פלוני נ' מדינת ישראל

השופטת ע' ברון:

1. המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן הכולל שורה של מעשים מגונים בשני קטינים, אחים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיאה נ' זלוצ'ובר והשופטים י' רז-לוי ו-ש'פרידלנדר) הרשיע את המערער בביצוע העבירות שיוחסו לו וגזר עליו עונש של 6 שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים בסכום כולל של 50,000 ש"ח (להלן: גזר הדין). הערעור שלפנינו נסוב על רכיב עונש המאסר בפועל שבגזר הדין.

העובדות הצריכות לעניין

2. במסגרת הסדר טיעון עם המערער, יליד 1987, הוגש נגדו כתב אישום מתוקן שייחס לו מספר עבירות של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 16 לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ומספר עבירות של מעשה מגונה בקטין מתחת לגיל 14 לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק (להלן: כתב האישום). העבירות נעשו בשני אחים קטינים – המתלונן 1, יליד 1998 (להלן: מ'), והמתלונן 2, יליד 2001 (להלן: נ'), בהזדמנויות נפרדות; והתרחשו במספר רב של פעמים במהלך שנת 2014. על פי עובדות כתב האישום המערער נהג להתפלל בבית הכנסת שבו התפללו המתלוננים ואביהם ולמד בכולל שבמקום; ונרקמו ביניהם יחסי ידידות. המערער לקח את המתלוננים למשחקי כדורגל של הכולל, והזמין אותם להצטרף לנסיעות באמבולנס שהיה ברשותו בהיותו נהג מתנדב במגן דוד אדום. בעת הנסיעות המשותפות באמבולנס שוחחו המערער והמתלוננים על נושאים שונים ולאחר זמן מה החל המערער לשוחח עימם על נושאים מיניים – הוא הסביר להם כיצד מקיימים יחסי מין ומהי הומוסקסואליות, ובתוך כך ביצע בהם מעשים מגונים. לפי האישום הראשון שמתייחס ל-מ', האח הבוגר מבין השניים, במהלך שנת 2014, טרם שמלאו למ' 16 שנים ובמספר רב של הזדמנויות, ביקש המערער לגעת באיבר מינו של מ' וזאת לשם סיפוק, גירוי או ביזוי מיניים, ועשה זאת חרף אי הסכמתו של מ'. מרבית המקרים התרחשו בעת שנסעו השניים באמבולנס. מ' נהג לכסות את מפשעתו בידיו על מנת למנוע מהמערער לגעת בו, או הסיט את ידו של המערער. בכתב האישום מפורט מקרה אחד שבו תפס המערער את איבר מינו של מ' בידו מבעד למכנסיו, והוא בתגובה הסיט את ידו של המערער בכוח וברח מהמקום.

 לפי האישום השני שמתייחס ל-נ', האח הצעיר יותר, באותה השנה, בטרם מלאו ל-נ' 14 שנים ובמספר רב של הזדמנויות, ביצע המערער ב-נ' מעשים מגונים לשם סיפוק, גירוי או ביזוי מיניים, בדרך כלל באמבולנס ובסמוך לבית הכנסת. המערער חיבק את נ' ונישק אותו על פיו, ובכתב האישום מפורטים שורה של מקרים שבהם המערער ביצע מעשים מגונים ב-נ'. באחת הפעמים, במהלך אירוע בבית הכנסת, נסע המערער עם נ' באמבולנס למגרש חניה סמוך וביקש ממנו שיחשוף בפניו את איבר מינו ובתמורה הוא יאפשר לו לנהוג באמבולנס. נ' סירב והמערער איפשר לו לבקשתו לנהוג תחילה באמבולנס בתחום מגרש החנייה. כשהקטין ישב במושב הנהג המערער התיישב במושב לצדו, המערער או הקטין פתחו את רוכסן מכנסיו של הקטין, הקטין הוציא את איבר מינו והמערער החזיק באיבר מינו של הקטין וליטף אותו. בהזדמנות נוספת, בעת שהגיעו המערער ו-נ' למשחק כדורגל עם אברכי הכולל, הכניס המערער את נ' לחלקו האחורי של האמבולנס, שם פשט המערער את מכנסיו וביקש מ-נ' לחכך את איבר מינו בישבנו של המערער. בפעמים אחרות המערער הניח את ידו של הקטין על איבר מינו או ביקש ממנו לגעת באיבר מינו. המערער נקט בדרכים שונות על מנת לפתות את נ' להסכים לביצוע המעשים – הוא ניסה לשכנעו באמירות שונות, אמר לו שזה "כיף", ושהוא אינו צריך להתבייש; וכשסירב הקטין לעשות כרצונו, הבטיח לו המערער שיוכל לנהוג באמבולנס בתמורה להסכמתו לביצוע המעשים.

