פלונית ואח' נ' עו"ד דמבינסקי (מנהלת עיזבון זמנית) ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופטת א.ז'יטניצקי רקובר, בת"ע 40976-01-24), מיום 9.5.24, במסגרתה נעתר ביהמ"ש קמא לבקשת המשיבה 1 , מנהלת עיזבון זמנית, לחתימה על פסיקתא.

העובדות הצריכות לעניין פורטו בסעיפים 2-3 להחלטת ביהמ"ש מיום 25.3.24 במסגרתה מונתה מנהלת העיזבון הזמנית ולא מצאתי מקום לחזור עליהן. אציין מתוכן רק את העובדות הבאות: בשנת 2012 הלך המנוח (שלניהול עיזבונו מונתה המשיבה 1) לבית עולמו כשהוא מותיר אחריו 11 ילדים, נכדים ונינים (עליהם נמנים המבקשים והמשיבים למעט המשיבה 1). המנוח הותיר אחריו צוואה, לה הוגשה התנגדות (או התנגדויות) ולאור מורכבות המחלוקות הרבות בין היורשים הפוטנציאליים בירורן צפוי להימשך עוד זמן רב. עיזבון המנוח כולל, בין היתר, 110 מתוך 120 מניות בחברה X (להלן: החברה) המנהלת פרויקט לבניית מאות דירות מגורים. הפרויקט מצוי בעיצומו וכבר נמכרו עשרות דירות. 10 המניות הנוספות בחברה רשומות ע"ש בת המנוח, היא המבקשת 2. המבקשת 1, בת נוספת של המנוח, מונתה בשנת 2001 כדירקטורית בחברה בנוסף למנוח, אשר התפטר מתפקידו כשנה קודם פטירתו ומאז נותרה דירקטורית יחידה בחברה. המבקשת 1 מנהלת את החברה עוד מתקופת חיי המנוח והיא אף ערבה באופן אישי להתחייבויות החברה, בסכומי עתק, כלפי הבנק המלווה את הפרויקט.

בפסיקתה שנחתמה הורה ביהמ"ש קמא כי המבקשת 1 והמבקשת 2 "בתפקידיהן בחברת X (להלן: "החברה") מנועות מלבצע כל פעולה בחברה ו/או במניותיה ו/או בנכסיה, ללא קבלת אישור מראש ובכתב מטעם מנהלת העיזבון הזמנית, לרבות מכירת ו/או העברת ו/או שעבוד נכסים בבעלות החברה וכיוצ"ב פעולות שיש בהן כדי לשנות את זכויות האחזקה או הניהול של החברה ונכסיה, למעט פעולות תשלום שוטפות של התחייבויות קיימות של החברה במהלך עסקים רגיל שסכומן אינו עולה על 10,000 ₪. "

הפסיקתא נחתמה על-ידי ביהמ"ש קמא בעקבות בקשה למתן פסיקתא שהגישה מנהלת העיזבון הזמנית לביהמ"ש קמא ביום 9.5.24. בבקשה נטען כי הפסיקתא מוגשת בעקבות הדיון שהתקיים ביום 2.5.24, שהפרוטוקול בו נערך בהקלטה שטרם תומללה. נטען בבקשה כי במסגרת הדיון הבהיר ביהמ"ש קמא כי המבקשות 1-2 המנהלות את החברה אינן רשאיות לבצע כל פעולה בחברה שאינה פעולת תשלום שוטפת, לרבות מכירת ו/או העברת נכסים, הטלת שיעבודים, שינוי תקנון וכיוצ"ב. מנהלת העיזבון ציינה בבקשתה כי יתר המשיבים פנו אליה בטענה לפיה המבקשת 1 "ממשיכה לפעול בנכסי החברה בניגוד להוראות כב' ביהמ"ש, תוך ניצול העובדה שלא קיימת החלטה בכתב בנושא זה, בהיעדר פרוטוקול מודפס".

ביהמ"ש קמא חתם על הפסיקתא כפי שהתבקש מבלי שהתבקשה או הוגשה עמדת יתר הצדדים.

על החלטה זו מלינים המבקשים בבקשת רשות הערעור שלפניי. לבקשת רשות הערעור התבקשו תשובות המשיבים. האחרונה בהן הוגשה ביום 30.7.24.

דיון והכרעה

מכוח סמכותי לפי הוראת סעיף 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שהובאו לפניי בכתב בבקשת רשות הערעור ובתשובות על נספחיהן החלטתי לקבל את הערעור, לבטל את החלטת ביהמ"ש קמא ולתת הוראות אחרות במקומה שיפורטו להלן.

כדי לדלות את ההנמקה שעמדה ביסוד החלטת ביהמ"ש קמא כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקתא שנחתמה, יש לבחון את פרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 2.5.24. כאמור, בבקשה לחתימה על הפסיקתא נטען שהיא מוגשת בעקבות החלטת ביהמ"ש קמא שניתנה במסגרת אותו דיון וזו אף עמדת המשיבים בתשובותיהם לבקשת רשות הערעור (הפסיקתא מבטאת ומגדירה את הסמכויות שהקנה ביהמ"ש קמא למנהלת העיזבון במסגרת אותו דיון). לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון (לאחר שזה תומלל וצורף ע"י המבקשים סמוך לאחר הגשת הבר"ע) מצאתי כי ההחלטה אינה יכולה לעמוד מהטעמים שאפרט להלן, גם מבלי להידרש למלוא טענות המבקשים בהקשר זה וממילא גם לוהתייחסות המשיבים לכל אותן טענות. מכיוון שאני סבור שדי בטעמים שאפרט להלן גם לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המבקשים שהוגשה היום (1.8.24) כי אתיר להם להגיש תגובה לתשובת מנהלת העיזבון הזמנית לבר"ע.