פלוני נ' מדינת ישראל

           לפנַי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' טופף) מיום 9.1.2018 במ"ת 6812-08-17 בה הורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

הרקע לערר

1. נגד העורר, כבן 15.5 שנים, הוגש כתב אישום ביום 3.8.2017 המייחס לו עבירת ניסיון אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז-1997 (להלן: החוק) ביחד עם סעיף 25 לחוק. כמו כן הואשם העורר בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק.

2. כתב האישום הוגש נגד העורר ונגד שלושה מחבריו, כולם קטינים. על פי המתואר בכתב האישום בכל המתייחס לעורר, ביום 21.6.2017, בחוף הים "אכדיה" בהרצליה פגשו העורר ומספר חבריו את המתלוננת, קטינה כבת 16.5. העורר ניגש אל המתלוננת ואמר לה כי הוא מעוניין לקיים עמה יחסי מין, אך המתלוננת סירבה לחיזוריו. העורר לא התייאש ואמר למתלוננת כי ברצונו להראות לה דבר והוביל אותה מאחורי כסאות הים שהיו במקום. שם פשט העורר את בגדיה ותחתוניה של המתלוננת וניסה להחדיר את איבר מינו לאיבר מינה בשעה שהוא שוכב עליה בניגוד לרצונה. העורר עזב את המקום רק כאשר הגיע אחד מחבריו וביקש לשכב עם המתלוננת במקומו. באשר לעבירה של הפרת הוראה חוקית, במסגרת חקירת המשטרה את האירוע, ביום 25.7.2017 שוחרר העורר על פי החלטת קצין משטרה בין היתר, למעצר בית מלא במשך 5 ימים תוך איסור יצירת קשר עם המעורבים האחרים בחקירה למשך 30 ימים. ברם, ביום 27.7.2017 הפר העורר את תנאי השחרור שנקבעו בעניינו, יצא מביתו ונמצא בגלידרייה במקום אחר.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 4.8.2017 החליט בית המשפט המחוזי (השופט מ' לוי) לשחרר את העורר בתנאי הפקדה, ערבות עצמית, ערבות צד ג' ואיסור יצירת קשר עם מי מהמעורבים בפרשה. המשיבה לא התנגדה לשחרור העורר, אלא טענה שיש להקשיח את תנאי השחרור ולהטיל עליו מעצר בית מלא. עוד לטענתה, העורר המתין מחוץ למקום עבודתה של המתלוננת תוך הפרת תנאי השחרור. על כן, הגישה המשיבה ערר לבית משפט זה אשר התקבל באופן חלקי ביום 7.8.2017 (בש"פ 6269/17, השופט נ' הנדל). נקבע כי בנוסף לתנאים שנקבעו בבית המשפט המחוזי, העורר ישהה בבית הוריו במעצר בית חלקי למעט בין השעות 14:00-19:00.

4. ביום 13.8.2017 הגישה המשיבה כתב אישום מתוקן נגד העורר ושוב ביקשה לעצרו עד לתום ההליכים נגדו. היא טענה כי מאז מתן ההחלטה מיום 7.8.2017 על ידי בית משפט זה, העורר הפר את תנאי שחרורו פעם נוספת. בית המשפט המחוזי (השופט א' הימן) קבע כי תנאי השחרור שנקבעו בבית משפט זה יעמדו על כנם, דחה את הדיון ליום 28.8.2017 והורה על הזמנת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. ואכן, ביום המיועד התקיים דיון ובית המשפט (השופטת ש' דותן) הורה כי העורר ישולב בכפר הנוער "בית חג"י" (להלן: הפנימייה), שם ישהה בתנאי מגורים החל מיום 3.9.2017 במשך 90 יום.

5. ביום 25.9.2017 התקבל תסקיר מאת שירות המבחן לנוער, בו נמסר כי העורר אכן הגיע לפנימייה, אך ביום 16.9.2017 אסף את חפציו ואיים לברוח ממנה. מפאת סירובו להישמע להוראות הצוות בפנימייה, הוחלט להשעותו מהפנימייה עד ליום 24.9.2017, אך הוא חזר אליה רק ביום 26.9.2017. מכאן והלאה ובחלוף הזמן התנהלותו של העורר בפנימייה התאפיינה בעליות ומורדות, לעתים שהה שם, לעתים ברח, לעתים שיתף פעולה ולעתים התנהג באלימות כלפי הצוות. הכול לפי רצונו הטוב שלו, עד שביום 2.11.2017 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי ולאחר שהעורר ביקש להשתלב שוב בפנימייה והבטיח לשמור על כללי המקום, החליט בית המשפט לתת לו הזדמנות לתקן את אורחותיו והורה על קליטתו מחדש בפנימייה. אלא שעל אף האמור, שילובו בפנימייה היה רווי בריחות ואי-התייצבות חוזרים ונשנים עד שבהחלטת בית המשפט מיום 28.11.2017 נקבע כי עליו להתייצב בפנימייה וייאסר עליו לצאת לחופשות עד ליום 13.12.2017. אלא ששוב העורר לא התייצב בפנימייה ולכן בלית ברירה הורה בית המשפט ביום 30.11.2017 על מעצרו המלא. עם זאת נקבע בשולי ההחלטה כי ככל שתוגש בקשה לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, לרבות מעצר בפיקוח אלקטרוני בליווי פיקוח אנושי אשר יאיין את מסוכנותו, בית המשפט יידרש לעניין בכל עת.

6. לאחר מתן ההחלטה האמורה, הוגש ביום 9.1.2018 תסקיר נוסף בעניין העורר, כאשר מתוך החלטת בית המשפט מאותו יום נלמד כי העורר התנגד להפנייתו מהמעצר למסגרת טיפולית אחרת ("כנף של אהבה") ולכן קבע בית המשפט כי ההחלטה על מעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו מיום 30.11.2017 עומדת בעינה.

טענות הצדדים

7. בקליפת האגוז, טענת בא-כוח העורר היא, כי לא היה ואין כיום בסיס או עילה לעצור את העורר, שכן בבסיס ההחלטה שניתנה בבית משפט זה ביום 7.8.2017 עמדה הפרה אשר יוחסה לו בכך שהגיע למקום עבודתה של המתלוננת, אלא שהתברר למפרע כי אליבא דכולי עלמא לא היה העורר שותף לאותה הפרה. אם כך, כל ההחלטות הבנויות כבניין קלפים על יסוד אותה החלטה שיצאה מבית משפט זה, מתמוטטות כאחת. לכן אין לזקוף לחובתו של העורר את חוסר שיתוף הפעולה שלו ואת קשיי שילובו בפנימייה, מכיוון שלא היה מקום לשליחתו לפנימייה מלכתחילה. דברים אלו נכונים שבעתיים כאשר הלכה למעשה הצו שניתן לגבי השמתו בפנימייה פג ביום 3.12.2017. כמו כן, לא נשקפת מהעורר כל מסוכנות והפרת תנאי השחרור שנקבעו על ידי המשטרה עם תחילת מעצרו כאשר נתפס בגלידרייה, הייתה רק הפרה "טכנית". בנוסף, גם לגבי בגירים יש לשקול בזהירות רבה את מעצרם המלא לאחר שהיו משוחררים מכבלי מעצרם, קל וחומר במקרה זה בו מדובר בנער כבן 15.5 שנים בלבד.