פלוני נ' מדינת ישראל

1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופט א' היימן) מיום 19.10.2017 במ"ת 14280-04-17, במסגרתה התקבלה חלקית בקשת העורר להשבת תפוסים ונדחה עררו לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) לעיון בחומר חקירה.

2. ביום 6.4.2017 הוגש נגד העורר ושניים אחרים (להלן: הנאשמים) כתב אישום הכולל 91 אישומים והמחזיק 152 עמודים (אשר בינתיים אף תוקן והורחב). 43 מבין האישומים מיוחסים לעורר ועניינם, בין היתר, בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע, הטרדה מינית, פגיעה בפרטיות, העלבת עובד ציבור, זילות בית משפט, לשון הרע והפרת איסורי פרסום ביחס לקטינים.

על פי עובדות כתב האישום, מדובר בפרשייה רחבת היקף במסגרתה שמו להם הנאשמים למטרה להכשיל ולעכב את פעילותם של עובדי ציבור ובהם שופטים, פרקליטים, שוטרים ועובדים סוציאליים, אשר היו מעורבים בטיפול בסכסוכים בין הורים על משמורת ילדיהם שטופלו במערכת הרווחה ובבתי המשפט, בעיקר בתי משפט למשפחה. זאת, בדרך של הטרדה ופגיעה בפרטיותם של אותם בעלי תפקידים כל אימת שהחלטתם לא נשאה חן בעיני הנאשמים, ותוך פגיעה בקטינים שעה שפרסמו פרטים מזהים אודותיהם במטרה לחבל בהליכים משפטיים שהתנהלו בעניינם. לצורך כך הפעילו הנאשמים מערך אתרי אינטרנט ודפי אינטרנט שונים ברשת החברתית "פייסבוק", במסגרתם פרסמו כתבות הכוללות תכנים מילוליים וגרפיים קשים, המשמיצים, מכפישים ומבזים את מושאי הכתבות. בחלק מהמקרים פרסמו הנאשמים תמונות של הגורמים השונים שבהם ביקשו לפגוע, וכן תמונות של בני משפחותיהם, בצמוד למלל משפיל ומבזה.

           מעצרם של הנאשמים הוארך מעת לעת, וביום 19.10.2017 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם עד תום ההליכים נגדם.

3. העורר הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה אחת להשבת תפוסים ושלוש בקשות לעיון בחומר חקירה. ביום 28.9.2017 נידונו בקשות אלו בבית המשפט המחוזי במעמד הצדדים, וביום 19.10.2017 ניתנה בהן החלטה מאוחדת.

4. בבקשתו להשבת תפוסים, עתר העורר לשחרור מחשב נייד, טאבלט, "דיסק און-קי", מצלמות, מכשירי mp3 וכרטיסי אשראי. זאת, בטענה כי משחלפו המועדים הקבועים בדין, אין כל הצדקה להמשך תפיסת הרכוש. בית המשפט קיבל באופן חלקי את הבקשה. נקבע כי מתוך המחשב הנייד והטאבלט הופקו נתונים המהווים ראיות המשמשות את המשיבה, ואולם משלא התקבלה הסכמת העורר ויתר הנאשמים כי הם מוותרים על טענה בדבר כלל הראיה הטובה ביותר - המשך התפיסה מוצדק. לעומת זאת, הורה בית המשפט על שחרורם של שאר התפוסים, אותם ממילא הסכימה המדינה להחזיר, בכפוף להתייחסות הנאשמים האחרים, משמדובר בציוד שלא צפוי להוות ראיה בהליך העיקרי.

5. אשר לבקשות לעיון בחומר חקירה. אלה כללו בקשות של העורר לקבל לעיונו חומרי חקירה הנוגעים לחקירתם של בעלי תפקידים בהנהלת בתי המשפט, אשר לטענתו נחקרו בעניין קשריהם עם הנאשמת 1. בכלל זה עתר העורר כי יועברו לעיונו הודעות שמסרו גורמים אלה בחקירתם; התכתבויות בינם לבין הנאשמת 1; ותכתובות שבין הנהלת בתי המשפט ועובדיה לבין רשויות החקירה. לטענת העורר, מדובר בחומרים רלבנטיים לצורך ביסוס טענות של הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית. בית המשפט דחה בקשה זו, בקבעו כי ההתכתבויות שנתבקשו מהוות תרשומות פנימיות שאין זכות העיון חלה עליהן, וכי מכל מקום שיקולים הקשורים בטובת החקירה גוברים בשלב זה על זכות העיון של העורר, אף ש"כבר עתה בזהירות הנדרשת" צוין כי אין מדובר בחומרים רלבנטיים. כן עתר העורר לקבל לעיונו קבצי אודיו ותמלילים של האזנות סתר ושיחות שהופקו ממכשירי טלפון סלולריים והתנהלו בינו לבין הנאשמת 1 ואחרים, ובין הנאשמת 1 לבין עובדי הנהלת בתי המשפט. בית המשפט דחה גם בקשה זו, בקבעו כי תוצרי האזנות סתר וקבצי אודיו של שיחות הועברו לידי ההגנה במדיה דיגיטלית. ככל שנאספו שיחות במסגרת החקירה בהנהלת בתי המשפט, נקבע כי מדובר בחקירה שכאמור טרם הסתיימה, ולפיכך אין לעורר בשלב זה זכות עיון בתוצריה.

בקשה נוספת של העורר התייחסה לעיון בכל המסמכים הקשורים בבקשה לעזרה משפטית שהעביר משרד המשפטים הישראלי אל משרד המשפטים האמריקאי בעניינו. לטענתו, החומרים האמורים עשויים לסייע להגנתו בביסוס טענה להיעדר קבילותן של הראיות שקיבלה המשיבה בהליך זה משום שהושגו כנטען שלא על פי החוק האמריקאי. בית המשפט דחה בקשה זו תוך שקבע כי אין מדובר בחומר חקירה שלמבקש זכות עיון בו, שכן הבקשה לעזרה משפטית מהווה תכתובת פנימית בין משרדים, הכוללת עיבוד של חומרי החקירה שהועברו לידי ההגנה, ואילו הראיות שהתקבלו כתוצר של אותה בקשה הועברו זה מכבר לעיון ההגנה.