פלוני נ' פלונית

השופט נ' סולברג:                                           

1. במוקד הדיון: המנגנון לחישוב פיצויים בגין ביטול רשות במקרקעין.

           בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה י' ענבר, והשופטים י' שבח וש' שוחט) מיום 26.1.2016 בעמ"ש 33064-10-14, בגדרו התקבל חלקית ערעור על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה מיום 14.8.2014.

רקע

2. המבקש והמשיבה נישאו זל"ז בשנת 1984. בשלהי שנות ה-80 עברו הוריו של המבקש להתגורר בתל אביב, והציעו למבקש ולמשיבה לבנות דירה בחלל העמודים בקומת הקרקע של ביתם, ולהתגורר בה. המבקש והמשיבה עשו זאת, ובשנת 1995 עברו להתגורר בדירה שנבנתה (להלן: הדירה). בשנת 2003 נפטר אבי המבקש, ואִמוֹ ירשה את כל נכסיו, בכללם חלקו בדירה. בחודש פברואר 2012 הגיש המבקש תביעת גירושין נגד המשיבה, ולאחר מכן הגישה אמו תביעה לסילוק ידה של המשיבה מהדירה ותביעה לתשלום דמי שימוש. התביעות שהגישה האם נדונו בצוותא בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (תמ"ש 6151-02-12; תמ"ש 42605-05-12).

3. בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, אשר ניתן ביום 14.8.2014, נדחו שתי התביעות שהגישה אם המבקש, ונקבע כי המשיבה היא בת-רשות להתגורר בדירה, וכי רשותה היא בלתי הדירה. כמו כן, נקבע כי המשיבה איננה מחויבת בתשלום דמי שימוש. בנוסף, חויבה אמו של המבקש בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 50,000 ₪. האם ערערה על פסק הדין, אך לאחר הגשת הערעור הלכה לעולמה, והמבקש בא בנעליה.

4. בית המשפט המחוזי נעתר לערעור באופן חלקי בפסק דינה של השופטת י' שבח שניתן בהסכמת שאר חברי המותב, וקבע כי הרשות שניתנה למשיבה להתגורר בדירה היתה הדירה, ובוטלה עת החלו בני הזוג בהליכי גירושין. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי משיקולי צדק, ובשים לב לנסיבות העניין – פינוי המשיבה מהדירה יותנה בתשלום פיצוי. נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי בחישוב הפיצוי היתה כי עליו לאפשר למשיבה מימון של מקום מגורים חלופי עד אחרית ימיה. תוך שהוא מתבסס על חוות דעת שמאית באשר לערך הבניין כולו (דירת הוריו של המבקש, והדירה נשוא בקשה זו), ועל טענת אמו של המבקש בבית המשפט לענייני משפחה באשר לדמי השכירות הראויים לדירה (אשר לא הובאו לה סימוכין), קבע בית המשפט המחוזי כי סכום הפיצויים שישולם למשיבה יעמוד על סך של 1,100,000 ₪. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי כל עוד לא קיבלה המשיבה את הפיצוי, היא אינה חייבת בתשלום דמי שימוש בגין מגוריה בדירה. כמו כן, הותיר בית המשפט המחוזי את חיוב ההוצאות שקבע בית המשפט לענייני משפחה, על כנו; וקבע כי בערעור שלפניו, יִשא כל צד בהוצאותיו.

עיקרי טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור

5. המבקש טוען כי עניינו מעלה מספר שאלות משפטיות בעלות חשיבות ציבורית, המצדיקות מתן רשות לערער ומצדיקות את קבלת הערעור – לגופו. לטענתו, יש להכריע האם בעת ביטול רשות למגורים, שנעשה כדין, זכאי בר-הרשות לפיצויים; וכמו כן, יש לקבוע מהם הקריטריונים שעל-פיהם יקבע שיעור הפיצויים. המבקש מוסיף וטוען להשלכות הרוחב של הפיצוי שפסק בית המשפט המחוזי – כאשר כל מעניק רשות למגורים יהיה חשוף לתביעת פיצויים בשיעור של מימון מגורים לבר- הרשות עד אחרית ימיו; ולמעשה תתאיין האפשרות לביטול רשות במקרקעין.

6. נוסף על כך, ולגופו של עניין, מעלה המבקש עוד כהנה וכהנה טענות פרטניות נגד פסיקת בית המשפט המחוזי על אודות זכאות המשיבה לפיצויים; על הימנעותו של בית המשפט המחוזי מלהתערב בסכום ההוצאות שנפסק בבית המשפט לענייני משפחה; ונגד הקביעה כי המשיבה איננה חייבת בתשלום דמי שימוש. כמו כן, טען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע את שיעור הפיצויים מבלעדי חוות דעת מקצועיות רלבנטיות, וללא מנגנון ברור לחישוב.

7. המשיבה טוענת מנגד כי יש לדחות את הבקשה שכן היא איננה מעוררת שאלות אשר ראוי לדון בהן ב'גלגול שלישי'. לטענתה, שאלת תשלום הפיצויים בגין ביטול רשות במקרקעין, הוכרעה בפסיקה זה מכבר; ואף המבקש הכיר בכך בטענותיו לפני בית המשפט המחוזי. המשיבה מוסיפה ומבקשת לדחות את טענותיו השונות של המבקש בנוגע לשיעור הפיצויים, לדמי השימוש, ולהוצאות שנפסקו בבית המשפט לענייני משפחה; המשיבה טוענת כי בנסיבות העניין אין עילה להתערב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, המבוסס על ממצאים עובדתיים, ואשר איננו מעלה שאלות רוחב כלשהן, כנדרש לשם קבלת בקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי'.