פלוני נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל והשופטות ד' מרשק מרום ונ' בכור) בעפ"ג 60734-06-17 מיום 11.2.2018, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על חומרת העונש שהושת עליו בגזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת מ' כפיר) בת"פ 5372-07-15 מיום 17.5.2017.

2. ביום 13.6.2016 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

3. עיון בעובדות כתב האישום המתוקן מעלה כי ביום 27.6.2015 הלך א.ש (להלן: המתלונן) עם חברתו הקטינה בשעת לילה מאוחרת ברחובות העיר אלעד, ופגש במבקש ובשני חבריו (להלן גם:הנאשמים), שהואשמו גם הם במסגרת כתב אישום זה. מסיבה שאינה ברורה כל צורכה מכתב האישום, הכה אחד מחבריו של המבקש את המתלונן בעורפו. לאחר התערבות אֵם הקטינה, עזבו הנאשמים את המקום תוך שאמרו למתלונן כי "יחזרו ויראו להם מה זה".

           בסמוך לכך, הגיעו הנאשמים לבית משפחת הקטינה לאחר שהצטיידו בחפצים שונים, יחד עם כשבעה אחרים שזהותם אינה ידועה. המתלונן שהה באותה עת מחוץ לבית, והמבקש פנה אליו באומרו "אתה רצית להרביץ לי". המתלונן התקרב לנאשמים, ובתגובה הוציא המבקש לום, אותו הסתיר מאחורי גבו, והכה את המתלונן בראשו. או אז הצטרפו חבריו של המבקש והכו יחד את המתלונן בכל חלקי גופו באמצעות חפצים שונים, לרבות לומים ומקלות. בהמשך, הכה המבקש שנית את המתלונן בראשו באמצעות לום.

           כתוצאה ממהלומותיו של המבקש, נגרמה למתלונן פגיעת ראש, הכוללת שיסוף במצח שמאל עד עומק הגולגולת והמטומה בקרקפת, והוא פונה באמצעות אמבולנס לבית החולים, שם טופל תרופתית ופצעיו נתפרו.

4. בגזר דינו, עמד בית משפט השלום על הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה, ביניהם כבוד האדם, שלמות הגוף והביטחון האישי והציבורי, ונתן דעתו גם לנסיבות החמורות שבביצוע העבירה, אותה כינה "נגע רע בחברתנו". כן התייחס בית משפט השלום להיות המבקש "בגיר צעיר", שגילו עמד על 18 שנים ו-8 חודשים בלבד בעת ביצוע העבירה. נוכח כל האמור, קבע בית משפט השלום כי מתחם הענישה ביחס לעבירה בה הורשע המבקש נע בין 6 חודשי מאסר ועד 24 חודשי מאסר, יחד עם עונשים נלווים.

           בית משפט השלום שקל את הנסיבות לחומרה בעניינו של המבקש, ובהן את חלקו הנכבד של המבקש בביצוע העבירה, כמו גם בפציעתו הקשה של המתלונן; את התסקיר השלילי של שירות המבחן שהמליץ על עונש מאסר קצר, זאת נוכח התנהגותו התוקפנית והמתריסה של המבקש כלפי גורמי החוק, הסמכות והטיפול, והדפוס הפסיבי בו נקט המבקש לאחר שהופנה בשנית לשירות המבחן; ואת העובדה כי לא הביע כל חרטה על מעשיו. מנגד, נשקלו הנסיבות לקולת העונש, ובהן גילו הצעיר של המבקש; העובדה שהודה במיוחס לו וחסך הן זמן שיפוטי הן את הצורך בהעדת המתלונן; וכן את העובדה כי שהה כחודש במעצר, אשר האט את התדרדרותו, וכשישה חודשים במעצר בית בתנאים מגבילים.

           נוכח האמור, השית בית המשפט על המבקש עונש מאסר בפועל בן שמונה חודשים, בניכוי ימי מעצרו; שישה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירות אלימות מסוג פשע; שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יבצע עבירות אלימות מסוג עוון; ופיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח.

5. המבקש ערער על גזר דינו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, וערעורו נדחה. תחילה, דחה בית משפט קמא את הבקשה לקבלת תסקיר משלים בעניינו של המבקש, נוכח יחסו השלילי של המבקש לשירות המבחן ולאפשרויות הטיפול שהוצעו לו, כפי שעלה מהתסקירים שהוגשו בעבר. בעניין זה, בחר בית משפט קמא שלא לייחס משקל רב לדו"חות האגף לשירותים חברתיים הפועל מטעם עיריית אלעד (להלן: האגף לשירותים חברתיים), שהציגו שינוי חיובי בהתנהגותו של המבקש, נוכח העובדה כי מדובר ב"תסקיר של גוף שהטיפול בו אינו נתון לפיקוח שיפוטי", וכן נמנע מלקבל את התרשמותו כי המבקש פסק מליטול סמים, בשל העובדה כי במסגרת הטיפול לא נערכו למבקש בדיקות שתן סדירות לגילוי שימוש בסמים.