פלוני נ' מדינת ישראל

השופט ד' מינץ:

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לנוער (כב' השופטת ח' מ' לומפ) בת"פ 69671-03-17 מיום 20.7.2017, במסגרתו הושתו על המערער 15 חודשי מאסר בפועל ומאסרים על תנאי.

רקע והליכים

1. המערער, קטין יליד שנת 2002, הורשע על יסוד הודאתו בעבירת שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בצירוף סעיף 29 לחוק. לבקשת המערער, צורפו שני תיקים תלויים ועומדים נגדו (ת"פ 2814-06-17; ת"פ 13024-04-17) וכן שתי תמציות אישום נוספות. המערער הודה בעובדות כתבי האישום ותמציות האישום ונקבעה אשמתו בעבירות לפי סעיפים 380, 192, 379 ו-287(א) לחוק. בהמשך ביקש המערער לצרף שלוש תמציות אישום נוספות בהן הודה, ונקבעה אשמתו בעבירות לפי סעיפים 349, 380, 192, 186, 275 ו-244 בצירוף סעיף 25 לחוק.

2. על פי עובדות כתב האישום בתיק העיקרי, ביום 25.3.2017, בשעות הערב המאוחרות, נמלט המערער, ביחד עם אחרים, מהוסטל "בית הצייר". סמוך לשעה 23:30 נפגשו המערער והאחרים עם המתלונן, יליד שנת 2001. בשלב מסוים נודע למערער ולנאשם הנוסף בכתב האישום (להלן: מ') כי ברשות המתלונן סך של 250 ש"ח. המערער פנה אל המתלונן וביקש ממנו 50 ש"ח אך האחרון סירב לבקשתו. בהמשך לאותו אירוע, סמוך לשעה 1:30, עלו כולם על אוטובוס לכיוון שכונת גילה בירושלים. במהלך הנסיעה שם לב המערער למצלמת אבטחה המותקנת בחלק האחורי של האוטובוס, וניסה לכסותה באמצעות כובעו. בהמשך, ניגשו המערער ו-מ' אל המתלונן, הטיחו את ראשו בשמשת האוטובוס, ודרשו ממנו לתת להם את כל הכסף שברשותו. משלא נענה לבקשתם, איימו עליו כי אם לא ירד איתם בתחנה הקרובה, הם יכו וידקרו אותו. לאחר שירדו כולם מהאוטובוס, ניגשו שוב המערער ו-מ' אל המתלונן, מ' שלף סכין שהייתה ברשותו והצמידה לבטנו של המתלונן, בעוד המערער לקח מהמתלונן את הכסף שהיה ברשותו. המתלונן שהיה מפוחד ומבוהל נמלט מהמקום.

3. מעובדות כתב האישום בת"פ 2814-06-17, עולה כי ביום 22.6.2016, בעת נסיעה ברכבת הקלה ביקש המערער לבצע שיחה מטלפון נייד של נוסעת. הנוסעת נענתה לבקשתו והמערער נמלט מהמקום עם המכשיר. מעובדות כתב האישום בת"פ 13024-04-17 עולה כי המערער ונאשם נוסף בכתב האישום למדו בבית ספר הסמוך לבית הספר בו למד המתלונן בתיק זה, יליד 2003. המערער והנאשם הנוסף איימו על המתלונן, במספר הזדמנויות, שייתן להם כסף עבור אוכל ושתייה שאם לא כן יכו אותו. בעקבות תלונת המתלונן נעצרו המערער והנאשם הנוסף. בית המשפט הורה על שחרורם בתנאי שלא ייצרו קשר עם המתלונן ולא ישהו במרחק הקטן מ-50 מטרים מהמתלונן. המערער הפר את תנאי שחרורו.

4. על פי תמציות האישום בהן הודה המערער, הוא ביצע את המעשים הבאים: ביום 31.5.2016, במעון חסות לנוער "בית הילד" תקף וחבל המערער במתלונן, קטין יליד 2002, תוך שימוש בנשק קר; ביום 20.2.2017 תקף המערער את מנהל "בית הצייר" בכך שבעט ברגלו; ביום 21.4.2017, בעת ששהה המערער בחלופת מעצר "רוח מדבר" היכה המערער את המתלונן א.ק בבעיטות ובאגרופים; ביום 22.4.2017, בלובי חלופת מעצר "רוח מדבר" הוריד המערער את מכנסיו וחשף את איבר מינו בפני אחרים; ביום 24.4.2017 הגיע שוטר ל"רוח מדבר", המערער ניגש אליו ביחד עם אחרים והחל לקלל אותו.

5. בגזר הדין מיום 20.7.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר במקרה נדיר בו נער כה צעיר עבר עבירות כה רבות במשך תקופה של שנה, ואין כל המלצה טיפולית בעניינו. צוין כי מדובר במי שעל אף גילו הצעיר, נדד בין מסגרות לא מעטות וגם לאחר שנעצר במסגרת התיק העיקרי והועבר לחלופת מעצר, המשיך בהתנהגותו האלימה ולא השתלב במקום. שירות המבחן לא בא בכל המלצה טיפולית בעניינו, בין היתר בשל סירובו להשתלב בהליך טיפולי במסגרת סגורה ונוכח כישלון העבר. עוד צוין כי למרבה הצער, דווקא בין כותלי בית הסוהר מצא המערער את מקומו. על כן נשקלו הנסיבות לחומרה ובהן חומרת העבירות וריבויין, וכן הצורך בהרתעת המערער אשר ביצע את העבירות תוך כדי ניהול ההליך, לרבות בעת שהותו בחלופת מעצר, את העדר האופק השיקומי בעניינו והסיכון הגבוה להישנות עבירות. מאידך נשקלו גם גילו הצעיר, נסיבות חייו הלא פשוטות ושאיפתו לסיים את לימודיו ולעבור הליך של טיפול במסגרת מאסרו. על רקע האמור גזר בית המשפט על המערער עונש של 15 חודשי מאסר בפועל וכן תקופות שונות של מאסר על תנאי.

הערעור