פלוני נ' משטרת ישראל

השופט ג' קרא:

עניינה של עתירה זו היא בחקירה המתנהלת נגד העותר על ידי המשיבה בחשד לקבלת דבר במרמה, בדרך של קבלת קצבת נכות במרמה מקצין התגמולים במשרד הביטחון.

2. לטענת העותר, חקירתו מתנהלת תוך הפרת זכותו לחיסיון רופא-מטופל וכן תוך הפרת הוראות חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית), התשס"ו-2005 (להלן: חוק הליכי חקירה).

           על פי הנטען בעתירה, ביום 19.12.2017 פנה ב"כ העותר אל המשיבה בבקשה כי החומר הרפואי בו נעשה שימוש בחקירה יוכנס למעטפה סגורה וכי יימסרו לידיו הצווים שהסירו את החיסיון הרפואי או מספרי הבקשות הנוגעים לכך, אולם המשיבה לא עשתה כן. כמו כן נטען כי המשיבה מתעלמת מפניות חוזרות ונשנות של ב"כ העותר ובכך פוגעת בזכות הטיעון שלו.

3. על רקע זה מבקש העותר צו על תנאי נגד המשיבה בגדרו יורה לה בית המשפט לחדול מחקירת העותר באופן בו היא מבוצעת וכן ליתן טעם מדוע נחקר העותר בעניינים הנוגעים לחיסיון רופא-חולה בהיעדר הסכמה מצידו ובהיעדר צו המסיר את החיסיון האמור; ליתן טעם מדוע לא נחקר העותר על ידי חוקר מיוחד כמשמעו בחוק הליכי חקירה; ליתן טעם מדוע לא תעביר צווים המסירים חיסיון רופא-חולה לשם מימוש זכות הטיעון של העותר בדרך של הגשת ערר או עיון חוזר.

4. לגישת המשיבה בתגובתה המקדמית, דין העתירה להידחות הן על הסף והן לגופה, תוך חיוב העותר בהוצאות. נטען כי מקומן של טענות העותר הוא בהליך הפלילי, אם וכאשר יוגש כתב אישום נגדו, ולכן דין העתירה להידחות בשל קיומו של סעד חלופי. עוד נטען כי העתירה מוקדמת, שכן פניית העותר למשיבה נעשתה באופן שלא איפשר לה להידרש לפנייה, שכן פניית ב"כ העותר התקבלה ביחידה החוקרת ביום 19.12.2017 בשעה 07:30 ובה הבהיר כי אם לא תיענה פנייתו עד השעה 11:30, יעתור לבית משפט זה, כפי שאכן עשה באותו יום. בנוסף נטען כי העותר לא פנה למשיבה קודם להגשת העתירה בטענה כי היה עליה לחקרו על ידי חוקר מיוחד קודם ובכך לא מיצה הליכים טרם הגשת עתירתו ובשל כך העתירה היא גם מוקדמת. מה גם, שזה מכבר הוגשה חוות דעת פסיכודיאגנוסטית בהליך פלילי אחר המתנהל נגד העותר, ממנה עולה כי הלה אינו סובל מכל מגבלה נפשית.

           עוד טענה המשיבה כי דין העתירה להידחות גם לגופה בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה משום שחקירת העותר מתבצעת בסבירות ובהתאם להוראות הדין. אין ממש בטענת העותר כי אין להמשיך ולחקרו בנוגע למצבו הרפואי לנוכח קיומו של חיסיון רופא-חולה, שבסעיף 49 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1981 (להלן: פקודת הראיות), שכן חיסיון זה עומד לרופא ולא לו. כך גם פעולות החקירה שנגעו למוסדות רפואיים נעשו לאחר שהוצאו צווים שיפוטיים, ואלו התבקשו לאחר שבפרשה אחרת, בגינה הועמד העותר לדין והורשע על פי הודאתו ודינו טרם נגזר, עלו החשדות עליהם הוא נחקר כעת.

5. בתגובה לתשובתה המקדמית של המשיבה, שהוגשה בהתאם להחלטה מיום 26.12.2017, טען העותר כי בניגוד לעמדת המשיבה, הסעד החלופי העומד לו הוא "ערר או עיון חוזר בצווים שהוצאו כנגדו", אולם שעה שהמשיבה מסרבת להעביר הצווים לידיו, אין לו אלא לפנות בעתירה לבית משפט זה. עוד טען העותר, כי עמדת המשיבה בשאלת חיסיון רופא-חולה, שגוייה ומנוגדת לאמור בחוק ובפסיקה. לשיטתו, המדובר בזכות חוקתית, החוסה תחת הגנת הפרטיות ועומדת לחולה עצמו.

6. לאחר שבחנתי את העתירה, את התגובה המקדמית לה ואת תשובת העותר, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, ממספר טעמים.