פלוני נ' מדינת ישראל

1. לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת א' אריאלי) מיום 26.2.2018 בתיק מ"ת 10277-01-18 בה הורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתפ"ח 10232-01-18.

ההליכים הקודמים

2. ביום 4.1.2018 הוגש נגד העורר כתב אישום שייחס לו עבירות מין בארבעה קטינים שהיו בסביבתו הקרובה, אחד מהם בן משפחתו. על פי הנטען העורר ביצע את המעשים בין השנים 2003 ל- 2010 וכן בשנת 2012 ובהמשך בין השנים 2014 ל- 2015. המעשים בוצעו בכל אחד מהקטינים במספר הזדמנויות במשך מספר שנים, כאשר בתקופת תחילתם היה הצעיר שבקטינים בן 7 ויתר הקטינים היו בני 10 ו-13, וכללו מעשים מגונים (ריבוי מקרים), מעשה סדום ועבירת מין במשפחה.

3. יחד עם כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בדיונים שהתקיימו בבית המשפט קמא, לא חלק העורר על דבר קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר אולם טען כי עוצמת הראיות חלשה ובשל כך, לאור הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות המיוחסת לו, יש להורות על חלופת מעצר.

4. שירות המבחן, שהגיש תסקיר על פי הוראת בית המשפט קמא, התרשם מקיומם של דחפים מיניים מוגברים ולעיתים בלתי נשלטים מצידו של העורר כלפי נערים וילדים, מחוסר מודעותו למצבי סיכון ומהיעדר כלים להתמודדות עם דחפים אלו. בנוסף, ציין שירות המבחן כי מדובר בשלב ראשוני של אבחון המסוכנות המינית ויש צורך בהערכת רמת הסיכון באופן מלא. נקבע, כי רמת הדחפים המיניים כלפי הקטינים גבוהה ולא ניתן לשלול הישנות התנהגות דומה לזו המיוחסת לו בכתב האישום.

           מהתסקיר עולה כי העורר נעדר עבר פלילי או דפוסים עברייניים ומצוי במצוקה רגשית בשל מעצרו. עוד עולה כי העורר שיתף את קצין המבחן במשיכה מינית לנערים וילדים שהתפתחה לאחר שהוא עצמו נפגע מינית בילדותו והביע רצון להשתלב בהליך טיפולי. העורר גם מסר כי הוא מרגיש "איום ונורא" כלפי המתלוננים. שירות המבחן בדק את חלופת המעצר ואת המפקחים שהוצעו והתרשם כי חמישה מביניהם מסוגלים לקיים פיקוח משמעותי.

           לנוכח המכלול האמור לעיל "ולא בלי לבטים", כפי שנכתב, המליץ שירות המבחן על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני תוך איסור על הימצאות קטינים בתוך מקום החלופה או בסמוך לו, הפקדת ערבויות כספיות גבוהות, פיקוח של שני מפקחים בו זמנית במהלך היום וצו פיקוח על ידי שירות המבחן לחצי שנה.

החלטת בית המשפט המחוזי

5. לאחר שבחן את חומר הראיות, דחה בית המשפט קמא את טענת העורר ביחס לעוצמת הראיות לכאורה וקבע כי עוצמתן גבוהה. עוד נקבע כי העילות למעצרו של העורר הן עילת המסוכנות, המבוססת על מעשיו שבוצעו לאורך שנים בקטינים ומבטאים סטייה פדופילית לגביה יש מסוכנות אינהרנטית וחשש מובנה להישנות ועילת החשש לשיבוש הליכים בדרך של השפעה על עדים על רקע השתייכותם של העורר והקטינים לקהילה דתית והקרבה המשפחתית בינו לבין אחד מן המתלוננים.