פלוני נ' רשות שדות התעופה ואח'

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה מיום 9.7.13 (להלן: "התאונה").

רקע וטענות הצדדים

1. התובע, יליד שנת 1981, עבד במועדים הרלוונטיים, כסבל במחלקת מיון ברשות שדות התעופה (להלן: "הנתבעת 1"). עבודתו כללה בין היתר פריקת כבודה מהמסוע והעמסתה על עגלות וקונטיינרים וכן פריקת כבודה מעגלות וקונטיינרים והעמסתה על המסועים.

2. לטענת התובע , ביום 9.7.2013 במהלך עבודתו בתעלת המיון, נדרש לפרוק מזוודות מקונטיינר ולהעבירן למסוע המטענים. לטענת התובע הוא נפגע במהלך עבודתו, שעה שהרים, מזוודה במשקל כבד וחריג של למעלה מ 25 ק"ג, אשר לא סומנה בסרט סימון מיוחד המצביע על משקל חריג וכבד והמזהיר את העובדים כי עסקינן בכבודה חריגה אשר להרמתה יש להתכונן בהתאם. במהלך ההרמה וההנפה של המזוודה, הרגיש התובע כאב עז בגבו ולא יכול היה להמשיך בעבודתו.

3. התובע פונה באופן מיידי לקבלת טיפול רפואי במקום עבודתו ולאחר מכן פונה לבית החולים אסף הרופא. התובע שהה באי כושר מלא עד ליום 20.8.13 ובתום תקופת אי הכושר שב לעבודתו אך התקשה בביצועה. ביום 4.9.14 פוטר מעבודתו. לטענת התובע לאחר שקיבל דמי אבטלה ולא הצליח להשתלב במעגל העבודה, נאלץ לעבור הסבה מקצועית ל"מנופאי" ובעקבות כך משתכר שכר נמוך באופן משמעותי מהשתכרותו בנתבעת 1.

4. התובע טוען כי נזקיו נגרמו מאחר שהנתבעת 1 הפרה את חובתה להעביר לו הדרכה נאותה בדבר הסיכונים להם הוא חשוף במקום עבודתו וההגנה מפניהם, לא סימנה בסרט "סימון מיוחד" את המזוודות ו/או הכבודה החריגה במשקלה, לא סיפקה בידיו ציוד הרמה ו/או ציוד מגן מתאים וכויו"ב. בכך, התרשלה הנתבעת לטענתו והפרה את הוראות תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (נוסח חדש), הוראות תקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן אישי) התשנ"ז-1997, הוראות חוק ארגון הפיקוח על העבודה תשי"ד-1954, ובייחוד את סעיף 8 ד', לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (ממונים על בטיחות) תשנ"ו-1996 וסעיפים 4 ו- 10 וכן את הוראות תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (תכנית בטיחות) תשמ"ד- 1984.

5. הנתבעות טוענות כי לא עלה בידי התובע להוכיח שהנתבעת 1 התרשלה. נטען כי התובע לא הציג גרסה עובדתית ברורה ועקבית באשר לנסיבות התאונה, לרבות נתונים אודות סוגה, גודלה ומשקלה של המזוודה שהרים לטענתו, בעת הפגיעה בגבו. התובע לא זימן עדים מטעמו לתמיכה בגרסתו ואין בידיו כל ראייה מסייעת להוכחת נסיבות התאונה. הנתבעת מוסיפה ומדגישה כי התובע, ככל עובד אחר במחלקת מיון כבודה, קיבל הדרכות בטיחות מתאימות. במסגרת זו, כך נטען, עבר התובע עם קליטתו לעבודה קורס קליטה שכולל בין היתר הרצאה בדבר נהלי עבודה והרצאה ממוקדת על ידי ממונה בטיחות וגהות בעבודה, כן הודרך התובע אחת לשנה באשר לאופן ביצוע העבודה לרבות הרמה נכונה. התובע, כך הודגש, אישר בחתימתו את קבלת ההדרכה וזאת מספר חודשים בלבד לפני התאונה. כן, טוענות הנתבעות כי הפעולה שביצע התובע במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1 – הרמת כבוּדה – היא פעולת סבּלות שגרתית ומקובלת במחלקת מיון כבוּדה, שעובדיה מבצעים באופן שוטף וקבוע במהלך משמרתם. בנסיבות אלה, כך נטען, לא יכלה הנתבעת 1 לצפות את קרות האירוע ולא ניתן היה לעשות דבר על מנת למונעו.

6. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") והחל מיום 21.8.2013 נקבעה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 19%.

    

   גדר המחלוקת