פלוני נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' סגן הנשיאה י' צלקובניק והשופטים י' עדן ו-ג' שלו) בעת"א 70762-11-17 שניתן ביום 10.1.2018 ובגדרו נדחתה עתירת המבקש שהוגשה נגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: ועדת השחרורים או הוועדה) מיום 16.10.2017 אשר דחתה את בקשת המבקש לשחרור מוקדם.

רקע

2. ביום 31.7.2008 הורשע המבקש בבית המשפט הצבאי שומרון בעבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת, שותפות לגרימת מוות בכוונה, הנחת פצצה וכן ארבע עבירות של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, ונגזרו עליו 25 שנות מאסר בפועל וחמש שנות מאסר על תנאי. ביום 2.12.2009 זיכה בית המשפט הצבאי לערעורים את המבקש מעבירה של גרימת מוות בכוונה ומעבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, ועונשו של המבקש הופחת והועמד על 17 שנות מאסר לריצוי בפועל ושלוש שנות מאסר על תנאי.

           המבקש, אשר מועד תום מאסרו המלא יחול ביום 15.11.2023, הגיש בקשה לוועדת השחרורים לשחרור מוקדם.

3. בהחלטת הוועדה מיום 16.10.2017 נדחתה בקשת המבקש ונקבע כי הנטל המוטל על אסיר אשר ביצע עבירות כה חמורות נגד אזרחים ישראלים להוכיח כי הוא זנח את דרכו האידיאולוגית הוא כבד מאוד והמבקש לא עמד בנטל זה. כן נקבע כי מדוחות שהוגשו לוועדה מטעם שירות בתי הסוהר ומטעם השב"כ עולה כי המבקש לא זנח את דרכו האידיאולוגית וכי הקשר בינו ובין ארגון עוין לא נותק במהלך מאסרו. לנוכח זאת צוין כי לא ניתן לקבוע שהתנהגות המבקש במאסר הייתה ללא רבב.

4. המבקש הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי כנגד החלטת הוועדה, ובה טען כי אין לדחות את בקשתו רק על רקע המסוכנות הנלמדת מהעבירות המיוחסות לו, וכי יש לבחון את עניינו באופן פרטני. כן נטען לאינדיקציות ביחס לשינוי הדרך האידיאולוגית של המבקש בכך שהביא להסגרת נשק שהיה ברשותו, וכי העבירות המיוחסות לו במהלך מאסרו אינן מתייחסות אליו באופן אישי אלא לאירועים שאירעו בתא בו שהה ובשטחים ציבוריים.

                   המדינה התנגדה לעתירה והציגה בפני בית המשפט המחוזי את החומר החסוי אשר עמד לפני הוועדה ואשר לטענתה תומך בהחלטתה של הוועדה.

5. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בהסתמך, בין היתר, על החומר החסוי. בפסק הדין צוין כי לנוכח העבירות בהן הורשע המבקש ונסיבות ביצוען, הנטל המוטל עליו להראות כי פגה מסוכנותו הוא נטל כבד עד מאוד אשר המבקש לא עמד בו. עוד צוין כי המבקש הורשע בהשתייכות לארגון טרור ובפעילות במסגרתה ניסה שוב ושוב לגרום למותם של אזרחים ישראליים באמצעות ירי והנחת מטען. נקבע כי העובדה שבמשך מספר שנים לפני מעצרו לא הוגשו נגד המבקש כתבי אישום ושבמשך זמן מסוים לפני שנעצר הצטרף למשטרה הפלשתינאית – אין כדי להוות אינדיקציה לאיון מסוכנותו. לבסוף נקבע כי החומר החסוי מחזק אף הוא את מסקנות הוועדה. לנוכח האמור נקבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה וכי ההחלטה סבירה ואף מתבקשת.

           הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.