פלוני נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

התובע, יליד x.x.1949, נפגע ביום 10.6.2016 בעת שניסה לצאת מרכבו בחניית ביתו. במהלך ניסיון היציאה, מעד התובע ונגרם לו שבר בקרסול שמאל.

התובע עבר ניתוח לאיחוי השבר, אך במקום הפציעה החל להתפתח זיהום נרקוטי שהוביל בסופו של דבר לכריתת רגל שמאל מתחת לברך ביום 18.8.2016.

כעבור תקופה קצרה, החל להתפתח זיהום גם ברגל ימין. בעקבות כך, פונה התובע ביום 17.11.2016 פעם נוספת לבית החולים שם נעשה ניסיון לטפל בזיהום אך ללא הועיל. בלית ברירה, נכרתה אף רגלו הימנית של התובע.

התובע נותר קטוע שתי רגליו מתחת לברך ומרותק לכיסא גלגלים.

המחלוקת בין הצדדים היא גם בשאלת האחריות וגם בשאלת הנזק.

לטענת הנתבעת, האירוע במסגרתו נפגע התובע אינו עונה על הגדרת "תאונת דרכים" בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 [להלן: "חוק הפלת"ד"].

הנתבעת אף חולקת על הקשר הסיבתי בין קטיעת רגל ימין לבין התאונה וחולקת על הנזק הנטען על ידי התובע כתוצאה מהתאונה, בין היתר עקב מחלות הרקע מהן סבל שלטענתה קיצרו את תוחלת חייו באופן משמעותי.

נסיבות התאונה וחוק הפלת"ד

בכתב התביעה תיאר התובע את התרחשות התאונה באופן תמציתי ולטענתו: "ביום 10.6.2016, במהלך נסיונו לצאת מהרכב דנן, מעד התובע, נפל בעוצמה ארצה ונחבל קשות בשתי גפיו התחתונות ובעיקר ברגלו השמאלית..." [סעיף 3 לכתב התביעה].

בתצהיר הנסיבות מיום 14.1.2018 ובתצהיר עדותו הראשית מיום 28.1.2020, לא ניתן פירוט נוסף של נסיבות התאונה והתובע חזר על הנסיבות המפורטות בכתב התביעה.