פלוני נ' פלונית

זו תביעה לפסק דין הצהרתי הקובע שמר פלוני (להלן: "התובע"), הוא הבעלים של הדירה המצויה ברחוב A , הידועה כתת חלקה * חלקה *** בגוש ***** (להלן: "הדירה").

רקע ותמצית טענות הצדדים

1.התובע נולד בשנת 1938 בB ועלה לארץ בשנת 1953. היום הוא בן 78. הוא גרוש ואב לארבעה ילדים שאינם בקשר עמו. בהליך הגירושין שהסתיים בשנת 2003 יוצג התובע על ידי עו"ד צהלה הלוי (להלן: עו"ד הלוי).

2.על פי כתב התביעה, התובע רכש את חלקה של גרושתו בבית מגורים ברחוב הC, שהיה בבעלותם המשותפת (להלן: "הבית"), כאשר את המימון לרכישה השיג, בין השאר, מאחיו. לאחר שהתובע התקשה להשיב לאחיו את הכספים שלווה מהם, נאלץ בשנת 2006 למכור את ביתו. את יתרת הכספים שנשארו ממכירת הבית הפקיד בסניף בנק לאומי בH . לאחר מכירת ביתו עבר התובע להתגורר בדירה שכורה, בקומה השלישית  בH , שהייתה שייכת לחבר ילדות של התובע.

3.ביום 8.1.07 עבר התובע אירוע מוחי, שבעקבותיו נזקק לעזרה. לצורך כך נשכרו שירותיה של מכרתו משכבר השנים, הגב' פלונית (להלן: "הנתבעת"), ששימשה כמטפלת הסיעודית של התובע החל מפברואר 2007, דרך חברת הסיעוד "מ' ". עוד קודם לאותו אירוע מוחי, טיפלה הנתבעת בתובע במשך כארבעה חודשים, בעת עבודתה בחברת הסיעוד "מ' ", לאחר שבאפריל 2005 פרק התובע את כתפו.

4.ביום 27.5.15 הוגשה תביעה זו, שעניינה השבת רכוש שלפי הנטען נגזל מהתובע על ידי הנתבעת עת שימשה כמטפלת הסיעודית של התובע, לרבות כספיו, רכבו והדירה שהנתבעת רכשה לכאורה עבור התובע והעבירה על שמה. בהחלטה מיום 13.7.15 (כב' השופטת ע' אטיאס) נמחקו הסעד למ' חשבונות והסעד הכספי מכתב התביעה, בשל העדר סמכות עניינית של בית משפט זה. נותר הדיון בטענת התובע, שהוא הבעלים של הדירה.

5.בכתב התביעה נטען, שהנתבעת ניצלה את מצוקתו, בדידותו ומצבו הרפואי של התובע. כך נטען, כי ביום 19.3.07 גרמה הנתבעת לתובע לרכוש רכב בשווי 50,000 ש"ח ולהעבירו כחודשיים לאחר מכן על שמה, ללא כל תמורה; ביום 31.5.07 גרמה הנתבעת לתובע להעביר לה מחשבון הבנק הפרטי שלו סך של 300,000 ₪ (מתוכם 70,000 דולר במט"ח), אותם התחייבה הנתבעת, כנטען, לשמור עבור התובע בידיה הנאמנות ולהוציאם על פי הוראותיו.

6.עיקר התביעה שבפני מבוסס על הטענה, שהנתבעת השיגה את הסכמת התובע לרכוש עבורו את הזכויות בדירה באמצעות חלק מכספי הנאמנות שהיו בידיה, אלא שבדיעבד התחוור לו שהנתבעת רשמה את הדירה על שמה, בהתאם להסכם למכירת הדירה שנחתם ביום 30.3.08 בין י.ש , כמוכר (להלן: מר ש' ), לבין הנתבעת, כקונה (נ/1), כאשר את הנתבעת ייצגה עו"ד הלוי.

7.לטענת התובע, הנתבעת טענה בפניו, שבמעמד החתימה על הדירה, נדרשה לשלם סך נוסף של 16,000 ₪, אותם לוותה מבתה, ולכן הציעה לתובע שישיב לבתה סכום זה בהוראת קבע. התובע הסכים והעביר לנתבעת בהוראת קבע 32 תשלומים שווים בגובה 500 ₪ כל אחד. התובע עבר להתגורר בדירה ורק כעבור שנתיים, בעקבות פנייה של העירייה, נודע לו שהדירה אינה רשומה על שמו. כשניסה לעמוד על זכויותיו, כך לפי טענתו, נענה בסירוב מלווה באיומים, וביניהם איום לסלקו מן הדירה ולהותירו ללא קורת גג.