פלונית נ' אלמוני

פתח דבר

1. הצדדים נישאו בשנת XXXX והתגרשו בשנת YYYY ולהם שלושה ילדים.

2. במהלך חיי הנישואין של הצדדים הורשע הנתבע, שהיה שוטר במשטרת ישראל, באונס ובהטרדות מיניות. בגין עבירות אלה נידון הנתבע לעונש מאסר של שמונה שנים.

3. בעוד הנתבע מרצה את עונש המאסר שהושת עליו, התגרשו הצדדים. במסגרת הסכם הגירושין, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני, הועברה דירת המגורים של הצדדים לתובעת, זאת כנגד ויתורה של התובעת על מזונות ילדים, מזונות אישה, כתובתה ותוספת כתובתה.

4. במסגרת תביעה אזרחית שהגישה נפגעת העבירה כנגד הנתבע, נפסק, כחמש שנים לאחר גירושי הצדדים, סכום פיצוי של 335,686.64 ₪. עוד קודם לכן, בשנת 2014, הוטל, במסגרת ההליך האזרחי עיקול על דירת הצדדים כדי להבטיח את ביצוע פסק הדין.

   לטענת התובעת, בעת שחתמה על הסכם הגירושין, לא ידעה על קיומו של העיקול וזה נודע לה רק כעבור מספר שנים כאשר ניסתה להעביר על שמה את הדירה בהתאם להסכם הגירושין.

5. לאחר שניתן פסק הדין בהליך האזרחי ומשהנתבע לא שילם את חובו לנפגעת העבירה, פנתה האחרונה להוצאה לפועל ולהליך כינוס נכסים לצורך מכירת הדירה. דבר הכינוס הודע לתובעת על ידי הנתבע בשנת ZZZZ.

6. על מנת להימנע ממכירת הדירה במסגרת הכינוס ונוכח העובדה כי התובע לא שילם את החוב, הגיעה התובעת, באופן עצמאי, להסדר עם נפגעת העבירה, במסגרתו שילמה לה סכום של 250,000 ₪ כנגד הסרת העיקול. במסגרת ההסכם בין התובעת לבין נפגעת העבירה, המחתה לה נפגעת העבירה את זכותה כלפי הנתבע.

7. התובעת מבקשת כי בית המשפט יחייב את הנתבע להשיב לה סכום זה.

   לחילופין מבקשת התובעת כי הנתבע ישלם לה, רטרואקטיבית, מזונות ילידיהם של הצדדים, עליהם ויתרה במסגרת הסכם הגירושין.

   בנוסף מבקשת היא כי הנתבע ישלם לה סכום של 45,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך הדין שערך את הסכם הפשרה בינה ובין נפגעת העבירה.