פלוני נ' מדינת ישראל

הנשיאה א' חיות:

           ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' סגן הנשיא י' צבן והשופטים ר' כרמל ו-ר' פרידמן-פלדמן) בתפ"ח 34828-01-14 אשר זיכה את המערער משורה של עבירות מין שיוחסו לו, הרשיע אותו בעבירת הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וגזר עליו מאסר בפועל החופף לתקופת מעצרו וכן מאסר מותנה וקנס.

רקע

1. הרקע להליכים דנן פורט בפסק הדין שניתן בערעור המדינה (ע"פ 4415/16 מדינת ישראל נ' פלוני (15.10.2017)) ועל כן אסתפק בהבאת עיקרי הדברים. בתמצית ייאמר כי נגד המערער בהליך הנוכחי (המשיב ב-ע"פ 4415/16, ולהלן: המערער) הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע שורה של עבירות מין חמורות בקטינה (להלן: המתלוננת) אותה פגש במהלך עבודתו כנהג אוטובוס תלמידים. בניגוד לגרסה אותה מסר בחקירתו, בה הכחיש שקיים עם המתלוננת יחסי מין, במשפטו טען המערער שקיים עם המתלוננת יחסי מין בהסכמה לאחר שמלאו לה 16 שנים.

2. בהכרעת דינו קבע בית המשפט קמא כי גרסתה של המתלוננת באשר לאירועים המתוארים בכתב האישום מעוררת קשיים ואינה מתיישבת עם ראיות מהן עולה כי היא קיימה עם המערער יחסים מיניים בהסכמה. עוד קבע בית המשפט קמא כי מהראיות בתיק עולה שמערכת היחסים המינית בין המערער והמתלוננת החלה לפני שהמתלוננת הגיעה לגיל 16 אך לאחר שמלאו לה 15 שנים. מטעמים אלו קבע בית המשפט קמא כי יש לזכות את המערער מחמת הספק מכלל עבירות המין שיוחסו לו בכתב האישום. עם זאת, בית המשפט קמא קבע כי מתמליל העימות שערכה המשטרה בין המערער והמתלוננת ביום 7.1.2014 עולה בבירור כי ביצע עבירה של הדחה בחקירה (מוצג ת/17א עימות II, ולהלן: העימות). בית המשפט קמא קבע כי במהלך העימות חזרה המתלוננת בפני המערער על גרסתה לפיה אנס אותה פעמים רבות מאז הייתה בת 11, בעוד שהמערער הכחיש את הדברים. או אז, כך נקבע, יצאו חוקרי המשטרה מהחדר והמערער ניצל את ההזדמנות כדי לבקש מהמתלוננת שתימנע מלהרוס את משפחתו ולומר לה שאם תעמוד על גרסתה תהיה לה "פדיחה גדולה". כמו כן קבע בית המשפט קמא כי במסגרת העימות ביקש המערער מן המתלוננת שתחזור בה ותכחיש כליל את הקשר המיני ביניהם. לפיכך קבע בית המשפט קמא כי יש להרשיע את המערער "בעבירה של הדחה בעדות לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין" (עמ' 34 להכרעת הדין). ייאמר כבר עתה כי נראה שנפלה בהקשר זה טעות קולמוס בפסק הדין וכי לאמיתו של דבר התכוון בית המשפט קמא להרשיע את המערער בעבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין ולא בעבירה של הדחה בעדות (הקבועה בסעיף 246 לחוק העונשין). הצדדים אינם חלוקים בסוגיה זו ולפיכך אצא גם אני מתוך הנחה כי המערער הורשע בהדחה בחקירה.

