פלוני נ' מדינת ישראל

 בשם שירות המבחן לנוער: עו"ד טלי סמואל

השופטת ע' ברון:

1. ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.6.2018 (סגן הנשיא מ' פינקלשטיין, השופטת ל' ברודי והשופט ר' אמיר) בתפ"ח 31163-04-15, בגדרה התקבלה בקשת הממונה על המעונות (להלן: הממונה) לפי סעיף 25א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 (להלן: חוק הנוער או החוק), להמיר במאסר את יתרת התקופה שהיה על המערער לרצות במעון נעול (להלן: גזר הדין השני).

רקע והליכים קודמים

2. המערער, יליד XX.XX.2001, הודה ביחד עם שלושה נאשמים נוספים בעובדותיו של כתב אישום מתוקן במסגרת הסכם טיעון בעבירות אינוס (להלן: כתב האישום), וביום 5.5.2016 קבע בית המשפט המחוזי מרכז-לוד כי הנאשמים ביצעו את מעשה העבירה המיוחס להם. המדובר באירוע קשה וחמור של אונס קבוצתי שעובדותיו מתוארות בהרחבה בפסק דין שניתן בערעורים שהגישו שניים משותפיו של המערער לכתב האישום (ע"פ 593/18 פלוני נ' מדינת ישראל (17.4.2018)). ייאמר אך בתמצית כי בעת האירוע שהתרחש ביום 31.1.2015 הייתה המתלוננת כבת 12 שנים וחצי, וכי היא סובלת ממגוון של לקויות ומוגבלויות, ובהם רמת אינטליגנציה גבולית והפרעות התנהגות. מעובדות כתב האישום עולה כי המערער והמתלוננת למדו יחדיו בפנימייה טיפולית ובאחד הימים קבעו להיפגש במקום הסמוך לבית ספר בעיר מגוריהם. המערער "הזמין" שניים מחבריו למקום המפגש ואמר להם שיש ילדה שרוצה לקיים עמם יחסי מין, ומשהגיעה המתלוננת למקום ביצעו בה השלושה מעשים מיניים חמורים, חרף התנגדותה. עוד בהמשך אותו יום הגיעו הנאשמים בשנית אל אותו מקום, כשהם מלווים בחברים נוספים ובמתלוננת. במועד זה נאשם 4 בכתב האישום ניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת, כאשר יתר הנערים צופים במתרחש. לאחר מכן המערער ושני נאשמים נוספים בעלו את המתלוננת בזה אחר זה ובניגוד להסכמתה.

3. בית המשפט גזר את דינם של הנאשמים ובהם המערער ביום 5.12.2017, כשנה וחצי לאחר הכרעת הדין, ויוער כי בפרק זמן זה נערכו שורה של תסקירי מבחן בעניינו של המערער והוא אף שולב במעון הסגור "A" (להלן: המעון). במסגרת גזר הדין נתן בית המשפט דעתו לחומרתן הרבה של העבירות מחד גיסא, ומאידך גיסא לגילו הצעיר של המערער שהיה בן 13 ו-2 חודשים בעת ביצוע העבירה (ויוער כי בגזר הדין נכתב בטעות שהמערער היה בן 13 ו-10 חודשים); וכן לנסיבות חייו הקשות של הקטין כמי שהוכר עוד קודם למעצרו כ"קטין נזקק", עבר מספר מסגרות חינוך, סובל מבעיות התנהגות ובעיות נפשיות, ואף אושפז במרכז לבריאות הנפש למשך חצי שנה. המלצת שירות המבחן לנוער בעניינו של המערער הייתה תחילה כי יוטל עליו צו פיקוח במעון הנעול "A" למשך שנתיים, אולם משהושם במעון ולנוכח התנהלותו במסגרת זו הגיש שירות המבחן תסקיר חדש ביום מתן גזר הדין, ובו שינה מהמלצתו. במרכז הדברים ניצבת העובדה כי חודש קודם לכן המערער יצא עם מדריך מלווה לדיון משפטי בעניין תיק המעצר, ובסיומו הוא ברח ולא שב למעון אלא כעבור שבועיים שאז הוחזר על ידי אמו. עוד עולה מהתסקיר כי המערער היה מעורב בהבאת זרעי קנאביס למעון. בנוסף, עמדת הגורמים הטיפוליים במעון הייתה שהמערער אינו מגלה תובנה לחומרת מצבו המשפטי או לצורך שלו לעבור הליך טיפולי. המסקנה שאליה הגיע שירות המבחן הייתה שהמעון הסגור אינו יכול לאיין את מסוכנותו של המערער או לתת לו מענה טיפולי מספק, ועל כן יש להפסיק את שהותו במעון ולמצות עמו את הדין.

חרף האמור ועל אף חומרתן הרבה של העבירות בית המשפט החליט ליתן משקל מרכזי לגילו הצעיר של המערער ולנסיבות חייו הקשות, ותחת להשית עליו מאסר הורה על החזקתו במעון הנעול "A" למשך 24 חודשים, החל ממתן גזר הדין. עוד נגזר על המערער מאסר על תנאי ופיצוי לנפגעת העבירה (להלן: גזר הדין הראשון). אולם בתוך כך הדגיש בית המשפט בפני המערער כי זוהי "הזדמנות אחרונה", והזהירו שאם יפר את האמון שניתן בו הוא ירצה את יתרת התקופה מאחורי סורג ובריח.

4. למרבה הצער המערער לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו ומאז גזר הדין הראשון ברח מהמעון שלוש פעמים, כשמבריחתו השלישית הוא לא שב לתקופה של שלושה חודשים, עד למתן גזר הדין השני. ביום 14.5.2018 הגישה הממונה בקשה כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות הנתונה לו בהתאם להוראות סעיף 25א(א) לחוק הנוער ויורה על המרת צו המעון במאסר. בית המשפט המחוזי קיים שלושה דיונים בנושא (ויוער כי לדיון הראשון המערער לא התייצב משום שהיה בבריחה גם מביתו), ולאחר ששמע את הצדדים הגיע לכלל מסקנה כי אין מנוס מלהורות על המשך ריצוי העונש מאחורי סורג ובריח. קביעתו של בית המשפט התבססה על התנהגותו של המערער במעון ובריחותיו הנשנות והחוזרות, כך במיוחד בהינתן שטרם מתן גזר הדין הראשון הובהר לו שהזדמנות נוספת לא תינתן. כמו כן, עמדת שירות המבחן הייתה שלא ניתן עוד ליתן אמון במערער, ומנהל המעון אף הביע חשש שחזרתו של המערער תוביל לסיכון נערים נוספים השוהים במעון. עוד התייחס בית המשפט להיות השהות במעון משאב ציבורי יקר ומוגבל מאוד, שיש להעניק לנערים המשכילים לנצל אותו כראוי. לסיום ציין בית המשפט כי בבית הכלא לנוער "אופק" קיימות מסגרות שיקום וטיפול מגוונות, שמהערער יוכל להסתייע בהן אם ירצה בכך. על החלטה זו הוגש הערעור שלפנינו.

הטענות בערעור