פלוני נ' עו"ד מיכאל גבור ואח'

השופט נ' סולברג:

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ש' סרחאן) בפש"ר 50511-12-17 מיום 27.3.2018, בגדרה נדחתה על הסף בקשת המבקש לקצוב את מזונות ילדיו.

2. המבקש הוא גרוש ואב לילדים. במסגרת הליך הגירושין התחייב המבקש לשלם דמי מזונות עבור ילדיו. ביום 15.2.2018 ניתן צו כינוס לנכסיו, במסגרת הליך פשיטת רגל. לפיכך הגיש המבקש בקשה לקציבת מזונות ילדיו, לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. בבקשה הדגיש המבקש כי זו מוגשת על-ידו ולא על-ידי הזכאים למזונות, כפי שנדרש, "וזאת מפאת דחיפות הבקשה והעובדה כי המבקש אינו רוצה להותיר את ילדיו בפני שוקת שבורה".

3. בהחלטה קצרה דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה על הסף, וקבע כך: "הבקשה נמחקת על הסף. לחייב לא קנויה זכות בדין להגיש בקשה מעין דא. רק הזכאי למזונות רשאי להגיש בקשה לקציבת מזונות (סעיף 128 לפקודה)".

           מכאן בקשת הרשות לערער שלפנַי.

4. בבקשה נטען כי למרות שסעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל אכן קובע שקציבת מזונות אפשרית "לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מחייב על פי פסק דין מזונות", הרי שהתכלית של סעיף זה היא לאזן בין האינטרס של הזכאי למזונות לבין האינטרס של החייב ושל יתר הנושים. לפיכך הכלל הוא שחייב איננו רשאי לשלם דמי מזונות על דעת עצמו, מבלי שהסכום נקצב על-ידי בית המשפט. בפועל, האדם שזכאי למזונות הוא לרוב קטין, ולכן הוא אינו מבקש את הבקשה בעצמו אלא זו מוגשת בשמו על-ידי ההורה המשמורן; אולם ניתן לפרש את לשון הסעיף באופן שגם הורה שאינו משמורן יוכל להגישהּ.

5. במצב דברים שבו מטעם כלשהו ההורה המשמורן אינו מגיש את הבקשה בשם הקטינים, נמצא החייב בין הפטיש לסדן: הוא אינו רשאי לזון את ילדיו ללא צו שיפוטי, שכן בכך יפר את צו הכינוס, אולם מאידך גיסא הוא אינו יכול להותיר את ילדיו במחסור קיומי. מצב זה מחייב את הפרשנות שלפיה גם החייב עצמו רשאי להגיש את הבקשה, כאשר זו אינה מוגשת על-ידי ההורה המשמורן. המבקש מוסיף, כי בשל בעיה זו אכן נפסק בערכאות הדיוניות לא אחת, כי גם החייב עצמו רשאי להגיש בקשה לפסיקת מזונות, כאשר ההורה המשמורן אינו עושה כן.

6. נתבקשה תשובה מאת הנאמן ומאת כונס הנכסים הרשמי, ושניהם תומכים בבקשה. הנאמן הדגיש את מעמדו המיוחד של חוב המזונות בהליך פשיטת הרגל, ואת הרציונל של הדאגה לטובת הקטין שביסוד מעמד מיוחד זה. לטענתו, בתי המשפט של פשיטת רגל אכן נוהגים, כדבר שבשגרה, לדון בבקשות לקציבת מזונות המוגשות על-ידי החייב עצמו, כשאלו אינן מוגשות על-ידי הזכאי עצמו. חסימת דרכו של המבקש במצב הנדון תפגע לא רק בילדיו אלא גם בו, משום שחוב המזונות שלו ימשיך להצטבר ואף ישא הפרשי הצמדה וריבית. ראוי אפוא לפרש את סעיף 128 לפקודה בפרשנות תכליתית, כך שיתאפשר לדון בבקשת המבקש לקציבת מזונות לגופה.

7. אף הכנ"ר הצטרף לעמדה זו, תוך שהטעים כי גם כאשר מוגשת בקשה לקציבת מזונות על-ידי החייב עצמו, מתקיימות התכליות שבבסיס סעיף 128 לפקודה. הכנ"ר הוסיף כי עמדתו של ההורה המשמורן תישמע עת תועבר הבקשה לתגובתו, ולפיכך 'בקשתו של הזכאי למזונות' תישמע, במובן זה שתגובתו תינתן לגופו של עניין, גם אם לא הוא יזם את הליך הקציבה. עוד ציין הכנ"ר כי לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, אשר עתיד להיכנס לתוקף בעוד כשנה, הליך קציבת מזונות ינוהל על-ידי הממונה ועל-ידי הנאמן, ולא יהיה תלוי בהגשת בקשה על-ידי הזכאים למזונות.