פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

השופטת ע' ברון:

1. במוקד העתירה ניצבים פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 3.8.2015 (ק"ג 43636-05-11) ופסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה מיום 10.8.2017 (ע"ע 19306-10-15) (להלן:בית הדין האזורי ו-בית הדין הארצי, בהתאמה), שבמסגרתם נקבע כי לא קמה לעותרת זכאות לקבלת קצבת שאירים מאת המשיבה 2.

רקע עובדתי ותיאור תמציתי של ההליכים הקודמים

2.  העותרת, פלונית, נישאה לפלוני ז"ל (להלן: המנוח) בשנת 1970 ונולדו להם שלושה ילדים. בשנת 2000 נפרדו בני הזוג ובשנת 2002, בחלוף 32 שנות נישואין, התגרשו. לאחר הגירושין, העותרת המשיכה להתגורר בדירה בה חיו השניים, שעברה לבעלותה, והמנוח שכר לעצמו דירה אחרת. לגרסת העותרת, על אף הגירושין "המשיכו העותרת והמנוח לחיות יחדיו כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין, כאילו לא התגרשו מעולם".

           בחודש נובמבר 2004 החל המנוח לקבל קצבת זקנה (פנסיה) מהמשיבה 2, מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: מבטחים). קצבת הפנסיה הועברה ישירות לחשבון הבנק של המנוח, וזאת עד למועד שבו נפטר, ביום 7.2.2011. ויודגש כי במועד זה העותרת הייתה בת 59, וטרם הגיעה לגיל פרישה.

3.  מיד לאחד פטירת המנוח, פנתה העותרת למבטחים בדרישה לקבל קצבת שאירים; ואולם זו דחתה את בקשתה מאחר שלא עמדה בתנאי הזכאות שנקבעו בתקנון האחיד של קרן הפנסיה (להלן: התקנון האחיד). לנוכח חשיבות הוראה זו לעתירה, יובא להלן החלק הרלוונטי של ההגדרה "אלמנת פנסיונר" שבפרק א' לתקנון האחיד:

"בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה:

(1) הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר;

(2) הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר, ובלבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה." (ההדגשות שלי-ע'ב')

           כדי שהתיאור לא יימצא חסר, יצוין כי "בת זוג" מוגדרת בתקנון האחיד מי שהיא אשתו של מבוטח או פנסיונר; או מי שהוכרה כידועה בציבור של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית שמוסמכת לכך.