3. מתסקיר נפגעי העבירה עולה כי סיפור הפגיעה נחשף על ידי מ' כשנה לאחר שהמערער החל לפגוע בו. המערער הכיר ל-מ' בחורה שהייתה לחברתו ומערכת היחסים נשמרה בסוד. כשהתגלתה מערכת היחסים על ידי הוריו של מ' התקיים מפגש בביתו של המערער ובנוכחות מ', חברתו והוריו, על מנת לברר כיצד מ' וחברתו הכירו. במהלך המפגש התפרץ מ' על המערער וחשף את הפגיעה. מ' סיפר כי המערער פגע בו במשך שנה, ורק משהבין מ' שמדובר במעשים אסורים החל להתרחק מהמערער והמעשים נפסקו, אולם המערער המשיך לנסות ליצור עימו קשר. כעבור מספר חודשים, על רקע קשיים שחווה נ' בישיבה, ומבלי שידע שגם אחיו הגדול נפגע על ידי המערער, חשף אף הוא את דבר הפגיעה בו.

4. ביום 18.4.2016 בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער על פי הודאתו בעובדות המפורטות בכתב האישום, וביום 1.12.2016, לאחר שמיעת טיעונים לעונש, גזר את דינו. בגזר הדין נקבע שיש להתייחס אל האישומים כאל שני אירועים שונים ולקבוע מתחם ענישה נפרד עבור כל אחד מהם, בהינתן שעסקינן בשני מתלוננים שנפגעו על ידי המערער, כשכל אחד מהם חווה את הפגיעה בגופו וייאלץ לשאת בנטל ההתמודדות עימה בעצמו, ואף אופי המעשים ודרגת חומרתם שונה. בנוסף, נקבע כי אף על פי שנעשו מספר עבירות כלפי כל אחד מהמתלוננים, לנוכח העובדה שמדובר בעבירות בעלות דפוס התנהגות דומה שבוצעו בקורבן אחד ובסמיכות זמנים, יש להתייחס למכלול העבירות בכל אישום כאירוע אחד. כן נקבע כי בשל העובדה שהמתלוננים הם אחים ומדובר ברצף של עבירות שבוצעו בנסיבות דומות, יש לגזור עונש כולל לשני האירועים.

בבואו לקבוע את מתחמי העונש ההולמים את מעשיו של המערער עמד בית המשפט על טיב העבירות ועל הנסיבות הקשורות בביצוען וכן על מדיניות הענישה הנוהגת. בית המשפט קבע כי מתחם הענישה ההולם לאישום הראשון נע בין 2.5 ל-4.5 שנות מאסר; וביחס לאישום השני נקבע כי המתחם ההולם נע בין 2.5 ל-5.5 שנות מאסר. בית המשפט נתן דעתו לכך שהמערער נשוי ואב לילדים קטנים, ולכך שאשתו הייתה בהריון, ויצוין שבינתיים ילדה. כן נתן בית המשפט משקל לכך שהמערער נעדר עבר פלילי, וציין עם זאת כי חשיבותו של נתון זה פחותה בעת שעסקינן בעבירות מין מתמשכות. המערער אף הודה בביצוע העבירות והביע חרטה בבית המשפט; ואולם בה בעת הפנה בית המשפט לכך שמתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער תיאר את הקשר עם המתלוננים כשוויוני והדדי והתקשה לבחון ולהתייחס לנזקים ולהשלכות של מעשיו. אף במעמד הערכת המסוכנות ייחס המערער למתלוננים הקטינים התנהגות פתיינית שהביאה אותו לביצוע העבירות, ובית המשפט נתן את הדעת גם לכך שהערכת מסוכנותו של המערער נקבעה כבינונית-גבוהה. כן נלקח בחשבון תסקיר נפגעי העבירה שהעיד על השפעה קשה של המעשים על המתלוננים ועל הוריהם. סופו של דבר, עונשו הכולל של המערער בגין שני האישומים הועמד על 6 שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו; 18 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרור מהכלא עבירת מין שהיא פשע; ופיצוי מוסכם למתלוננים על סך 50,000 ש"ח – מהם 30,000 ש"ח ל-נ', ו-20,000 ש"ח ל-מ'.

           בד בבד עם הגשת הערעור ביקש המערער את עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור, אך בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 15.1.2017 (השופט י' דנציגר). בהחלטה מיום 16.2.2017 ניתנה למערער דחייה קצרה במועד ביצוע גזר הדין בשל לידתה הצפויה של אשתו (השופט ח' מלצר), והוא החל בריצוי עונשו ביום 19.3.2017.

הטענות בערעור