השופטת י' וילנר:

1. העתירה שלפנינו מופנית כנגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 3.2.2018, בגדרו נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בחיפה.

רקע

2. העותרת והמשיב 3 (להלן: המשיב) נישאו זה לזו בשנת 2004, וביום 31.3.2015 הגיש המשיב תביעת גירושין נגד העותרת לבית הדין האזורי בחיפה, בה כרך, בין היתר, את סוגיית איזון המשאבים בין בני הזוג. המשיב ביקש בתביעתו כי בית הדין יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: החוק), ויורה על חלוקה לא שוויונית של הנכסים בטענה לפיה במהלך הנישואין הוא הפקיד חלק מכספי ירושה שקיבל לחשבון המשותף של בני הזוג. בפרט נטען כי המשיב העביר 150,000 ש"ח מתוך כספי הירושה לטובת פירעון המשכנתא הרובצת על דירת בני הזוג.

3. בית הדין האזורי קבע כי אף אם הכספים שהועברו לטובת פירעון המשכנתא הוטמעו מבחינה פורמאלית ברכושם המשותף של בני הזוג, הרי שבשים לב לתמונה הכוללת ומשיקולי הגינות, יש מקום בנסיבות המקרה הנדון לסטות מהאיזון השוויוני של נכסי בני הזוג. בהקשר זה צוין כי הסכום של 150,000 ש"ח מהווה חלק קטן מהסכום הכולל של כספי הירושה של המשיב שהוטמעו על-ידו ברכוש המשותף של בני הזוג. משכך נקבע כי יש מקום לסטות מחלוקה שוויונית של הנכסים, וכי על העותרת לשלם למשיב סך של 45,000 ש"ח.

4. העותרת הגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול, והמשיב הגיש ערעור שכנגד. בפסק דינו (להלן: פסק הדין) קבע בית הדין הרבני הגדול כי יש לדחות את ערעורה של העותרת ולקבל את ערעורו של המשיב נוכח הנסיבות בהן המשיב הטמיע את כל כספי הירושה שלו ברכוש המשותף של בני הזוג ולא צפויים לו מקורות כלכליים עתידיים משמעותיים. לפיכך נקבע, בדעת רוב, כי יש להגדיל את חלקו של המשיב באיזון המשאבים משיקולי צדק והגינות ולהורות לעותרת להעביר סך של 75,000 ש"ח לזכותו (דעת המיעוט סברה כי יש לדחות את שני הערעורים).

           העתירה דנן נסבה על פסק דינו זה של בית הדין הגדול.

העתירה דנן