3. בגזר הדין קבע בית המשפט קמא כי עבירת ההדחה בה הורשע המערער היא בעלת חומרה וכי מתחם העונש ההולם בגינה נע בין מאסר על תנאי וקנס לשנת מאסר מאחורי סורג ובריח. כנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ציין בית המשפט קמא את עברו הפלילי של המערער, הכולל הרשעה בעבירות של שיבוש הליכי משפט, תקיפה והתחזות. כמו כן ציין בית המשפט קמא לחומרה את הבדלי המעמד והפרשי הגיל בין המערער למתלוננת בעת ביצוע העבירה. מנגד וכשיקולים לקולא, ציין בית המשפט קמא את העובדה שהמערער עמד בפני סיכון שיורשע בעבירות חמורות וירצה בגינן מאסר ממושך, וכן את העובדה ששהה תקופה ממושכת במעצר מאחורי סורג ובריח וב"מעצר בית" מלא. בהתחשב במכלול השיקולים הצריכים לעניין גזר בית המשפט קמא על המערער מאסר בפועל החופף לתקופה שבה שהה במעצר (מיום 2.1.2014 ועד יום 11.7.2014), וכן 8 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 3,000 ש"ח.

4. הן המערער והן המדינה ערערו על הכרעת דינו ועל גזר דינו של בית המשפט קמא. בערעור שהגישה המדינה נטען כי משנקבע בהכרעת הדין כי מערכת היחסים המינית בין המערער והמתלוננת החלה טרם שמלאו למתלוננת 16 שנים, היה על בית המשפט קמא להרשיע את המערער בבעילה אסורה בהסכמה ובגרם בעילה אסורה בהסכמה, וזאת חרף העובדה שעבירות אלו לא נכללו בכתב האישום והתובעת בתיק לא ביקשה להרשיע את המערער בביצוען. מנגד, בערעור שהגיש המערער נטען כי יש לזכות אותו גם מביצוע עבירת הדחה בחקירה ולחלופין להקל בעונש שנגזר עליו בגין ביצוע עבירה זו. בהמלצתנו, הסכימו הצדדים כי תחילה יוכרע ערעור המדינה ולאחר מכן יידון ערעורו של המערער. ביום 10.2017 דחינו את ערעור המדינה בנימוק שלא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי מערכת היחסים המינית בין המערער והמתלוננת החלה לפני שמלאו למתלוננת 16 שנים. נוכח תוצאה זו התבקש המערער להודיע האם הוא עומד על ערעורו וביום 16.10.2017 הודיע המערער כי הוא עומד על הערעור. לפיכך, קיימנו בו דיון והגיעה העת להכריע בו.

טענות הצדדים

5. לטענת המערער, שגה בית המשפט קמא משקבע כי מתמליל העימות שנערך בינו ובין המתלוננת עולה כי הוא ביצע עבירה של הדחה בחקירה. לטענתו, הרשעה בהדחה בחקירה אפשרית רק כאשר הנאשם ניסה להביא אדם אחר לחזור בו מהודעת אמת שמסר. לעומת זאת, הוא ניסה להביא את המתלוננת לחזור בה אך מהאשמות שווא שטפלה עליו ומעולם לא ניסה לשכנע אותה לחזור בה מהטענה שקיימה עמו יחסי מין. המערער מדגיש בהקשר זה כי אמירתו למתלוננת שאם לא תחזור בה מההאשמות כלפיו תיגרם לה "פדיחה גדולה" נעשתה מתוך ידיעה כי האשמות אלו הן שקריות וסתירתן על ידו במשפט יגרמו לה למבוכה, ולא מתוך רצון לגרום לה לחזור מדברי אמת שמסרה. עוד מדגיש המערער כי כל אמירותיו במהלך העימות נועדו לצורך חשיפת האמת ובכך הגשים את הערך המוגן שביסוד עבירת ההדחה בחקירה והוא עשיית הצדק במשפט. חיזוק לטענה זו מוצא המערער בעובדה שמתמליל העימות עולה כי הוא ידע שכל דבריו מוקלטים ובכך שכאשר חוקר המשטרה חזר לחדר הוא אמר לו כי כעת הכל נתון בידי המתלוננת.