פלונית ואח' נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום

"... דעתנו היא אפוא זו, שעקרון 'הרצחת וגם ירשת'? – במובנו הרחב – הינו עיקרון החי לעצמו במשפט ישראל, וקומת חוק לו. אכן, עיקרון זה – בצדם של עקרונות אחרים כמותו – הינו מקור בין מקורות למשפט הארץ, בצדו של החוק החרות ושאר מקורות המשפט.

... אין ספק כי ענייננו מציג לפנינו מקרה יחיד ומיוחד של שתי מלכויות הנוגעות זו בזו ונכנסות זו בתוך זו: מלכות המשפט מזה ומלכות המוסר מזה. ניתן לומר, כי מלך של משפט כמו פסק את פסוקו, לכאורה, ואילו אנו אמרנו והכרענו כי מלכות המוסר תשלים את מלכות המשפט. ההכרעה היא הכרעה יחידה ומיוחדת, ממש 'הכרעה מלכותית'. ואם הכרעה מלכותית היא – ואכן כזו היא – הבו נקצה לה מקום בחדר בו מתקבצות הכרעות מלכותיות"

(השופט מישאל חשין ז"ל בע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133 (1996))

1.המקרה שלפנינו יחיד ומיוחד הוא. חייל צעיר שם קץ לחייו בבסיס צה"ל. הוריו-מולידיו מבקשים להכיר בהם לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: חוק משפחות חיילים). למשרדו של קצין התגמולים פונים אחים ואחיות של החייל המנוח ומבקשים שלא להכיר בזכאותם של הוריהם, זאת מן הטעם שאלה-האחרונים התעללו במנוח, השפילו אותו וניתקו ממנו קשר, ובכך גם הביאוהו לשים קץ לחייו. האחים והאחיות במו פיהם אומרים כי הכרה בהוריהם היא בבחינת "הרצחת וגם ירשת". קצין התגמולים שומע ובודק, ומחליט לדחות את תביעתם של ההורים (החלטה מיום 18.8.2014).

2.ההורים הם המערערים בהליך דנן. האם בדין דחה קצין התגמולים את תביעתם? זו השאלה הקשה שהונחה לפנינו. יצאנו אל הדרך והגענו אל סופה תוך מודעות והבנה לכובד האחריות המוטלת עלינו ולעובדה כי התיק הנדון הוא מסוג התיקים המתדפקים, בלשונו של השופט חשין, אל ה"חדר שבו מתקבצות הכרעות מלכותיות".

הערה מקדימה

3.טענה מרכזית בפי המערערים, והיא כי לקצין התגמולים כלל אין סמכות מן-החוק לשלול את זכאותם לפי חוק משפחות חיילים. לא לקצין התגמולים וממילא גם לא לוועדת הערעורים. ואם ממילא אין סמכות, כך תוהים המערערים, מה לנו כי נצלול אל העובדות ונוסיף קושי אל קושי? בקו טיעון זה מחזיקים המערערים מתחילתו של ההליך – הליך אשר לשיטתם כלל לא היה צריך להתנהל – ולכן גם ביקשו בזמנו להקדים ולדון בסוגיית הסמכות. אנו כשלעצמנו לא מצאנו לנכון לפצל את ההליך והורינו על הגשת ראיות. ראיות אכן הוגשו ובכללן תצהירים מכאן ומכאן – שני צדדים למשפחה אחת. בישיבת הוכחות טעונה שהתקיימה בתאריך 10.7.2018 העידו המערערים ושלושה מילדיהם.

4.כאמור, גם היום סבורים המערערים כי הבירור העובדתי היה ונותר – מיותר, שכן מלכתחילה לא מוקנית לקצין התגמולים סמכות סטטוטורית לשלול זכאות מהורים של חייל שנספה על בסיס נימוקים הקשורים ב"טיב ההורות". כפי שיתברר בהמשך, עמדתנו שונה. לשיטתנו, בנסיבות חריגות וקיצוניות ביותר עשויה לקום סמכות לשלול מהורים הטבה כספית, אם זו צמחה ממעשה-עוולה הקשור במותו של החייל. מטעם זה לא יכולנו לפטור את עצמנו מן הבירור העובדתי, קשה ומכביד ככל שהיה (ואכן היה), ולא נוכל כעת להסיר מעלינו את הצורך לקבוע ממצאים באשר לנסיבות חייו ומותו של המנוח.

5.נפתח אפוא את הילוכנו בבירור ההיבטים העובדתיים הנוגעים לדרך שבה גדל המנוח, תחילה בבית הוריו ואחר-כך במסגרות אחרות. נבחן אם אמנם, כפי שטוענים אחיו של המנוח, הוריו פגעו בו פיזית ונפשית ובהמשך זנחו אותו. לאחר מכן נדון בשאלת הקשר הסיבתי בין התנהגותם של ההורים כלפי המנוח לבין מעשה ההתאבדות. לבסוף נבחן את הנפקות המשפטית של הממצאים בפן העובדתי ובפן הסיבתי, תוך התמקדות בעיקרון השולל מן המעוול את פרי עוולתו.